מחבר: אימגו
תאריך: 10/05/05 21:40
עד שנות השישים של המאה העשרים התיאוריה הנפוצה הייתה של זרם הביהביוריזם (סקינר) שטען שרכישת שפה היא אמפירית ועניין של ניסיון חברתי. רכישת שפה נחשבה למושגת באמצעות חיקוי, אנלוגיות וחיזוקים חיוביים ושליליים.
בשנות השישים של המאה העשרים הציג הבלשן נועם חומסקי תיאוריה לפיה שפה היא מולדת וטבועה בבני אדם. לפי הבלשנות הגנרטיבית, קיים בכל אדם מנגנון לרכישת שפה (LAD-Language Acquisition Device). רכישת שפה היא כמו ללמוד ללכת ואינה כמו ללמוד לקרוא. ברכישת שפה ראשונה אין לימוד שיטתי ומאורגן, היא פשוט מתרחשת, בעוד שלימוד מתבצע. העקרונות הגנטיים המשותפים לכל בני האדם והמאפיינים את המצב ההתחלתי של האורגניזם יוצרים את הדקדוק האוניברסלי העקרונות והכללים המשותפים לכל השפות הטבעיות, לעומת דקדוק ספציפי של שפה מסוימת.
לעומת הביהביוריזם, הבלשנות הגנרטיבית הראתה ששפה דבורה אינה לעולם דקדוקית לגמרי (משפטים קטועים, היסוסים, משפטים לא מלאים ותקינים תחבירית, ועוד), ובכל זאת הילד יודע לייצר שפה ואף לייצר משפטים שלמים שמעולם לא שמע. תופעה זו מכונה בשם "דלות הגירויים" (poverty of stimuli): הקלט (אינפוט) שהילד מקבל הוא דל וסופי ובכל זאת הוא ייצר משפטים תקינים וחדשים. זה קורה כמובן בתנאי שהילד חשוף לשפה מדוברת. לכן הסיקו שחלק גדול מרכישת שפה הוא מולד וגנטי.
למאמר המלא כאן: http://www.e-mago.co.il/Editor/article2.php?id=15
|
|
