אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השפנפנה


תאריך פרסום קודם: 
2004

כשאני אהיה גדולה, חברים, כשאני אהיה גדולה אני אהיה שפנפנת פלייבוי. כרגע חסרים לי אותם שני יתרונות מזדקרים, מחויבי מציאות, התלויים אחר כבוד על הפרונט של כל מי שרוצה לפצוח בקריירה מסוג זה.

בשבוע שעבר גיליתי גם שיש לי מאות מתחרות על התפקיד.

המון נשים הגיעו ביום ספציפי אחד לבחינות הכניסה לפנתיאון השפנפנות הישראלי. ערוץ הפלייבוי אסף נשים מכל רחבי הארץ שמסיבות השמורות איתן בלבד, היה להן דחוף במיוחד לחשוף טפח ואם אפשר הרבה יותר.

הארץ געשה. הגברים היו הפעם פסיביים. קצת קשה לדבר כשהריר נוזל לך מהפה עד הברכיים תוך צפייה מושכלת  במורה ללשון למשל, זו עם השפתיים והציצים הגדולים,  ובשפנפנות העתיד האחרות.  

מי שלא שתק היו הפעם נשים. המון נשים פתחו פה שחבל על הזמן.

תופעה ידועה מוכרת ומרגיזה היא זו של גברים הפוסלים נשים מעצם היותן  – הרבה יותר מידי פעמים  אנו עדות להתייחסויות מזלזלות : אישה לא יכולה להיות לוחמת בצבא, לא שרת אוצר, לא יועץ משפטי לממשלה.

מרגיז לשמוע התייחסויות מתנשאות מפי גברים, מרגיז עוד יותר לשמוע נשים מדברות ככה.

עשרות תגובות נשיות שמעתי על אותה שפנפנות מיוחצנת, כולן דיברו נגד ובאופן נחרץ: "ניצול!" זעקו הכותרות "פגיעה בדימוי הגוף הנשי!"

ואני שואלת את אותן המתלוננות : בנות, מה יש לכן? מה יש לכן, פמיניסטיות יקרות, אינטלקטואליות עמוקות כים סוף, כנגד אותן נשים בוגרות, שעמדו מזמן על דעתן, ורוצות לפתח קריירה אחרת?

נכון, הן לא תהיינה מרצות באוניברסיטה, גם לא תנהלנה ככל הנראה בנק.

תנו לי לגלות לכן סוד: הן גם לא רוצות את זה.

הבנות האלה, מאלף סיבות, מעוותות ככל שתיראנה,  רוצות להגיע לתהילה בדרך אחרת לגמרי.

איש לא מצמיד אקדח לרקתן, איש לא מכריח. מרצונן החופשי, האישי לחלוטין הן רוצות להופיע ערומות כביום היוולדן על עמודי האמצע בפלייבוי.

באותה מידה יכלו להחליט להיות מוכרת דגים בשוק או זמרת בארים אדומה.

אתן, צעקניות יקרות, אתן לא הייתן הולכות במסלול הזה, וטוב שכך.

 הן בוחרות (שימו לב למילה) דווקא כן. מי אתן שתערערו על ההחלטה?

זכות הבחירה היא, לדעתי הבלתי נחשבת, תמצית המהפכה הפמיניסטית: לא שרפת חזיות, לא שימוש באלף שמות משפחה, לא שנאת גברים יוקדת.

לב ליבה של אותה מהפיכה המלווה יום יום את חיינו היא העובדה כי כל אישה יכולה  להחליט על דעתה בלבד מה תעשה עם גופה וחייה.

 לאף גבר  ובעיקר לאף אישה אחרת אין זכות  לבוא ולזעוק כנגד הבחירה.

אחת היא לדעתי אם בחרה להיות מנתחת מוח בבית חולים יוקרתי או מתערטלת מקצועית , כל זמן שהבחירה בידה, שהיא עושה זאת בראש צלול, ללא כפיה, ללא לחץ, אין לנו אלא לכבד את המסלול.

סביר  להניח  כי אותן נשים יודעות בדיוק לאן מובילה הדרך והולכות בה מרצון, בבטחה ובעיניים פקוחות.הן רוצות את הפרסום המפוקפק, את הכסף, את השד יודע מה.

מוצא חן בעיניכן?  יופי.

לא מוצא חן? יופי גם.

העובדה שאתן (וגם אני, דרך אגב) הייתן מתנהגות אחרת, לא נותנת לכן את הזכות לעטוף אותו בעטיפה אידיאולוגית – עקרונית, ולצאת נגדו כאילו מדובר בנשים שפשוט לא מבינות במה מדובר פה, עם הורמונים פעילים, ומעט שכל בראש..

התנשאות גברית (ראה ערך "מיידלע" ) יש לנו בשפע. למה להוסיף?

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת טלי חרותי סובר