אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אל תהיה חבר של הפחד


התמונה של אביגיל אגלרוב
אל תהיה חבר של הפחד

 ילד זועק מפחד באמצע הלילה, בגלל מפלצת שנכנסה לארון שלו.

אימו נכנסת בריצה אל החדר, מחבקת, מרגיעה, ומרדימה אותו מחדש.

מרדימה אותו מחדש!

האמת היא שלא אותו היא מרדימה, אלא את הפחדים שלו. האומנם זאת דרך הפעולה הטובה ביותר שיכלה לחשוב עליה? איך היא יודעת שבאמת אין מפלצות בארון? האם היא בדקה באמת או העמידה פנים?

האמת היא שבאמת אין מפלצות בארון. אבל המפלצות שהילד ראה הן משהו עמוק ובסיסי יותר. הוא ראה משהו שמסמל את הפחד שלו. מהחיים, מהעולם, מילדים מפחידים בבית הספר, ממורים קשוחים, מהורים שמרדימים. פלא שהוא צורח באמצע הלילה?

כשהילד הזה גדל, מלמדים אותו שהפחד זה לא רק דבר שכדאי ועדיף להרדים, אלא שעדיף לו להיות חבר של הפחד. משהו בסגנון, אם אתה לא יכול להביס אותם, חבור אליהם.

החיים מלאים בפחדים. הפחדים האלה באים מתוך רגשות, ובעיקר מתוך "קולות" שמשפיעים, מנחים ומכתיבים, דרך התת מודע, כמעט כל פעולה. מכאן, קצרה הדרך לבחור בשגרה הבטוחה והמנחמת במקום בחיים הרפתקניים ולקיחת סיכונים מיותרים. השאלה האם טוב לי לחיות בשגרה בדרך כלל נענית בחיוב אוטומטי של החלק במוח, האחראי על תבניות ה'מותר' והאסור' המקובלות.

חוסר בטחון, חוסר הערכה עצמית, מצב רוח ירוד, כל אלו אינם תוצרים של התנהלות בריאה המובילה להצלחה. אלו הם תוצאה ישירה של הילד שהורגל להירדם בכל פעם שהוא רואה או שומע מפלצות בארון, במקום לפתוח את הדלת אחת ולתמיד, כן, עוד בגיל שבע, ולצעוק על המפלצות, הדמיוניות או האמיתיות, או הקולבים בארון, שילכו להפחיד מישהו אחר.

ויש את הפחדים הכיפים. אלה שמגיעים מהידיעה שרק אתה יכול להחליט ולבחור כיצד ייראו חייך. אלא מה? הרגילו אותך לחשוב ולהאמין שאתה לא באמת מסוגל להחליט שום דבר, ובטח שלא לקחת החלטה הרת גורל כגון איך לעצב את חייך. מה שהביא אותך, גם כשאתה כבר ילד גדול שיודע שאין מפלצות, להרדים את המודעות שלך. הפחד הזה, מהלא נודע. יכול לשתק. למה לך להיות משותק ולהעיז להגשים את החלומות שלך, אם אתה יכול להשתרך לאט ובבטחה בשגרה המוכרת אך המנוונת?

כדי להתמודד באמת עם הפחד, כדאי קודם לדעת לקרוא לפחד הזה בשם, להבין שהוא קיים ולא באמת בא לו להסתלק, להקשיב רק  כדי לראות מה הוא רוצה, ואז לשלוח אותו לדרכו בלימוזינה מפוארת עם כרטיס בכיוון אחד.

עכשיו, שפינית את הדרך להתמודדות מעשית, יש לך את היכולת להכין תכנית פעולה לבניית החיים שתמיד רצית אך לא העזת לנסות.

אנשים הם יקומים שונים ונבדלים לחלוטין זה מזה. לכן אני נזהרת מאוד שלא להכניס כאן את המילה "אנחנו". כל אדם מתמודד עם הפחדים שלו בדרכו ועל פי ידיעתו והבנתו. אבל לדעתי הפרטית מאוד, מה יעזור לך להיות 'חבר של הפחד', אם אתה יכול פשוט להעיף אותו קיבינימאט?

תגיות נושא: 
מאמר מקצועי\פרסומי

תגובות

פוביות

פחד הוא אחד ממנגנוני ההגנה הכי טובים שהטבע נתן לנו, הפחד מרחיק אותנו מגורמים מסכנים.
פחד גבהים הוא אחד הפחדים הנפוצים ביותר בעולם, כולנו יכולים להבין למה פחד גבהים הוא נחוץ להישרדותנו.
מאחר ונפילה מגובה 100 מטר לא תעזור לנו לחיות חיים טובים ומאושרים, הטבע נתן לנו מנגנון הגנה – ברגע שנגיע למצב מסוכן כמו עמידה על גג בניין אנחנו נרגיש את תחושת חוסר הנעימות הזאת, ואת החסרת הפעימה האופיינית.
בסופו של דבר אנחנו נבין – אולי לא כדאי שנעמוד פה...

ברמה הביולוגית, התגובה למצב מסכן היא הפרשת אדרנלין, והכנה של הגוף למצב "הלחם או ברח".
הסיבה שהדופק שלך היה מהיר אחרי שירדת מרכבת ההרים אז, כשהיית בלונה פארק, הייתה האדרנלין, שהעלה את הדופק שלך והרחיב את כלי הדם על מנת שיגיע כמה שיותר דם לשרירים, למקרה שגופך יהיה מוכן למצב.
הרעד שהרגשת היה מערכת העצבים שלך שנכנסה לפעולה מואצת, כמו כן, כחלק מתגובת ה"הלחם או ברח".

פוביה היא בעצם פחד אשר "נופח", כלומר – הסובל מהפוביה מודע להיות הפחד מוגזם, או לא רציונאלי, ולמרות זאת החרדה ממשיכה ללא רצונו.
אדם הסובל מפוביה יכול להיות חרד למעשה מכל דבר, חלק מהפוביות הזויות ביותר, למשל:
אגרופוביה: פוביה מיציאה מהבית וממקומות פתוחים.
קלסטרופוביה: פוביה ממקומות סגורים.
ארכנופוביה: פוביה מעכבישים.
קומפונופוביה: פוביה מכפתורים.
אוקטופוביה: פוביה מהספרה 8.
אבלוטופוביה: פוביה מהתקלחות.
אגירופוביה: פוביה מרחובות או חציית רחובות.
אליומפוביה: פוביה משום.
אנאבלפוביה: פוביה מלהסתכל למעלה.
אנגלופוביה: פוביה מאנגלים או מהתרבות האנגלית.
אראצ'יבוטירופוביה: פוביה שחמאת בוטנים תדבק ללמעלה של הפה.
היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה: פוביה ממילים ארוכות.
אישונים מורחבים-סימן אדרנלין
אישונים מורחבים, סימן לאדרנלין.
אנשים יכולים לפתח פחדים ופוביות כתוצאה מחוויות עבר, למשל אדם אשר ננשך ע"י כלב בילדותו עלול לפתח פחד מכלבים, ואפילו פוביה.
לעיתים אלו תגובות חיוביות, מאחר ופחד מדבר אשר גרם לך בעבר לסבל או לפגיעה פיזית מרחיק אותך ממושא הפחד, שעלול לגרום לך שוב לפגיעות אלו.
לעיתים מתפתחים פחדים ופוביות אשר אינם רציונאליים, כמו למשל אגרופוביה או פחד מכלבים, אגרופוביה עלולה להיגרם משרשרת של התקפי חרדה הקורים בציבור, הגורמים לאדם לפחד לפוביה מיציאה לציבור. התקפי חרדה אלו יכולים להיגרם מאירועים טראומטיים שקרו לאדם בעבר.
חשוב לחדד כי פוביה היא פחד מוגזם, לא רציונאלי שבעל הפחד מודע כי הוא אינו רציונאלי, אך אינו שולט בו.
פחד הוא רציונאלי ולרוב אף מועיל, בניגוד לפוביה.

כדי לטפל בפוביות נפוצות כמה שיטות:
הקהיה שיטתית: בהדרגתיות, הסובל מהפוביה מופגש עם מושא הפחד ומורגל לחיות איתו "בשלום".
טיפול בהצפה: הסובל מהפוביה מופגש לפתע, ללא התרעה או הכנה עם מושא הפחד.
דיגום: המטפל משמש כדוגמה למטופל להתנהגות עם מושא הפחד.
NLP: המטפל משנה את התגובה של הסובל מהפוביה למושא הפחד לתגובה חיובית ועל ידי כך למעשה מפסיק את הפוביה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אביגיל אגלרוב