אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הטרדה מינית, דווקא?


שלט באוטובוס. נו, באמת. באדיבות: עטרה ביילר
שלט באוטובוס. נו, באמת. באדיבות: עטרה ביילר

הטרדה, על פי ה"מילוג" היא "גרימה לאי נוחות, הפרעה; הצקה".

הטרדה מינית היא חלק מהטרדה גדולה יותר. אנחנו עם מוטרד. בואו נסתכל על התמונה המלאה. רק אם נבין את שורש הבעיה נוכל לעקור אותה. מהשורש.  ההטרדה המינית היא מקרה פרטי וכואב של DNA של מטרידים בכלל.

להפריע ולהציק זה יומיומי. איבדנו מזמן את אמות המידה. התרגלנו לרע וכולנו קצת 'הטובע שמטביע את המציל'. הסתגלנו לבריונות, התפשרנו, ולפעמים קשה לנו להבחין בזה כפי שלדגים קשה לראות מים... צריך לקחת כמה צעדים אחורה ולהסתכל על חיינו המטרידים והמוטרדים באופן כללי, כמו על ציור שמן, ולעשות זום אין בהמשך.

ההטרדה היומיומית הבירוקרטית:
זה לא שירות רע. זו הטרדה.

להשיג מוקד שירות במשך שבועיים ולהמתין בכל פעם 40 דקות  - זו הטרדה.

זו הטרדה כי "מיקומך בתור הוא ארבע" ו "זמנך יקר לנו" הם שקרים, ושקר הוא הטרדה. זו הטרדה כי לשלם דמי חבר זה פיתוי ללא כיסוי. זה כמו להזמין אותי לחדר במלון 'לעבוד' ואז להטריד אותי.

וכשהשגנו את נציג השירות ואמרנו לו – יה, לקח לי הרבה זמן להשיג אתכם', אנחנו מקבלים הטפת מוסר: "קצת סבלנות ונימוס לא יזיקו לך" או "דברי לעניין". זוהי הטרדה. זו הטרדה כי אין בשום מקום בהיררכיה, בארגון, בתרבות הארגונית ואולי גם בתרבות הישראלית אף אחד שחושב שמשהו פה לא תקין. כזו היא המערכת, והמערכת מטרידה כי היא תופסת מקום של מערכת אחרת - שמיועדת כן להציע לנו סיוע. המערכת שלנו עושה את ההיפך הגמור, ומונעת ממערכת טובה יותר למלא ייעוד.

ההטרדה ההיררכית, הארגונית:
ניצול יחסי מרות זה לא רק הטרדה מינית. רובנו ככולנו נוצלנו ניצול - מרות. יעלה ויבוא מי שלא חווה נצלנות של יחסי מרות. לאו דווקא מינית.

פה נערם הרוב הדומם של ההטרדות. בתוכו חיה גם ההטרדה המינית אבל בהיותה מיעוט היא משוועת לתשומת לב וגם חוטפת גם ריקושטים סרקאסטיים.

תגובה סרקאסטית אופיינית מדברת על 'גברים מוטרדים מינית בידי נשים'. זה נועד לעמעם את ההטרדה המינית שאנחנו הנשים רוצות במרכז סדר היום הציבורי. זה נועד להצחיק אבל זה לא.

וכמובן קיימת התגובה ההפוכה, כזו ש"לעגת לנשים שלא הוטרדו מעולם" – גם כן בדיחה שמוצתה ומעלה סירחון...

כל מי שהיה ויש לו בוס או בוסית היה ועודנו חשוף בצריח להטרדה. אין באמת מקום בטוח ממנו אפשר לשבת ולצחוק על מישהו אחר.

הטרדת שכירים

מי לא מכיר את "אתם תישארו עד מאוחר עד שתסיימו"?

מי לא מכיר את הבונוס שאף פעם לא מגיע או שהוא מגיע בדמות תוספת של 857 ₪ עבור שנה שלמה שלא ראינו בה את הבית? מי לא מכיר את ההבטחה לתוספת שכר שלא מגיעה כי "הארגון בצרות"?

כשהארגון מצליח אנחנו בורג קטן, וכשהארגון בצרות אנחנו 'שותפים' שצריכים לקחת אחריות. מכירים? מה זה אם לא הטרדה?

המעסיק, אגב, הוא נצר לשושלת של מוטרדים אחרת איך הוא למד להטריד?

הטרדת עצמאים.

הלקוח שלח לך מסמך ארוך וגרוע שיצר "בעקבות העבודה שלך".  בגלל שהוא מת עליך הוא מבקש התייחסות. חינם. תמורת מחמאות. אם תבקש כסף הם ייעלבו ואם תעבוד חינם זה לא ייגמר.

אתה ב –lose-lose situation  ואני קוראת לזה – הטרדה.

או  המזכירה שמצלצלת אליך לקבוע פגישה שנדחית חמש פעמים.

בסוף אתה מגיע ומתבקש לשלוח "משהו על עצמך". שיורד לטמיון לעולמי עד.

ואתה יודע שהיית קרבן להטרדה.

והניירת שאתה צריך להמציא כדי להפוך לספק במערכת שבסוף לא תעסיק אותך, כמובן, וגולת הכותרת: הצעות מפורטות ומושקעות שאתה מתבקש לכתוב, ש'הלקוח יקרא במטוס'. הוא לא. יום יבוא וימציאו לסינדרום הזה שם. כמו למחלות. עד אז אני קוראת לזה הטרדה.

הנקודה ברורה. הוטרדת.

אנחנו מוטרדים השכם והערב בידי בעלי כוח ואמצעים בין אם אנו עצמאים או שכירים, נשים או גברים. בגלל שהביצה קטנה, הגלגל עגול ופעם אתה למעלה ופעם אתה למטה – אנו מקבלים זאת בכניעה.

במלים אחרות – להרים ראש ולמחות פירושו לצאת מהמשחק ולגזור על עצמך ועל בני ביתך דלות, גלות ומובטלות. זה לא חייב להיות מיני. זה קורה מאז חשכת ימי הביניים. המרות מטרידה את הנתינים.

מדוע לא למחות על ההטרדה בכללותה, ולייעד אותה רק להטרדה המינית? למה להסתפק במועט כשיש שפע למרגלותינו? למה לא קמפיין # גם אני מנוצל # גם אני מוטרד # גם אני מושפל #גם אני ממודר?

הטרדה של נשים בידי בוסים, מפקדים ונשיאים והקשתה על הנשים להתנגד לה. בעיני זוהי דוגמא רק לקצה הקרחון של הריקבון. קרחון ההטרדה האנושית. קומו תמחו. זה לא אנחנו הנשים. זה # גם אתם הגברים.

אם ננער את השמיכה מעל ההטרדה הכללית שכולנו מוטרדים, יפסיק הנושא להיות מגדרי או מיני ויצבור מאסה. כולנו מוטרדים בידי המיעוט השבע (שהוטרד בצעירותו), ולמרות שלכולנו יש הפוטנציאל להיות מטרידים – אפשר אחרת.

בואו נוביל שינוי. נעבור למודל אחר. מוסרי ונקי. זה אפשרי וזה בידיים שלנו. הבעיה גדולה מלהכיל והמחאה הניצבת בפנינו בשלה להתלקח.

מחאה כנגד "שחיתות" היא, שלב מתקדם במנגנון הזה. שחיתות בצעירותה הייתה הטרדה.

צריך להפסיק לשחק ב'אנחנו והם' כי אין דבר כזה. הכוח לשנות מצוי בידי מי שהוטרד והושפל. ויש הטרדה אתנית, גזענית, מעמדית, דתית ועוד רבות ומשובחות. כולן חוששות מהמהפכה כי הן 'רוצות לשרוד. וזו חובתנו לא לתת להן.

הציניקנים מוזמנים להחריש אותי ולהתעקש שהטרדה מינית יותר חשובה מכל האחרות אבל היינו שם. אתם טועים כי אתם מדברים ממקום של תחרות ואגו. השוואה של מה יותר חשוב. וזה לא לעניין. אה, ואם כבר שיווק ומיתוג, אפשר לקחת את מושג ההטרדה צעד נוסף קדימה ולעשות לו ניסוח מחדש. לטעמי הטרדה זה חלש וסתמי מדי. אני מאמינה שכל מה שתיארתי קרוב יותר לעולם התוקפנות או האלימות אבל קופי-רייטר  אני לא. מוזמנים להציע.

 שלט באוטובוס. נו, באמת.

תגיות נושא: 
מאמר מקצועי\פרסומי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עטרה בילר