אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

בנקסי עושה את ניו יורק


התמונה של אביגיל אגלרוב
יצירות בנקסי בניו יורק

באוקטובר 2013, אמן הרחוב הפופולרי השנוי במחלוקת, שקורא לעצמו בנקסי, הודיע שהוא מתכוון לפרסם את יצירות הגרפיטי שלו בחמשת הרבעים של העיר ניו יורק. בנקסי פרסם את יצירותיו המוגמרות ואוהדיו עוקבים אחריו ברחבי העיר בתקווה שהיצירות לא יוסרו או ייצבעו מעל לפני שיתגלו.

במהלך אוקטובר 2013, בנקסי עורר מחלוקת בנוגע לתוכן הפוליטי של חלק מעבודותיו, ועורר את המהומה הרגילה בשאלות האם אמנות רחוב שונה מכל ונדליזם יומיומי. אבל בנקסי גרם לאזרחי ניו יורק לדבר כמעט מידי יום על אמנות ונושאים חברתיים, ואנשים הקדישו יותר תשומת לב לסביבה, בחיפוש אחר האמן המוסתר.

הסרט התיעודי המצוין של כריס מוקארבל מתעד בהרחבה את יצירות האמנות של בנקסי. הנחת היסוד של הבמאי היא שאמנות זו מתאפשרת בדרך שבה תושבי ניו יורק מתייחסים ליצירותיו. הם נאבקים על זכותם לצלם את היצירות, להסריט סרטוני וידיאו המתעדים את הריסות היצירות, ומציגים אותם ברשתות החברתיות.

לעיתים מופיעים אמני גרפיטי שונים הגוזלים חלק מיצירותיו של בנקסי באמצעות ציון תגית שמו על יצירותיהם. הסרט משלב ראיונות וחומרים מאתר האינטרנט של בנקסי, המציג דיווחי חדשות, קטעי וידיאו מעוברים ושבים, והודעות טוויטר על עבודותיו, ומתעד את הדרך בה מתייחסים מומחים לעיבוד ופענוח משמעות יצירותיו של בנקסי.

הסרט 'בנקסי עושה את ניו יורק' נוצר במסורת אמנות דוקומנטרית, המשמשת כסוג של וידיאו גלריה לאנשים שאינם מתגוררים בערים הגדולות, ואינם זוכים לראות אמנות גדולה במוזיאונים רבים. אלו סוגי סרטים תיעודיים שהם בעלי ערך במיוחד עבור אמנות שנמצאת כאן ועכשיו, ואז נעלמת, כמו גרפיטי.

יצירות רבות של בנקסי השתמרו באינטרנט, אבל חלקים רבים של עבודותיו נעלמו. כיום מפורסמות עבודותיו ברשת האינסטגרם, ובנקסי עצמו, מחופש לזקן, מוכר ברחוב את יצירותיו המקוריות, מודפסות על בדים, תמורת שישים דולרים ליצירה. הוא הרוויח בדרך זו אלפי דולרים במכירות של מספר ימים בודדים. אוהדיו עקבו אחר פעילות זו ותיעדו אותה במצלמת וידיאו על מנת להעביר את הרגע למי שלא היה שם.

הכיף ביצירותיו של בנקסי הוא המקוריות החדשה המופגנת בכל תמונה, עובדה עליה הצביעו אוהדיו שוב ושוב במהלך הסרט. לעיתים קרובות אמנות זו יוצרת אירוניות וסתירות, ולעיתים היא יוצרת טירוף בכל מקום בו היא מבוצעת, עד שזה היה כמעט בלתי אפשרי לצופים למצוא בפועל את העבודות. בכל פעם הושחתו היצירות ולאחר מכן שוחזרו על ידי קבוצת חובבי אמנות, פעולה שהעלתה שאלות חדשות לגבי תרומתו של בנקסי לאמנות הרחוב בניו יורק.

בסופו של דבר, מה שעושה את הסרט לתוסס ומרתק הוא הזעקה ברחבי ניו יורק בנוגע להתאמה או חכמת חלק מההצהרות החברתיות הגדולות של בנקסי, כמו הערותיו על אירועי התשעה בנובמבר ומגדל החופש. קשה לעולם האמנות בניו יורק להתעלם מהתושבים, אבל הסרט עושה עבודה טובה בקבלת המתח לקראת הופעת יצירה חדשה מעוררת השראה מידי יום.

בשכונות שבהן העלה בנקסי את עבודותיו, חלק מהמקומיים נלחמו על מנת לשמור את היצירות, חלק הרוויחו מהן וחלק ראו את האירוע כולו כמטרד. בינתיים, תושבי ניו יורק נהרו לתערוכות החדשות, ונרתעו בכל פעם בה ניסה מישהו להגביל את גישתם או לפגום באמנות. בכוונה או שלא בכוונה, בנקסי ומוקארבל מעלים את השאלה לגבי זכויות היוצרים של היצירות, שכן האמן מעולם לא רשם על יצירותיו את זכויותיו, והתכוון להנחיתן לרשות כל תושבי ניו יורק והנאתם.

תגיות נושא: 
מאמר מקצועי\פרסומי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב