אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

איך סצנות הקזינו במקאו מאיימות על ארצות הברית


דיוויד בקהאם יורד מהמטוס הפרטי שלו ונכנס ללימוזינה, לנסיעה קצרה אל הקזינו 'ונציאן' המפואר במקאו, מקום שהפך לאטרקציה מרכזית של נשפי מסיכות הפועל במלוא התנופה. רקדנים מקיפים אותו כשהוא מחייך למצלמה ונכנס לקזינו האמריקאי המפואר, שהושק בפברואר 2015, ממש לפני ראש השנה הסיני. עם פרסום כה משמעותי, בקהאם הפך להיות "הפנים הציבוריות" של 'ונציאן', אתר נופש הדגל של מקאו, הנקרא 'לאס וגאס סנדס' בבעלות המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון.

תעשיית ההימורים במקאו

מקאו בנויה על תעשיית הימורים כה ענקית, שהיא הפכה להיות לאס וגאס הסינית, במקום שנראה כמו קרנבל של עיירה קטנה, עם בתי הקזינו היוקרתיים שלה. תעשיית הימורים זו מובילה מהמרים מקומיים ותיירותיים להשקיע סכומי כסף עצומים במהלך כל השנה.

מהמרים עשירים במיוחד נוהרים לאתר נופש זה, ותרבות טיולי ההימורים היוקרתיים ידועה בסעודות חגיגיות קניות, ושפע אטרקציות בילויים מהנים. 'לאס וגאס סנדס' של אדלסון מיישר קו עם בתי הקזינו בלאס וגאס, ומעצב מחדש את העסקים תוך התמקדות בהבאת יותר מהמרים קמעונאים למקאו. בתי הקזינו ממותגים כאתרי נופש גדולים, עם מרכזי קניות, כשהמותג של בקהאם מוביל את ערוצי השיווק.

עליית מקאו

הונג קונג היא מרכז בנקאות, ומקאו היא מרכז הימורים. כמו הונג קונג, האזור נשלט על ידי כוח קולוניאלי, שבמקרה של מקאו זוהי פורטוגל, ולא בריטניה, עד סוף שנת 1990. כשמקאו הייתה בשליטת פורטוגל, נאסרו ההימורים, והפעלת בתי הקזינו הופעלה על ידי מונופול ארוך של אדם אחד, המיליארדר סטנלי הו. אבל בשנת 2002 התירו הרשויות לטייקונים סיניים ומספר קטן של מהמרים זרים, לחדש את סיכוייהם.

המהמרים הזרים הגיעו בעיקר מאמריקה. הראשון היה אדלסון, שבנה את הקזינו שלו בשנת 2004. הכנסתו האישית מפעולות הקזינו ואתר הנופש שלו גדלו במהירות והגיעו לעשרות מיליוני דולרים בשנת 2013.

הקזינו איתו מזוהה בקהאם הוא הקזינו של אדלסון באתר הנופש 'לאס וגאס סנדס', לאחר שחתם בנובמבר 2013 על עסקה לשותפות בינו לבין סיימון פולר, להקמת אתרי נופש נוספים במקאו ובסינגפור.

בקהאם עובד על קונספט מסעדות בשיתוף פעולה עם השפים והקמעונאים הגדולים והמכובדים ביותר בעולם. הוא תומך אף במספר יוזמות צדקה מקומיות, שאינן מעורבות במגמת ההימורים. אתר הנופש לאס וגאס סנדס, כמו כל קבוצות הקזינו במקאו, נדרשות לפעול בגבולות הקפדניים של הרגולטורים הפדראליים. אך בעוד שאתר נופש זה מספק רק חלק קטן מהכנסות ההימורים במקאו, בתי הקזינו שהגיעו בעקבותיו, הצליחו באופן דרמטי ממש כמו בלאס וגאס.

עד שנת 2012, לאס וגאס סנדס, יצרה למעלה ממחצית ההכנסות ממקאו לבד, בעוד שדיבידנד מיוחד נוצר בסוף השנה בסך 1.2 מיליארד דולר במזומן לאדלסון. המיליארדר יוצר אתרי הנופש במקאו הבהיר שזוהי תרומת הענק שלו לפוליטיקה האמריקנית.

בשנת 2014, תעשיית ההימורים של מקאו הניבה פי שבע רווחים יותר מאשר לאס וגאס, וחברות בארצות הברית, כולל לאס וגאס סנדס, אתרי הנופש וויין ו-MGM, לקחו יותר משליש מהרווחים. וגאס יכולה להיות הבית הרוחני, אך אדלסון בחר לשים את הכספים הגדולים ביותר במקאו. יחד עם זאת, חשוב להבין שהצלחה זו מתאפשרת רק אם מכניסים דרך דלתות הקזינו את האנשים הנכונים.

תגיות נושא: 
מאמר מקצועי\פרסומי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אבישי חאליסי