אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בריחת שתן בגיל הזהב


התמונה של אביגיל אגלרוב

עבור אנשים רבים, הגעה לחדר השירותים היא פעולה אותה הם יכולים לבצע או לעכב בקלות. אך לאנשים רבים הסובלים מבריחת שתן שאינה רצונית, אין אפשרות כזו. למרות שבריחת שתן עלולה להתרחש בכל גיל, היא נפוצה יותר בקרב אנשים מבוגרים.

האיגוד הלאומי להתאפקות מדווח כי אחד מכל חמישה אנשים מעל גיל ארבעים, סובל מפעילות יתר של השלפוחית או תסמיני דחיפות או תדירות, אשר חלקם כוללים דליפת שתן טרם ההגעה לשירותים. באוכלוסיית בתי אבות, לפחות חמישים אחוזים מהדיירים סובלים מבריחת שתן.

חוסר שליטה בסוגרים הוא היבט משותף להזדקנות, אך אינו נחשב לתופעה נורמאלית. היות ומדובר בתופעה כה נפוצה, אנשים סבורים כי עליהם לקבל אותה, וכמעט בכל המקרים, ניתן לרפא את הבעיה עם טיפול מקצועי של רופא מיומן.

גורמים ומאפיינים

מגוון הגורמים מאחורי בריחת שתן הוא עצום. הבעיה מתחילה ממשהו פשוט כמו חוסר הקפדה על שתיית מספיק מים ועד למצבים רציניים יותר כגון דלקת בקיר שלפוחית השתן. מספר מחלות עלולות לגרום למצב זה, כגון טרשת נפוצה ומחלת אלצהיימר.

בקרב נשים, הריונות קודמים, לידה ותחילת גיל המעבר עלולים להוביל לבריחת שתן. בקרב גברים, בעיות בבלוטת הערמונית עלולות לעכב מתן שתן. אפילו שתיית קפה או תה, או נטילת תרופות מרשם, עלולה להחמיר את מצב השלפוחית. ככל שאדם מתגבר, שינויי גוף עלולים להגביר יותר את הסיכויים להתרחשות הבעיה.

בריחת שתן בקרב קשישים עשויה להתבטא במספר צורות. חלק מהאנשים חווים דליפת שתן בלבד מידי פעם, אחרים עשויים לחוות דליפה קבועה, ואחרים חווים שילוב של מספר מאפיינים, עד לבריחת שתן מלאה.

בקרב אנשים מבוגרים, האבחון הנפוץ ביותר הוא הצורך הדחוף להשתין וכתוצאה מכך אובדן שתן טרם ההגעה לאסלה. מצב זה נובע כתוצאה מהתכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית, אותן המטופל פשוט אינו מסוגל להפסיק.

מצב זה מכונה אף פעילות יתר של השלפוחית, ועלול להיגרם לאחר שבץ, דמנציה, מחלת אלצהיימר, טרשת נפוצה, פרקינסון או פציעות. מצבים כגון ניוון רצפת אגן בקרב נשים, הגדלת ערמונית בקרב גברים או עצירות בקרב שני המינים, עלולים אף הם להוביל לבריחת שתן.

בריחת שתן מתרחשת כשהלחץ בבטן גובר על לחץ סוגרי השלפוחית. לחץ בטני מתרחש במהלך שיעול, עיטוש, צחוק, טיפוס במדרגות או נשיאת חפצים. שרירי שלפוחית השתן של אנשים מבוגרים עשויים להיות כה חלשים, עד כי דליפה עלולה להתרחש גם כאשר הם קמים מכיסא.

בריחת שתן נפוצה יותר בקרב נשים עקב הריון ולידה. חוסר אסטרוגן לאחר גיל המעבר עלול אף הוא להוביל למצב. גברים שעברו טיפולי ערמונית או טיפולים בסרטן הערמונית או ניתוח ערמונית עלולים אף הם לפתח בריחת שתן.

מצב של הצפה מאובחן לעיתים רחוקות. בתרחיש זה, שלפוחית השתן של אדם אינה מתרוקנת לחלוטין, כך שהוא חווה את הצורך להגיע לשירותים לעיתים קרובות, תוך שחרור כמויות שתן קטנות. מצב זה נגרם בדרך כלל כתוצאה מחסימה במערכת דרכי השתן, או כתוצאה מהתכווצויות חלשות ביותר של השלפוחית, או חוסר יכולת לחוות כיווץ כלל. הגורמים כוללים ערמונית מוגדלת או נזק לאחר ניתוח ערמונית, עצירות, נזק עצבי או סוכרת.

חוסר יכולת להגיע לשירותים בזמן מוביל לאבחנת בריחה פונקציונאלית. בדלקת מפרקים המקשה על אדם לפתוח את רוכסן מכנסיו או שהוא סובל מנוקשות ירכיים, זקוק לזמן רב יותר מהצפוי להגיע לשירותים, וכך מתרחשות תאונות.

הפרעות נוירולוגיות, סיבוכי שבץ, אלצהיימר או טרשת נפוצה עלולים אף הם לגרום לבריחת שתן תפקודית. לעיתים קרובות המטופל עדיין חש את הדחף, אך מוחו אינו מסוגל לתכנן או לבצע את ההגעה לשירותים.

במצב בו אדם חווה יותר מסוג אחד של בריחת שתן, האבחנה מעורבת. בדרך כלל מטופלים חולים שילוב של מתח ומצבים נושפים, בעיקר בקרב נשים. אך אנשים עם דמנציה חמורה, מחלת פרקינסון, או הפרעות נוירולוגיות, עלולים לסבול מדחף ובריחה פונקציונאלית.

אבחון

אדם עלול לחוש מבוכה מתאונות אלו ולהימנע מייעוץ רפואי. או שהוא אינו בטוח עם איזה איש מקצוע עליו להתייעץ: רופא מטפל, אחות או מומחה לאורולוגיה. ניתן לטפל במצב עם רפידות סופגות או תחתונים מגנים, אך הסיבה הטובה ביותר להתייעץ עם רופא היא כי בריחת שתן בקרב קשישים מגיבה היטב לטיפול.

נשים יכולות להתייעץ עם גינקולוג, בעוד שגברים יכולים להתייעץ אורולוג. ניתן אף להתייעץ עם רופא גריאטרי, ובדרך כלל ניתן להתייעץ עם איש מקצוע המתמחה בבעיות שליטה על הסוגרים. בדרך כלל, המטופל יתבקש לתאר בפירוט רב ככל הניתן את תסמיניו, כולל הרגליה שתייה, תדירות השתנה, כמויות השתנה ותיאור התאונות.

טיפולים והתמודדות מעשית

לאחר האבחון, טיפול בבריחת שתן בקרב קשישים עשוי לכלול טיפול התנהגותי, תרופות, מכשירים רפואיים וניתוח. במרבית המקרים, ניתן לטפל במצב במאת האחוזים, ובדרך כלל ללא ניתוח. קו הטיפול הראשון הוא טיפול התנהגותי, המרפא במרבית המקרים את בריחת השתן. טיפול זה כולל אימון שלפוחית, תכנון הגעה לשירותים, תרגילים לשרירי רצפת האגן, ותכנית משטר נוזלים. ההיבט הטוב בטיפולים אלו הוא שהם אינם כוללים תופעות לוואי ויעילים למצב.

אימון שלפוחית השתן כרוך בלימוד עיכוב מתן שתן באמצעות הארכת זמן הדרגתית של ההגעה לשירותים. אדם יכול אף להתאמן על הרקה כפולה, במהלכה לאחר מתן השתן, הוא ממתין מספק דקות, ואז משתין שוב. כך הוא לומד לנקז את השלפוחית באופן יסודי יותר.

תכנון ההגעה לשירותים יעיל לאנשים עם בעיות ניידות או הפרעות נוירולוגיות, גם אם פירוש הדבר שמישהו אחר אחראי על לקיחתם לשירותים. תרגילי אימון לשרירי רצפת האגן נקראים תרגילי קגל. הם מחזקים את השרירים המסייעים בוויסות מתן שתן. בדרך כלל, אדם צריך לבצע תרגילים אלו מספר פעמים ביום, מידי יום, למשך כל החיים.

למידת כיווץ השרירים הנכונים עשויה להיות מבלבלת, ולכן הרופא חייב לבדוק אם התרגילים מבוצעים כהלכה. ניתן אף לעבוד עם סיוע ביופידבק, כשהמטופל מחובר למכשיר ממוחשב המונח על גופו, וצג וידאו מתריע על ביצוע שגוי של התרגילים.

לעיתים ניתן לשלב תרופות עם הטיפולים ההתנהגותיים:

תרופות אנטיכולינרגיות. נקבעות בדרך כלל לבריחת דחף,. תופעות הלוואי השכיחות ביותר שלהן הן יובש בפה. תופעות לוואי נפוצות פחות כוללות ראייה מטושטשת, עצירות ובלבול נפשי.

תחליפי הורמונים. טיפול עם קרם אסטרוגן לנרתיק, טבעת או מדבקת עור המשמשת לנטרול ניוון עור בטנת השופכה והנרתיק, בקרב נשים לאחר גיל המעבר.

אנטיביוטיקה. טיפול זה נקבע כשבריחת השתן נובעת מזיהום בדרכי השתן או דלקת בבלוטת הערמונית.

טיפולים תרופתיים לגברים. במצב של ערמונית מוגדלת, נקבעות תרופות להרפיית או כיווץ הערמונית.

 

תגיות נושא: 
מאמר מקצועי\פרסומי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב