אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מילה והיפוכה


דף ממילון בן יהודה, 1908

ניתן לשער שבתחילת התפתחותה של השפה אותו שורש שימש לציון דבר והיפוכו ורק בשלב מתקדם יותר חל בידול. מתוך המילה המקורית יצאה מילה דומה שלקחה על עצמה את אחד המובנים וקיבלה קיום אוטונומי. במקום מילה אחת שמובנה כפול התקבלו שתי מילים דומות, שני הפכים.

הינה שלוש דוגמות אופייניות, מבין רבות אחרות, שבהן הבידול בין מילה והיפוכה לובש צורה של שיכול אותיות. היפוך האותיות הופך גם את המשמעות.

שר /  רש

שַׂר, מהמילה האכדית שרוּ שפירושה מלך (לפי מילון אבן שושן), הוא במקרא איש בעל עמדת כוח, נכבד רם מעלה, שליט, מושל, שופט, מפקד צבא או בעל תפקיד אחראי אחר.

את הצירוף שר ניתן למצוא במילים רבות, מקראיות או מאוחרות יותר:

שְׁרִיר, שָׁרִיר, בָּשָׂר, שִׁרְיוֹן, שְׂרָרָה, מִשְׂרָה, שׁוּרָה, שַׁיָּרָה, שַׁרְשֶׁרֶת, גֶּשֶׁר, קֶשֶׁר, יֹשֶׁר, עֹשֶׁר, אֹשֶׁר, כֹּשֶׁר, אִשּׁוּר, שִׁפּוּר, אֶפְשָׁרוּת, שִׁירָה, הַשְׁרָאָה, הַשְׁאָרָה, שְׂרִידוּת, הִשְׂתָּרְגוּת...

מילים אלה מעידות כולן על כוח, גלום או ממומש, מכל סוג שהוא, בין אם פיזי, קיומי, רוחני, יצירתי, כוח ביטוי, כוח ראייה, כוח שליטה, כוח לשרוד ולהישאר בחיים,  כוח התאחדות, הולדה, התרבות, הסתעפות, הורשה - מסירת החיים וערכיהם הלאה לדורות הבאים...

שר במקרא הוא כאמור אדם בעל שררה, מכל סוג שהיא, למשל:

מְלָכִים וְשָׂרִים  (ירמיהו יז:כה)

שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת (מלכים א, כ:יד)

שַׂר וְשֹׁפֵט (שמות ב:יד)

שָׂרֵי הַחֲיָלִים (מלכים א, טו:כ)

ההיררכיה האזרחית שאבה את כוחה מההיררכיה הדתית. הכוהנים נקראו שָׂרֵי קֹדֶשׁ או שָׂרֵי הָאֱלֹהִים (דברי הימים א, כד:ה).

ומהיררכיה של מטה להיררכיה של מעלה. לכל אומה יש שר, מלאך אפוטרופוס. בפרק י בספר דניאל מוזכרים שַׂר מַלְכוּת פָּרַס והמלאך מִיכָאֵל, אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים (דניאל י:יג), דהיינו מראשי השרים, והוא המלאך שמונה להגן על ישראל. ובראש כל ההיררכיה עומד שַׂר שָׂרִים (שם ה:כח), כינוי לאלוהים.

והינה, שר, בהיפוך אותיות, הוא רש, מילה שפירושה עני, נקלה, נחות דרגה וחסר אמצעים:

עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ (משלי כב:ב)

וְלָרָשׁ אֵין כֹּל (שמואל ב, יב:ג)

וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה (שמואל א, יח:כג) 

עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ (תהילים פב:גּ)

כוח, עוצמה ואמצעים מובעים בשורש שר בעוד שעוני, עליבות ואומללות מובעים בהיפוכו רש.

קם /  מק

קָם פירושו היסודי הוא נִבְרָא, נוֹלַד, הִתְמַמֵּשׁ, הִתְקַיֵּם, נִהְיָה, הָיָה. השורש ק.ו.מ, שממנו קָם, וגם קִימָה, קוֹמָה, מָקוֹם, יְקוּם, תְּקוּמָה, מציין את קימת היקום שמצא לו מקום, את ראשית הבריאה, ובהמשך גם את חידושה. תקומה הינה זקיפת קומה לאחר נפילה, הבראה, חזרה אל הבריאה, שיקום וקימה לתחייה.

בשורש ק.ו.מ יש כוח: כוחו האבסולוטי של הבורא לברוא ולהשיב עטרה ליושנה, כוח הפעולה של האדם הנובע מכוחו של האל, כמו גם כוח ההולדה, הבטחת המשך קיום השושלת (כל זאת כמובן לפי הנרטיב המקראי): 

הָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב. (ישעיהו מט:ו) 

לְהָקִים אֶרֶץ, לְהַנְחִיל נְחָלוֹת שֹׁמֵמוֹת. (שם שם:ח) 

הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. (תהילים כ:ט-י) 

חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. (שופטים ה:ז) 

בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. (בראשית לח:ח) 

קם פירושו התקיים (ק.י.מ / ק.ו.מ הינם שורשים קרובים): 

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה': לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. (ישעיהו ז:ז) 

מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית [אני אומר כבר בהתחלה מה יהיה הסוף], וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ [זמן רב קודם לכן אני אומר את הדברים שעדיין לא נעשו], אֹמֵר [ואני אומר]: עֲצָתִי תָקוּם [תכניתי תתגשם], וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה. (ישעיהו מו:י)

והינה, קם בהיפוך אותיות, מק (שורש מ.ק.ק), פירושו הוא נבל, כמש, התפורר, נרקב: 

שָׁרְשָׁם כַּמָּק [כמו ריקבון] יִהְיֶה (...). (ישעיהו ה:כד) 

השורש קום (גרעין קם), שפירושו לקום לתחייה הוא, אם כן, הפכו של מקק (גרעין מק), שפירושו להירקב ולמות: 

וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּעַל יְרוּשָׁלִָם: הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו [בשר האויבים ירקיב במהירות גדולה, בעודם עומדים על רגליהם, בעודם בחיים], וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. (זכריה יד:יב) 

קיום, שיקום ותחייה מובעים בשורש קם בעוד שהירקבות, התפוררות ומוות מובעים בהיפוכו מק. 

אמן / מאן

פירושו היסודי של השורש אמן הוא להיות חזק, מתמיד, יציב (לפי אבן שושן). בית נאמן הוא בית יציב, בטוח, עמיד, לאורך זמן:

וְהָיָה אִם תִּשְׁמַע אֶת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְו‍ֹתַי, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי, וְהָיִיתִי עִמָּךְ, וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת יִשְׂרָאֵל. (מלכים א, יא:לח)

האומן הוא זה אשר תומך בילד, נושא אותו בזרועותיו, מטפל בו ומגדל אותו:

שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (...). (במדבר יא:יב)

וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ, כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם (...).

(אסתר ב:ז)

להאמין פירושו לבטוח, לתת אמון, לציית:

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.  (שמות יד:לא)

וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל. (שופטים יא:כ)

אֱמוּנִים הם אנשים נאמנים שאפשר לבטוח בהם:

הוֹשִׁיעָה ה' כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם. (תהילים יב:ב)

מֵימָיו נֶאֱמָנִים (ישעיהו לג:טז) פירושו מימיו יינתנו, יסופקו, לא יסורבו.

והינה, השורש אמן, בשיכול אותיות, מאן, פירושו לא לבטוח, לא לתת אמון, לסרב:

הָעָם הַזֶּה הָרָע הַמֵּאֲנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי, הַהֹלְכִים בִּשְׁרִרוּת לִבָּם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לָהֶם (...). (ירמיהו יג:י)

מהימנות, ביטחון ותמיכה מובעים בשורש אמן בעוד שסירוב, אי הסכמה והתנגדות מובעים בהיפוכו מאן.

 

 

מאמר מקצועי\פרסומי

תגובות

עוד על מילה והיפוכה בלשון המקרא

הרחבות בספרי "שפת התנ"ך כבבואת סיפור הבריאה" בהוצאת נייר, סלע ספרים

http://nuritha.co.il/he/node/25107/critic

ובהוצאה דיגיטלית, מנדלי מוכר ספרים ברשת. מוזמנים לבלוג "לשון המקרא - אור חדש על שפה עתיקה, הבלוג של אורנה"

https://liebermanorna.wordpress.com/

נגע / ענג

דוגמה אופיינית נוספת וגם מפורסמת היא נגע/ענג, הנזכרת ב"ספר יצירה", ומכאן פרסומה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אורנה ליברמן