אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זקנה במדינות המתפתחות


נתונים דמוגרפים מלמדים על שכיחות הולכת וגוברת של הזקנה במדינות המתפתחות הסיבה לכך היא עלייה יחסית בתוחלת החיים. אם בעבר, שעורי ילודה גבוהים ותוחלת החיים הקצרה הביאה לכך שהמבנה הדמוגרפי של חברות העולם המתפתח היה מבוסס על אוכלוסיות צעירות, כיום ניתן למצוא יותר ויותר אוכלוסיות של אנשים זקנים באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית.
שכיחות הזקנה גוררת עימה בעיות של עוני ופגיעות. ראשית השינוי הדמוגרפי של עליית אחוז האוכלוסייה המבוגרת בזמן קצר יחסית (מהמחצית השנייה של המאה ה-20 עקב שיפור התנאים הסניטרים והתקדמות הרפואה במדינות המתפתחות) מותיר מעט זמן לרשויות המדינה להיערך בהתאם. תחזיות דמוגרפיות מלמדות כי ב-2050 יהיו 9.2 זקנים באפריקה, 8.2 באמריקה הלטינית ו 55 באסיה על כל 10 אירופאים מעל גיל 60. הפער בשיעורי הזקנה בין אוכלוסיות של מדינות מפותחות ומתפתחות (לא כולל אסיה עתירת האוכלוסין עם מדינות דוגמת הודו וסין) יצטמצם וכמעט יעלם.
שינויים בהרכב הדמוגרפי במדינות המתפתחות מעלה את שאלת העוני. מטבע הדברים, אוכלוסיה זקנה סובלת יותר מאוכלוסיה צעירה מעוני, כל שכן כאשר המדובר הוא על מדינות אשר מלכתחילה מתמודדות עם בעיית העוני בכל הגילאים. אמריקה הלטינית מדגימה באופן מוחשי את מלוא חריפותה של הבעיה. בגואטמלה, מעל 40 אחוזים מקרב האוכלוסייה מעל גיל 60 נמצא מתחת לקו העוני. בקוסטה ריקה ובבוליביה השיעור מגיע לכ-30 אחוזים. בברזיל ובצ'ילה המספרים הם הנמוכים ביותר (פחות מעשרה אחוזים).
אוכלוסיה מבוגרת במדינות מתפתחות סובלת מהעדר תוכניות פנסיה ורווחה או תמיכה של מוסדות המדינה. כיסוי פנסיוני במדינות המזרח התיכון (לא כולל ישראל) מקיף כשליש בלבד מכוח העבודה. באמריקה הלטינית ומדינות המגרב בצפון אפריקה הנתונים זהים. במזרח אסיה התמונה מורכבת יותר. בעוד שבמגוון מדינות הכיסוי מגיע עד כ-50 אחוז מכוח העבודה, באינדונזיה ווייטנאם הוא אינו עובר 10 אחוז. במדינות הסאב-סהרה באפריקה השיעור הוא הזעום ביותר – 5 אחוזים.
עם זאת, ישנן סיבות לאופטימיות. יותר ויותר מדינות מתפתחות מאמצות תוכניות פנסיה לגיל הפרישה ומדינות בהן קיימת תוכנית כזאת, מרחיבות את התמיכה באוכלוסייה המבוגרת. על פי התחזיות, לא ירחק היום וכספי פנסיה יכסו כ-1 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי (לשם השוואה, במגזרים הציבוריים של המדינות המפותחות, השיעורים מגיעים לכדי 1.8-2 אחוזים).
לשיפור תנאי הפנסיה נודעת השפעה מכרעת על הריבוי הטבעי. במדינות המתפתחות, ריבוי טבעי גבוה הוא במקרים רבים תוצר של חוסר ביטחון כלכלי לעת זקנה. בני אדם עושים ילדים רבים כדי להבטיח לעצמם מקור תמיכה בשלב בו כוחם יאזל והם לא יוכלו לפרנס את עצמם יותר. כעת, כאשר רווחתם תובטח לעת זקנה, התמריץ להוליד מספר רב של ילדים יקטן. בכך שכרן של מדינות המפותחות יהיה כפול: ריבוי טבעי קטן יותר ורווחה לאוכלוסיה המבוגרת. על פי נתוני UNICEF בין השנים 2000 ל-2050 קצב הריבוי הטבעי העולמי עומד לקטון בכ-35 אחוזים. אין ספק שישנם גורמים נוספים המסבירים את הירידה החדה, עם זאת להתרחבות תוכניות פנסיה נודע תפקיד חשוב בפני עצמו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר