פורום תרבות
 נושא חדש  |  חזור למעלה  |  עבור לנושא  |  חיפוש  |  התחברות   הודעה קודמת  |  ההועדה הבאה 
 פסיכואנליזה ופיסיקה - תשובה לנוח
מחבר: אבשלום אליצור 
תאריך:   16/10/05     22:27

שלום נוח. לבקשתך אני מגיב כאן גם לעץ השני שצחי פתח.
פרויד היה אמנם מיכאניסט בהשקפת עולמו והד לכך מוצאים מבקריו
בעיקר בשני מושגים פסיכואנליטיים: האנרגיה הנפשית ויצר המוות.
האנרגיה הנפשית הייתה בעיני פרויד סכום קבוע של אנרגיה שבאמצעותה
יכולה הנפש לעשות כל מיני דברים על עצמה או על הגוף. ממש בתחילת
דרכו כתב פרויד, כשהיה עוד נוירולוג, ספר שניסה להסביר דחפים,
הדחקות וכו', על סמך מה שהיה ידוע בימיו על הנוירונים, אבל נטש
אותו ופנה לשיטה הפסיכואנליטית. מושג האנרגיה הנפשית הוא, בעיניי,
פורה מאוד: בואו נחשוב למשל על נרקיסיזם: השקעתו היצרית של כל אדם
מופנית תחילה אל עצמו בלבד בהיותו תינוק. להיות מסוגל לאהוב
פירושו להפחית קצת מההתעסקות בעצמו ולהפנות את האנרגיה העודפת
כלפי האחר. מצבים כמו דיכאון, התאהבות או פסיכוזה מסתדרים יפה על
הרצף הזה. ניתן לומר אם כן שמושג חוק שימור האנרגיה (אותו קיבל
פרויד כנראה מהפיסיקאי-רופא-פילוסוף הלמהולץ), ולפיו קיימת כמות
קבועה של אנרגיה נפשית, הוכיח עצמו כמושג פורה מאוד, וזאת גם לאלה
מתלמידיו של פרויד שלא היו מיכניסטים, כמו פרנצי, ואפילו לאלה
מהזרם ההומניסטי כמו פרום.
דוגמה הפוכה היא יצר המוות. פרויד לקח את הרעיון של החוק השני של
התרמודינאמיקה, המדבר על עליית אי-הסדר, ומייד נתן לו אנאלוג
ביו-פסיכולוגי: בכל יצור חי יש משיכה חזרה אל המצב הדומם. לכאורה
רעיון מבריק, למעשה אנאלוגיה מהסוג הילדותי ביותר: באותה מידה
ניתן לטעון כי אנו נמשכים אלה אל אלה בגלל שלכולנו יש מסות וכל
מסה מפעילה גרוויטציה על מסה אחרת, ובאותה מידה ניתן לגזור את
דו-הערכיות ביחסים שלנו מהעובדה שקשרים כימיים מסויימים הם
אמביוולנטיים, וכו' וכו'. כאן פרויד הפסיק להיות פרויד, ובמקום
להסביר באופן פסיכואנליטי למה ראובן רוצה להתאבד ושמעון לא
(לראובן הייתה אם עויינת ולשמעון אם מסורה) הוא ניסה לתקן את
הביולוגיה כדי שהפסיכולוגיה שלו תשב עליה יותר טוב. ככה לא עובדים.
צחי הזכיר את פנרוז אז אולי אומר משהו גם על עבודתו. פנרוז, שהוא
גם מתמטיקאי בולט, טוען שכמה תגליות מתמטיות שנעשו ע"י בני-אדם
אינן אלגוריתמיות, כלומר לא ניתן להגיע אליהן ע"י הפעלת כללים
ברורים. איך אם כן התגלו בכל זאת? כאן מנצל פנרוז את מושג
ה"סופרפוזיציה" מתורת הקוונטים, כלומר מצב שבו החלקיק יכול להימצא
בכמה מקומות בו-זמנית. אולי, ממשיך פנרוז, קיימים בתוך הנוירונים
שלנו תנאים המאפשרים לאלקטרון בודד להיות בסופרפוזיציה ואז לאפשר
למחשב האנושי לעשות מה שמחשבים פיסיקליים רבים לא יכולים לעשות
אבל מחשבים קוונטיים (שהם עדיין בתכנון) אולי כן. ללא ספק יש הרבה
"אולי"ים בהיפותזה של פנרוז, אבל הספר שלו "בגדי הקיסר החדשים"
מסביר לכל אדם את יסודות הפיסיקה מההתחלה, הוא בהיר וחינני מאוד
(נוח, שווה את המאמץ!) ושזור בהרבה תובנות שאינן תלויות בתזה
העיקרית. חוצמזה, אם מותר להשוויץ, בספרו "צללי התודעה" הוא מקדיש
דיון ארוך לניסוי שהגו שני פיסיקאים ישראליים, אליצור ו-ויידמן.
לנושא שלנו, לו ניסה צחי ידידי לחבר פיסיקה ופסיכולוגיה בפני
עצמם, זה היה יכול להיות מעניין. אבל ברגע שהוא הכניס את לקאן
לסיפור, הרמתי ידיים. לי הספיקו כמה שבועות של קריאה מאומצת לפני
שנתיים לנסות לדלות משהו מתורתו ובכך שילמתי את חובי לחברה.
בעיניי, השאלה "סליחה, לא הבנתי, אתה מוכן לחזור על זה במילים
פשוטות?" הוא חלק חיוני בכל שיח על הנפש ואיני יכול למצוא את
מקומי בדיון שבו לא ניתן לשאול אותה.



 הגב להודעה זו  |  רשימת הפורומים  |  מצב שטוח   נושא חדש  |  נושא ישן יותר 

 נושאים מחבר  תאריך




הפורום פועל במתכונת ארכיון.
לא ניתן להוסיף תגובות חדשות.