|
|
מחבר: מר קג'טי נגהי
תאריך: 14/10/03 03:44
מוסר היא שאלה שמטרידה את כולנו. ישנה כמובן הנטייה שמאפיינת את רוב האנשים לפיה מוסר הוא דבר יחסי, כל אחד ומערכת האמונות שלו. במדינה מסוימת, בחברה מסוימת מותר לעשות איקס ואילו במקום אחר אותו האיקס יחשב כלא מוסרי בעליל.
ברצוני להציג היפותזה שהיא מעין נטיית על מעבר למקום וזמן והיא עוגנת בתוכה את כל הנטיות כארכיטייפ ,לפיכך מבטלת אותן כקיימות בזכות עצמן וכך מבטלת את עקרון הרלטביזם . במונחים של הסטואה, ברצוני להציג אור של שמש שיבלע את אורן של מנורות קטנות יותר.
כשאנו טוענים טענה על המציאות אנו מייד יוצרים ניגוד. טענה שלנו שמה ממול את הדבר אותו היא מתארת. כלומר אם נתאר מטבע נחושת , הטענה שלנו לא יכולה להיות אותו הדבר כמו המטבע. למטבע יש נפח והוא תופס מקום במרחב. טענה מילולית אינה כזאת, היא מושג אידאי. לפיכך טענה על משהו היא אינה אותו המשהו ---- הטענה לוקחת משהו ושמה אותו מולה כדי שתוכל לתאר אותו. נפתח לנו חלל, חלל שנמצא בין הטענה לבין מה שהיא מתארת. החלל הזה הוא המקום בו ישויות מתקיימות , הוא ביטוי אונטולוגי להוויה. רק באמצעות הכרה של החלל הזה והיכולת להקרין את עצמנו כישות לצד יתר הישויות בתוך אותו החלל, אנו מסוגלים לראות את המציאות כפי שהיא, את סך כל ההוויה או לפחות אם לא את כולה ( כי הרי היא אינסופית) לפחות לדעת שהיא קיימת. שקיים משהו ולא כלום. זאת היא מהות האמת על פי היידגר.
בתוך הקרנתנו לחלל בהוויה שנפתח, אנו מסוגלים לתת לישויות להתקיים כפי שהם - to let them be.
בעצם ההכרה שיש ישויות והיכולת שלנו לתת להם להיות מבלי לכפות עליהם עולם מושגים אנטרופצנטרי שלנו, אנו מכירים בזכותם להיות. ההכרה בזכות של ישות אחרת להיות בזכות עצמה ולא בזכותנו היא בעלת ערך מוסרי עליון. הישויות נהפכות למטרה בפני עצמן ולא בגדר אינסטרומנט להגשמת מטרות שלנו( כאן אנו מגיעים לקאנט). הם שם כי הם שם וזאת המטרה שלהם בפני עצמה- להתקיים.
|
|
