|
מאמרים בנושא במאים |
|
|
|
|
קרחונים בארץ החמסינים - שיחות עם במאים / פבלו אוטין
20/02/2009 דן לחמן
מה מחפש צופה קולנוע מהסרט שהא הולך לראות. איך הוא "קורא"
את הסרט. בדרך כלל סיפור טוב. שחקנים שידברו אל לבו, לעתים
רחוקות יותר איזו אמירה, ריגוש. בעיקר סוג של ריגוש שלא תמיד
יודעים מהם המרכיבים הפנימיים שגורמים לו. אוטין ראיין כמה
וכמה מהבמאים החשובים של השנים האחרונות.
|
|
עמוס גוטמן - מארז אסופת סרטיו
02/09/2007 דן לחמן
בימים אלו הוציאה "האוזן השלישית" אחרי עבודה ארוכה מארז של
ארבעת סרטיו הארוכים של עמוס גוטמן. ארבעת הארוכים, שלושת
הקצרים, זה כל ההספק של גוטמן. עליהם נוסף סרטו הדוקומנטרי של
רן קוצר "עמוס גוטמן, במאי". בסופו של כל סרט יש בונוס, דברים
שאנשים אמרו על עמוס גוטמן כשצולמו לסרט של רן קוצר ומפאת
קוצר היריעה לא נכנסו לסרט ההוא אך הותאמו לסרטים של עמוס
גוטמן. מכיוון שסרטיו של גוטמן לא זכו להצלחה מסחרית ואינני
יכול לדעת כמה אנשים טרחו לראות את סרטיו בהקרנות חוזרו
בטלוויזיה, שמו הפך למוכר וידוע יותר מסרטיו.
|
|
אנטוניוני מיכאלאנג'לו 1912 - 2007
01/08/2007 דן לחמן
אופן מפתיע במציאות, אך אולי לא באפשרויות הקולנועיות, שני
יוצרים כה חשובים לעולם הקולנוע מתו יום אחרי יום.
מיכאלאנג'לו אנטוניוני היה יכול להיחשב בדרך מסוימת כאחיו
האיטלקי של אינגמר ברגמן. אם כי למעשה עמדו לכאורה משני עברי
מתרס ההבנה הפילוסופי. אינגמר ברגמן חיפש משמעות בכל דבר.
אנטוניוני היה נביא הזעם של חוסר המשמעות. הוא התחיל את דרכו
הקולנועית כמבקר. כבר בתחילת שנות השלושים כתב נגד הקומדיות
המטופשות שהיוו את מרכז היצירה של הקולנוע האיטלקי. אחר כך
המשיך לכתוב, התקרב לעולם העשייה ובשנות הארבעים כבר עבד עם
רוסליני בתוך עולם העשייה.
|
|
אינגמר ברגמן
31/07/2007 דן לחמן
היום נפטר הבמאי השוודי אינגמר ברגמן. הוא מת בן 89. ומזה
שנים כבר לא עשה סרטים חדשים. משנות החמישים עד סוף השבעים
נחשב לאחד מגאוני הקולנוע. כל סרט חדש שלו עורר גל של
פרשנויות. הוא היה אחד המורכבים שבין היוצרים. סרטיו עסקו
רובם בקונפליקטים משולשים פסיכולוגיים- רוחניים- פילוסופיים.
מאבקים בין הטוב והרע. אלוהים והשטן. הם לא היו קלים לצפייה
ולהבנה. בשנות החמישים הקולנוע העולמי הושפע עדיין מהוליווד
הרעשנית. סרטים עם הרבה פעולה. לא היו סרטים שתקניים, סרטים
שהתמקדו במבטים. שלכאורה לא קרה בהם כלום.
|
|
הבעיה של פאסבינדר שהוא אנטישמי
28/02/2007 יעל ישראל
הרטרוספקטיבה החלקית של סרטיו מוקרת עכשיו ב"יס", אז נא לא להפסיד. זו גם הזדמנות לגלות את המניפסט הנאצי שמסתתר בסרטיו
של הבמאי הזה, שהייתי רוצה להכתירו כ"כמעט גאון", אבל קשה לי בגלל הסממנים האנטישמיים המפוזרים בסרטיו היפים והמסוגננים. אורי קליין בשבחיו לריינר וורנר פאסבינדר לקראת הרטרוספקטיבה
המוקרנת בימים אלה ב"יס", שכח דבר קטן אחד על גדול במאי גרמניה: שבתור מי שהתחזה להומניסט גדול, האוהב את גיבוריו
המוכים והנואשים ומזדהה עם כל חלכאי ונדכאי העולם, הוא הקים לתחייה את האנטישמיות התרבותית, שנים לא רבות אחרי שתמה התופת על אדמת גרמניה.
|
|
ז'אן לוק גודאר: ארכיאולוגיה של הקולנוע וזיכרון המאה דיאלוג
24/01/2007 דן לחמן
אינני נוהג בדרך כלל לכתוב על במאי שאינני מכיר היטב ואת גודאר כמעט ואינני מכיר. מתוך ארבעים שנות יצירה שלושים שנה כמעט נמחקו אצלנו. מתחילת שנות השבעים לערך הפסיקו להביא את סרטיו לארץ. במאים אחרים היו נמחקים מהזיכרון. את גודאר אי אפשר לשכוח. כל סרט חדש משלו היה מלווה בים של מאמרי ניתוח ולא רק בעיתונות המקצועית, כל מבקר קולנוע כתב פרשנויות והגיגים משלו.
|
|
פרנסואה טריפו, האיש שאהב סרטים / ענר פרמינגר
12/12/2006 דן לחמן
מדף הספרים בעברית העוסק בקולנוע הוא הדל ביותר. בעוד שבעולם נכתבים ומתפרסמים אין סוף ספרים הנוגעים לקולנוע הן מהצד
הביקורתי והן המחקרי בארץ אין כמעט ספרים כאלה. וזה במדינה הנחשבת, לפחות בעיני עצמה, לבירת קולנוע. אם פעם סרטים היו
מגיעים אלינו באיחור של חודשים ולעתים שנים, היום מוקרנים אצלנו הסרטים החדשים כמעט כמו בכל מקום בעולם. לפחות אלו
השייכים לזרם המרכזי של הקולנוע. כעת התפרסם ספרו של ענר פרמינגר על טריפו, וזו סיבה לחגיגה קטנה לאוהבי הבמאי הנפלא
הזה. ענר פרמינגר מתייחס למשפט שנטבע ביחס לביקורת וניתוח יצירות באופן כללי.
|
|
רוברט אלטמן
22/11/2006 דן לחמן
רוברט אלטמן נפטר בגיל שמונים ואחת. רוברט אלטמן הוא מחשובי הבמאים האמריקאים של כל הזמנים. קצת מוזר להגיד שרוברט אלטמן
נולד בקנזס, העיר שממנה התחילה דורותי את מסעה אל הקוסם מארץ עוץ. והנה המקום הזה הוליד את אחת הדמויות המסעירות בתולדות
הקולנוע המודרני. רוברט אלטמן הוא המורה הרוחני של הרבה במאים מהדור החדש. זה התחיל עם אלן רודולף שהיה אחד הראשונים לאמץ את דרכו. מאז נולדו צעירים רבים שסרטיו של "הזקן" היו להם בית ספר לעשייה מודרנית. פול הגיס וסרטו התנגשות או סרטיו של פול תומס אנדרסון.
|
|
תומר היימן מדבר
16/11/2006 דן לחמן
פגשתי את תומר היימן בעקבות צפייה, שמאוד ריגשה אותי, בסרטו "בובות של ניר". סרט המעוקב אחרי חייהם של שישה עובדים
זרים, פיליפינים, שמטפלים בזקנים ונכים ביום, ובלילות הם הופכים לנשים, לדראג קווינס המופיעות ומשעשעות את הקהילה
הפיליפינית. שאלתי אותו איך הגיע לקבוצה הזאת ומשם זרם לו המונולוג עם מעט מאוד התערבות שלי.. הגעתי במקרה. אני אוהב
להגיע למקומות שהחיים לוקחים אותי אליהם, לא לתכנן. המפיקה שלי סיפרה לי על קבוצה של פיליפינים שעוסקים בטיפול ובדראג.
הייתי עסוק בסרט על אביב גפן, ולא היה לי זמן להכנס למשהו חדש. שבת אחת ישבתי בבית היה שקט ופתאום נזכרתי וחשבתי לעצמי , רגע, היא אמרה משהוא מעניין, צריך לבדוק.
|
|
השער התשיעי / רומן פולנסקי
11/11/2006 אלי אשד
הסרט "השער התשיעי" הוא אחד הסרטים המעניינים והמשכנעים ביותר שנעשו אי פעם, על חוג סגור ומיוחד במינו, חוג חובבי המיסטיקה והמתעניינים בכישוף שחור על כל המשתמע מכך. חלק מהעניין שיש בסרט נובע מהעובדה שהוא בוים בידי אדם שאולי יותר מכל אחד אחר בתחום הקולנוע העכשווי יודע היטב במה הדברים אמורים, הבמאי הפולני היהודי רומן פולנסקי, שבילדותו חווה את האימים של תקופת השואה, החל להתבלט כבמאי יוצא דופן בשנות השישים ובראש ובראשונה הודות לכמה סרטי אימה מסוגננים ויוצאי דופן שכמוהם לא נעשו בעבר.
|
|
השתולים / מרטין סקורסזה
09/11/2006 מישל רוזנברג
מרטין סקורסזה חוזר לעוד ציון דרך בקריירה קולנועית מפוארת. זהו ציון דרך רביעי לאחר תקופה ארוכה של עשיית סרטים טובים
אבל לא ממש איכותיים, לא פורצי דרך ומשני כיוון (אם להשאיר בצד רגע את ללא דרך חזרה הבית: בוב דילן (2005), דוקומנטרי
המשרטט את האייקון האמריקאי בוב דילן בשנותיו המוקדמות). ציוני הדרך הקודמים היו נהג מונית (1976), השור הזועם (1980)
ו-החבר'ה הטובים (1990). דבר ראשון שקופץ לעין, והוא קופץ לעין יותר מידי פעמים לאחרונה, הוא עצם התרגום של סרט הונג קונגי מפורסם בשם יחסים לוהטים (Infernal Affairs). נדמה שהאולפנים הגדולים (וורנר במקרה זה) כבר לא משקיעים בלחפש תסריטים מקוריים אלא מייבאים את הקצפת מארצות אחרות
|
|
אלן רנה: סרטים מוקדמים
01/11/2006 דן לחמן
בסוף שנות החמישים בחור בשם שיש (ישעיהו) קולר, אוהב קולנוע גדול, היה מקרין בימי שישי, במחסן פרטי קטן, סרטי איכות הרבה
לפני שנולד כאן הסינמטק. אינני יודע מאין השיג את הסרטים. הימים היו לפני עידן הוידיאו וספריות הסרטים. בערב אחד הקרין
תכנית מסרטי נורמן מקלרן, יוצר קנדי שעשה ניסיונות בציור ישיר על הפילם. הערב המשמעותי ביותר שאני יכול לזכור היה ערב בו הקרין שלושה מסרטיו של במאי דוקומנטריסט צרפתי, אלן רנה. שמו עדיין לא היה מוכר. סרטיו הגדולים עוד היו לפניו.
|
|
בובות של נייר / תומר היימן
24/10/2006 דן לחמן
בבובות של נייר תומר היימן הוא חלק מהסרט והתהליכים הקורים בו הם דו- סיטריים. תומר היימן עוקב בסרט אחרי קבוצה של שישה
מטפלים פיליפיניים בקשישים, בארץ. מטפלים שביום הם גברים ובלילה הם נשים. קבוצה המקיימת להקת דראג קווינס של אנשים
זרים. זרים בכל המובנים. בארץ לא ממש פתוחה, למרות שתל אביב לפחות מנסה להצטייר ככזאת. להיות עובד זר, להיות הומו, להיות
גבר ביום ואישה בלילה. להיות דראג קווין. שישה אנשים שהופעה בפני פיליפינים אחרים גורמת להם סיפוק והנאה. את הישראלים לא
הצליחו לעניין, כלהקה. גרוע מכך, הישראלי המכוער, בעל מועדון מנצל פוגע וממש משפיל אותן.
|
|
בילי ויילדר בן 100
21/06/2006 דן לחמן
שמואל ויילדר נולד בגליציה ב22.6.06. הוא מוכר בשמו האמריקאי - בילי ויילדר. גאון קולנועי. את דרכו התחיל בווינה ובברלין,
שם התחיל לכתוב לקולנוע. כשעלו הנאצים לשלטון ברח, כמו כה רבים אחרים, והגיע להוליווד, בה החל לגלות את כישרונו הגדול.
בתחילה כתסריטאי ואחר כך כבימאי. בביקור שלו בפריז, נשאל אם ראה מסרטי הגל החדש. הוא נאנח "אני הגל הישן כנראה". הוא צבר
כעשרים מועמדויות לפרסי האוסקר כתסריטאי ובמאי וזכה בשבעה
|
|
היצ'קוק / טריפו
07/05/2006 דן לחמן
ספרו המצוין של טריפו על היצ'קוק. ספר חובה לכל חובב קולנוע יוכל מי שרוצה לדעת קולנוע מה הוא באמת. בראיון בן 50 שעות יושבים השניים וטריפו מראיין ומדבר עם היצ'קוק, לכאורה על שאלות טכניות, על ניתוח מקצועי של הסרטים אך באמת על המרכיבים העושים סרט לסרט טוב.
|
|
אישה עם שלושה שדיים - נשים בקולנוע של פליני / גבריאל בן שמחון
16/03/2006 דן לחמן
פליני הוא יוצר ענק ורב רובדי. סרטיו ניתנים לפירושים שונים, כל סרט בפני עצמו וכמובן בהתייחסות לכלל יצירתו. כל פירוש מרחיב את היריעה ונותן עומק נוסף לסרטים. כך שכל מה שבן שמחון כותב הוא מעניין ומוסיף עוד נדבך להבנת סרטיו של הגאון האיטלקי. בן שמחון טוען פחות או יותר ש-פליני עשה קולנוע על נשים. זו רק דרך אחת לנתח את פליני, המזמין פרשנויות אחרות גם. הוא לא נתפס ככזה בזמנו אך כשבודקים את הטענה ואת הזיכרון מהסרטים מגלים שמה שנשאר חרוט הוא אכן לעתים קרובות דמויות הנשים הענקיות, מעט נשים קטנות, בעיקר כשג'ולייטה מסינה משחקת אותן
|
|
|
|
הקולנוע של פליני
27/10/2005 דן לחמן
אין משאל עולמי על הסרטים הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם שלא
יכיל לפחות אחד, לעתים שניים מסרטיו של פדריקו פליני. תמיד
זה יהיה שמונה וחצי ועוד אחד לפי טעם המבקר. פליני מתחיל את
דרכו הקולנועית בשיתוף פעולה עם רוסליני. הזמנים הם הימים
הראשונים שלאחר מלחמת העולם השניה. הוא עומד על ערש הולדת
הגל הניאו - ריאליסטי שיביא כבוד רב לקולנוע האיטלקי העני.
פליני מחויב אליו בתחילת הדרך העצמאית שלו. אבל הוא לא ממש
הולך בדרכו. הניאו ריאליזם הביא את סיפורם של האנשים הקטנים
בימי מצוקה קשה. דה סיקה ו-רוסליני כמעט ולא השתמשו בשחקנים
מקצועיים, אלא אספו את אנשים מהרחוב לשחק את עצמם. פליני
בהמשך ישתמש בזה אך ירחיב את המשמעות.
|
|
עמוס גוטמן: חסד נגוע
12/09/2005 דן לחמן
בתוך הקהילה ההומוסקסואלית עמוס גוטמן היוצר לא היה שנוי במחלוקת, שנאו אותו. לא אותו אישית אולי, אך את סרטיו אין ספק. עמוס גוטמן לא הבין את איבת הקהילה. לדעתו הוא שיקף אמת. בוודאי שאת האמת הפנימית שלו. כפי שידוע, כל יצירה נולדת מכאב. גם כשהיא קומית, מקור הלידה הייה כאב. עמוס לא יצר סרטים לטעמם של דוברים פוליטיים של הקהילה, אך הוא הצליח לשקף את הפרטי, את הקונפליקט המתקיים בקרבם של כל כך הרבה אנשים, ובכל זאת, כשראו את ההשתקפות הזאת על הבד שנאו את מה שראו. אי אפשר היה להם להתמודד עם הפצע הפעור שפתח. לא היה מספיק ריחוק מכאן עכשיו ואנחנו. אילו היה יוצר ב-אוסטרליה, אולי היו סולחים לו ומקבלים אותו, כי האוסטרלים כולם פריסילות מלכות המדבר, כאילו אצלנו אין כאלה.
|
|
|
|
|
|
