Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/admingo/domains/e-mago.co.il/public_html/phorum/include/read_functions.php:2) in /home/admingo/domains/e-mago.co.il/public_html/phorum/read.php on line 228

Warning: Cannot modify header information - headers already sent by (output started at /home/admingo/domains/e-mago.co.il/public_html/phorum/include/read_functions.php:2) in /home/admingo/domains/e-mago.co.il/public_html/phorum/read.php on line 266
- "הקאמרי" בתפקיד וילי לומן-פורום תרבות

פורום תרבות
 נושא חדש  |  חזור למעלה  |  עבור לנושא  |  חיפוש  |  התחברות   הודעה קודמת  |  ההועדה הבאה 
 "הקאמרי" בתפקיד וילי לומן
מחבר: יצחק שפי 
תאריך:   07/04/07     16:12

אתחיל במשפט של הסכמה מוחלטת עם מר לחמן: מחזה גדול, הביקורת צריכה להתמקד רק בביצוע.

וגם צודק מר לחמן בתפיסתו שבהפקה הספציפית הזאת התפאורה הכתיבה את הבימוי. אלא שלדעתי
התפאורה הזאת חוטאת למחזה, ובגדול, כמו שאומרים בימיכם. הבמה רחבה ועמוקה מדי, מנוכרת,
ובגללה הבימוי, ההעמדה יצירתית מדי, כשהמחזה הוא כל-כך משפחתי-ריגשי. הפריטים לא נתפסים
כדלים אלא כאופנתיים, ברוח הזמן הנובורישי (ב-1949, השנה בה נכתב המחזה, בישראל לרוב
המשפחות עוד בכלל לא היה מקרר חשמלי), כאילו מדובר בסלון בן 200 מטר מרובע, מאלו שאפשר
למצוא רק בוילות שבפרברי תל-אביב. חששתי שעוד רגע תפציע להקת רקדנים, כאילו מחזמר, או אופרה.

השחקנים ברובם טובים, ולא אחזור על המילים המדויקות שכתב כאן מר לחמן על תאומי. אלא שכתוצאה
מהתפאורה>בימוי אין צוות, אנסמבל, הזיקות המשפחתיות שהמחזה תובע. כל אחד לעצמו, כמו במועדון
לריקודי טראנס, נגד הטקסט. תיקי דיין מנסה לחפות לא רק על הליקויים של הנפשות הפועלות אלא גם
של התפאורה>בימוי.

כמובן, מר לחמן, שיש הרבה מהמשותף בין מילר לבין טנסי ויליאמס, ואם כבר הזכרת את קאזאן אז אתה
ודאי זוכר את הסרט "חשמלית ושמה תשוקה". עם כל ההבדלים גם שם מסופר על דמות (שם של אשה)
שבתוך המציאות הדלה היא נטרפת על ידי הזיות גדולות-מהחיים, וגם שם זיקות משפחתיות עזות (שם
שתי אחיות, כאן שני אחים...), אבל בסרט של קאזאן התפאורה והבימוי ממחישים, משרתים היטב.

מה שמביא אותי לומר שאני כלל לא בטוח שיחסית למחזאות המאה ה-20 האלמנט הטראגי מאפיין את
המחזה הזה באופן מיוחד. דומני שתווית הייחוד הזאת מקורה בטיעון שיווקי של מילר (לתוכניית ההצגה
מצורף מאמר שלו, נפלא-כשלעצמו, בסוגיית מה זאת טראגדיה ומהי הטראגדיה של האדם המודרני).

בשביל מה הנסיון הזה לעשות את "מותו של סוכן" אחרת. בגלל שהמחזה כבר הוצג בארץ כמה פעמים?
וקהיליית התיאטרון ראתה אותו גם בלונדון? משעמם לכם לחזור על מה שכבר נעשה? לקהל הממוצע,
ובייחוד לקהל הצעיר תפקידכם לתת שירות.

למגיב גד יערי אני רוצה להגיד שווילי לומן אינו טיפוס של מהמר אלא טיפוס אופייני, "האדם הממוצע"
(ביטוי של מילר-עצמו במאמר הנ"ל) שרצה להגשים את החלום האמריקאי הסטנדרטי, עם הכבוד העצמי
המערב-הפרועי עליו גדל וחונך.

בעניין ההטפלות של מקרתי: לנוכח המחזה הזה לא קשה לחשוד במילר באנטי אמריקאיות...

התרגום של הלל מיטלפונקט מצוין, עברית עכשווית שזורמת בלי שום מבוכה.


http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991



 הגב להודעה זו  |  רשימת הפורומים  |  מצב שטוח   נושא חדש  |  נושא ישן יותר 

 נושאים מחבר  תאריך




הפורום פועל במתכונת ארכיון.
לא ניתן להוסיף תגובות חדשות.