|
|
מחבר: טלילה שיר
תאריך: 25/11/04 21:57
חוזרת על עצמי. כל זה הובא באשכול מקביל.
בצדק, אמר נח, שבעקבותיו נוצר כפל מבלבל, וזו הסיבה לחזרה.
נקודות מעניינות, המתייחסות ליופי, מצאתי במאמרים בכתב העת "גלילאו"
ואביא רק ציטוטים חלקיים למחשבה.
ב"גלילאו" , גיליון 27, כותב צבי ינאי:" ....על פי המשתה, אחת השיחות היותר יפות על יופי ואהבה אצל אפלטון, " אהבה ליופי, כמו אהבה לטוב, לא צרכה הסבר", היא נתון ראשוני, כמו התודעה העצמית. דיוטמה, שדבריה מובאים בהרחבה בדיאלוג, מסבירה כי האהבה היא התשוקה להולדה ביפה, היא הגעגועים ליפה העליון, המושלם, הנצחי, שאינו מתהווה ואינו מתכלה, שאינו גדל ואינו פוחת, שאינו יפה ביחס למשהו או למישהו אחר, אלא לעצמו ועם עצמו.
ובכל זאת מהו יופי? על כך משיב סוקרטס בדיאלוג הנושא את שמו של " פיידון" במשפט סתום ומעגלי להפליא: " הדברים היפים - יפים הם מכח היפה".
....כל שאנו למדים משיחות אלו, מתיאוריו של הומרו ומהמיתולוגיה היונית בכלל, שהיופי הוא דבר מופלא, שמימי, ובעל השפעה עזה על בני האדם, עזה עד כדי קטילה- הן ביחסים הבינאישיים והן בקשרים בין עמים, כפי שהיה למשל במלחמת טרויה, שנחרבה בגלל יופייה של הלנה.
עוד אנו למדים מספרי פרוזה, שירה ומדע , שבכל התרבויות קיימת נהייה ליופי, אם כי כל תרבות מחזיקה בתפיסת יופי משלה, העשויה להיות שונה מתפיסת היופי בתרבות אחרת,......... היופי הוא בעל אופי מקומי, אתני ולא אוניברסאלי?...אבל עצם העובדה שהוא קיים בכל מקום ובכל זמן יש בה להעיד לכאורה על קיום רקע אבולוציוני ליופי.
כלומר, שהוא חלק מאיזושהי מורשה שירשנו מהטבע, כפי שלמשיכה המינית, ואפילו לאהבה, אפשר למצוא שורשים בהתנהגותם של בעלי-חיים. בוב הולמס(" ניו סיינטיסט", 18 באוקטובר 1977) נתן לתפיסה זו דימוי נאה " האורגניזם בהווה הם קצות הענפים בעץ האבולוציה".............
מהי אותה התכונה בבעלי-חיים שעברה אצל בני- האדם טרנספורמציה ליופי. האם אלה סימנים חיצוניים של פריון? של חוסן גנטי? של בריאות גופנית? או מקבץ מסוים של סימנים ספציפיים המעוררים משיכה מינית?......................
את התשובה צריך לחפש כמובן בטבע................
בטבע, בעלי-חיים רבים משתמשים בצבעים וקישוטים כדי להעביר מידע לסביבה.............פרחים משתמשים בצבעים ובתצורות סימטריות כדי למשוך אליהם חרקים, אבל אין הוכחה לקיום הקשר בין הצבעוניות העזה והתצורות האסתטיות לבין מה שנתפס בעינינו ומכונה בפינו "יופי".......................................
מהו אותו משהו שאנחנו רואים בו יופי, ואילו הטווסות רואות בו משהו בעל-ערך מוסף אבולוציוני כה רב.......
סימטריה ובריאות
.....פגמים גנטיים ופעילות של טפילית מעוותים את הסימטריה של אברי הגוף ושל כסותם, ועל כן קל להבחין בהם.
אפשר לראות איפה בסימטריה מעין דקדוק אוניברסאלי של שפת הטבע, המייצגת תקינות גנטית וניקיון מטפילים.........
היופי כממוצע
עדות ישירה יותר לקשר שבין סימטריה ליופי ניתנה להערכתי בניסוי שערכו שתי פסיכולוגיות אמריקניות, ג'ודית לנגלוי ולורי רוגמן מאוניברסיטת טקסס, אוסטין.
הניסוי הראה כי מה שמושך אותנו בפניהם של המין השני אינו הדברים המייחדים אותם, אלא דווקא קרבתם לממוצע הכללי........
מדוע סימטריה המתקבלת ממחיקת הבדלים אינדוידואלים, מושכת אותנו?..............
הומו -ספיאנס ירש מאבותיו בטבע את תפיסת הסימטריה כסמן לתקינות גנטית והיגיינה פיזית. אבל עם התגבשות התרבות כגורם שקול ( לפחות) בחשיבותו לגנטיקה, עברה הסימטריה טרנספורמציה מסמן של איכות גנטית וכושר הולדה לסמן של יופי,.......
אידיאל היופי
...........איך יחס מכליל וכוללני כזה מתיישב הן עם היופי הנשי הדשן של רובנס ורנאור והן עם הגזרה הדקיקה של הדוגמניות בימנו? התשובה עשויה להפתיע:המשקל ומידות הגוף משתנים על פי צווי האופנה, אבל היחס בין המותניים לירכיים נותר כמעט קבוע במהלך הדורות........מסקנה: היופי,ככלות הכול, אינו לגמרי בעיני המסתכל...........
..............................................................
להערכתי, את שיוך היופי לסטייה מסוימת מן הממוצע צריך לחפש לא בציווים גנטיים,אלא בתרבות. ההבדל הזה בין האטרקטיביות- המתבטא בתווי פנים ממוצעים- לבין היופי, המתבטא בסטייה קלה מן הממוצע, הוא בעיני בעל משמעות, שכן האטרקטיביות קרובה יותר למיניות ואילו היופי הוא עניין תרבותי צרוף המנותק לפעמים מכל היבט אבולוציוני.............
יופי מופשט
ההבדל בין התוצר הגנטי לבין התוצר התרבותי הוא כמו ההבדל בין מסע שעושים דגי הסלמון בנהר...לבין אבירי השולחן העגול...................
.....................................
המסננים התרבותיים, שניתקו בהדרגה את הסימטריה של היופי הגברי מסימני זיהוי של חוסן גופני.....ואת הסימטריה של היופי הנשי מסימני פוריות, אחראים לכך שאנו יכולים לזהות יופי עם פנים מעודנים- כמעט שחפניים- של משורר, ועם גוף נזירי של נערה.......
יופי מזוכך זה, הנוצר מעידון המיניות.....קרוב כנראה ליפה העליון של אפלטון........."
וב"גלילאו" גיליון 48. מאמר של צבי עצמון, העוסק בסימטריה ואי-סימטריה.
אי סימטריה חיצונית מקשה על ניהול התנועה..............חישבו על הקושי לנהוג במכונית שאין לה סימטריה שמאל-ימין(" אוי, האוטו מושך שמאלה!").........
אף אם יש לסמטרייה הדו-צדדית יתרון מבחינת תנועה מהירה ויעילה, על בסיסה נבנה יתרון אבולוציוני נוסף- ברירה זיווגית........."
ועוד נקודה למחשבה.
צבי ינאי, במאמר שהובא כאן חלקית כותב ,..." הקשר בין היופי בטבע ליופי באמנות רחוק כמרחק שחיית דגי הסלמון במעלה הנהר... לארתור ואבירי השולחן העגול."
האומנם?
הפי כמייצג בולט של קשר בין טבע לאמנות.
הפי נמצא בשכיחות גבוהה בטבע. החל מגרעיני חמניות ועד פרופורציות בגוף האדם.
היחס בין נקבות לזכרים אצל דבורי דבש , הוא פי .כמו גם בין הקטרים של הספירלות של גרעיני החמנייה .הפי מופיע בסגמנטציה של חרקים שונים.היחס בין גובה האדם לגובה הטבור שלו הוא פי. גם המרחק בין הכתף לקצה האצבעות למרחק שבין המרפק לקצה האצבעות והיחס בין גובה המותן מהרצפה לבין גובה הברך מהרצפה. היחס בא גם לידי לידי ביטוי בפרקי האצבעות ופרקי הבהונות .
הפי נמצא בציורים על כדים יוניים קדומים, במבנים יוניים ורומים.( בפנתיאון), במבנים נוצרים קדומים, כנסיות ביזנטיות וגם בכיפת הסלע.
היחס- פי , שנמצא בטבע, יושם על-ידי תרבויות קדומות בקדרות, פיסול ארכיטקטורה וסמלים .
עוד לפני שהפי נחקר על-ידי לאונרדו דה-וינצ'י. הוא נחשב ליחס המושלם וקיבל את הכינוי- יחס הזהב.
הפי,יחס שכיח בטבע ובאמנות, שאינו קשור לפריון או צורך קיומי אנושי אחר, נחשב
כיחס היפה ביותר,שיש לחקותו בשטחי אמנות נרחבים ( נמצא גם במוסיקה).
חלק מתופעות טבע, שאנו רואים בהן "יפה", קיים בהן היחס פי. יתכן וזה נכון גם באמנות.( לגבי חלק מיצירות האמנות , זה נכון בוודאות- כולל הפנטגרמה בה שירטט לאונרדו דה -וינצ'י את גוף האדם המפורסם)
.כאן, אני מוצאת את אחד הקשרים החזקים בין היופי בטבע לבין היופי באמנות.
ה פי-סדרת פיבונצי.( בקרוב) 13/8~=8/5~=5/3 =1.618
8 =3+5 8+5=13 )
|
|
