אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האבולוציה של תעשיית האופנה


התמונה של אביגיל אגלרוב
תצוגת אופנה
כשבתי אופנה צרפתיים החלו לצבור מוניטין בינלאומי בסוף המאה התשע עשרה, החלה עלייה מהירה בהתפתחות.

תעשיית האופנה נבדלת מתחומי ייצור אחרים בכך שהיא נקבעת במידה רבה על ידי התכוונות למוצר הסופי: יצירת שינוי. מה שמגדיר את תעשיית האופנה, מתבסס במידה רבה על הפונקציות של אנשי המקצוע המרכיבים אותה, כולל מעצבים, חנויות אופנה, עובדי מפעל, תופרות, חייטים, רוקמות מיומנות, עיתונות, יחסי ציבור, אנשי מכירות, דוגמניות, מסלולי דגמים, אייקונים של אופנה, יצרני טקסטיל, יצרני דפוס טקסטיל, ואמני עיצוב.

במילים פשוטות, תעשיית האופנה יכולה להיות מתוארת כעסק של יצירת בגדים, אך בכך תושמט ההבחנה החשובה בין אופנה לבין הלבשה לבוש הוא בגדים שימושיים, אחד מהצרכים הבסיסיים של האנושות, אך אופנה משלבת ידע של סגנון, טעם אישי, ואבולוציה תרבותית משלה.

התפתחות עולם האופנה

ענף ההלבשה המודרני מתבסס על תפיסה של ייצור, קידום ושיווק סגנון על בסיס של רצון. הוא משקף את הרצונות המשתנים של צרכנים להיות מוגדרים על ידי לבושם, ובכך לבסס מעמד חברתי, המשתנה לאורך ההיסטוריה.

מתחילת המאה העשרים, התפתח עולם האופנה דרך לקסיקון משתנה של סגנונות המחייבים שינוי תמידי בתעשייה, בעיקר בתחומי התמחות בייצור ושיווק, כמו גם באמצעות קידום עיצובים ומעצבים. בתחילת שנות האלפיים הורחבה ההגדרה והוצבה על "מותגי אורח חיים". מונח מקיף זה אינו מתייחס לאופנת לבוש בלבד, אלא קובע סגנונות אופנה גם בכל הקשור לניחוחות מוצרי קוסמטיקה, אביזרי הלבשה, ריהוט ביתי, כלי רכב, תכשיטים ואפילו מכשירי כתיבה.

תעשיית ייצור הבגדים ומרכיביהם מותאמים ללא הרף לשינויי האופנה ודרישות הצרכן. בין אם מדובר בבגדים מזדמנים, חליפות רשמיות, לבוש ספורטיבי או לבוש רחוב שאושר על ידי סלבריטאים. מפעלי טקסטיל התפתחו והשתכללו במהלך השנים, ונוצרה התקדמות חדשה בפיתוח בדים, ייצור ושימוש במידע כמצרך חשוב ליצירת אריגי כותנה וצמר. בתוך כל זאת, פיתחה התעשייה סיווגי תמחור וסגנון על מנת להקל על הפונקציות הבסיסיות של עיצוב ומכירת בגדים בקו המסורתי המפריד בין סיטונאים וקמעונאים, לבין מעצבי אופנה עילית.

רמות בתעשיית האופנה

בעקבות התפיסה המסורתית של תשתית האופנה, קיימות ארבע רמות בתעשיית האופנה: הרמה הראשונה היא ייצור טקסטיל, כולל תפירה; הרמה השנייה מורכבת ממעצבים, יצרנים, סיטונאים וספקים; הרמה השלישית כוללת את הקמעונאים, סוגי חנויות ונקודות הפצה ומכירה; והרמה הרביעית מחברת את כל הרמות באמצעות עיתונות, פרסום, סוכנויות מחקר, יועצים, וחזאי אופנה בעלי תפקיד משמעותי בהתפתחות הסחורה עד הצרכן הסופי.

בעוד שהיחסים בין הרמות הם פחות או יותר סימביוטיים, הם זקוקים זה לזה על מנת לשרוד את הרוח התחרותית של הקפיטליזם, כמו גם ליצור מתח בין הקמעונאים לבין היצרנים. מאזן כוחות זה מוטה בדרך כלל לצד אחד במרוץ כדי ללכוד את הרווחים.

מהפך המאה העשרים

הייצור ההמוני של בגדים החל בסביבות אמצע המאה התשע עשרה, כשחלק מהיצרנים החלו לייצר בגדים שאינם דורשים התאמה אופנתית. אך האופנה הפכה לתעשייה במובנים מוסדיים, רק במאה העשרים, כאשר רשתות חייטים התפתחו לעסקי ייצור, מפעלים גדלו, ושינויים חברתיים ותרבותיים שהתפתחו, סימלו את תחילת הקודים האופנתיים. עולם האופנה שינה את פניו ומעצבים הפכו להיות פוסקים של טעם וסגנון. כך, למשל, בתחילת המאה העשרים סגנונות האופנה הובלו במידה רבה על ידי בתי אופנה אירופאים.

כשבתי אופנה צרפתיים החלו לצבור מוניטין בינלאומי בסוף המאה התשע עשרה, החלה עלייה מהירה בהתפתחות מפעלי בגדים בארצות הברית, והם בלטו במיוחד בניו יורק, שבה למעלה מ-18,000 עובדים הועסקו בייצור בגדים.

מפעל איגוד ההלבשה UNITE, שהוקם בשנת 1995, היווה את השינוי המהיר ביותר של ייצור בגדים מוכנים בזמן המהפכה התעשייתית, עם צמיחת מעמד הביניים והגידול בעבודת פועלים זרים, בעיקר מהגרים יהודים ואיטלקים שהביאו לארצות הברית את כישורי התפירה שלהם מאירופה.

במשך עשרים שנים, יצרנים המשיכו לנדוד צפונה ומערבה, כשהם מונעים בדרך כל על ידי החוק, שאילץ אותם להעביר את מפעלי ייצור הבגדים ההמוני, אל מחוץ לאזור האופנה היוקרתית 'כיכר מדיסון בברודוויי, כדי למנוע האפלה שלילית על ההתפתחות היוקרתית של אזור השדרה החמישית.

תנאי העבודה ירדו כשיצרנים ניצלו את המאגרים הגוברים של מהגרים, שהשפיעו על הגברת עבודת יזע, כמו גם הובילו את מהלך התאגדות עובדים. התעשייה גדלה ואמריקה הפכה לתעשיית ההלבשה השלישית בגודלה בעולם, לאחר ייצור פלדה ונפט. עם אסון השריפה שהתרחש בשנת 1911, בה נהרגו 146 עובדים, התחילו רגולציה ופיקוח על תנאי עבודה בתעשיית האופנה.

כך שניתן לראות, כי כללי מכירות הלבשה השתנו בהדרגה במשך עשרות השנים, בכפוף לגורמים רבים, החל מהתקדמות חברתית, דרך תנודות כלכליות ועד לאישיות מעצבים שהובילה למלחמות בין מדינות ותאגידים. במשך מאה שנים, המשווק לקח על עצמו במקרים רבים את תפקיד היצרן, ואילו יצרנים הפכו לקמעונאים של עיצוביהם.

תגיות נושא: 
מאמר מקצועי\פרסומי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב