אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חיסון נגד פוליו – מידת היעילות והסיכונים


חיסון נגד פוליו – מידת היעילות והסיכונים
חיסון נגד פוליו – מידת היעילות והסיכונים. נגיף הפוליו

פוליו היא מחלה נגיפית. ההדבקה היא בדרך כלל דרך הפה. לרב המחלה אינה קטלנית, אולם בחלק מהמקרים עלולים להיווצר סיבוכים שמובילים לשיתוק בגפיים, דלקת קרום המוח ואף מוות (הנגרם כתוצאה משיתוק של השרירים המעורבים בתהליך הנשימה).

בשנת 1916, מגפת הפוליו בארצות הברית הרגה 6,000 בני אדם והשאירה 27,000 משותקים. ב-1955 דווח על 25,000 מקרי הדבקות במחלה. באותה השנה, חיסון נגד הפוליו נכנס לשימוש וכעבור 5 שנים, מספר האנשים שנדבקו במחלה ירד ל-3,000. שני עשורים לאחר מכן, נרשמו רק עשרה מקרים של הדבקות במחלה בכל רחבי ארצות הברית.

כיום המחלה נמצאת בשלבי דעיכה בעולם המערבי. עם זאת ישנם מפעם לפעם מקרים מחודשים של התפרצות המחלה. די במספר מועט של אנשים שנידבקו בנגיף על מנת להחזיר את המחלה במלוא עוצמתה.

החיסון הפסיבי נגד הפוליו

למרבה המזל, כיום ישנו חיסון יעיל נגד המחלה. החיסון מתחלק לשני סוגים. החיסון הפסיבי (IPV) והחיסון האקטיבי (OPV).

החיסון   הפסיבי ניתן כזריקה ביד או ברגל. תינוקות מקבלים מספר מנות. מנה ראשונה ניתנת בגיל חודשיים, מנה נוספת בגיל 4 חודשים. מנה שלישית ואחרונה ניתנת בין הגילאים חצי שנה ל-18 חודש. בגיל 4 – 6 ניתנת מנת חיזוק.

מבוגרים לרוב אינם זקוקים לחיסון היות שהם חוסנו כילדים. מבוגר שמעולם לא חוסן זקוק לשלוש מנות חיסון. שתי מנות ניתנות בהפרש של חודשיים אחת מהשנייה. לאחר חצי שנה – שנה ניתנת המנה השלישית והאחרונה. מבוגרים שקיבלו רק 2 מנות חיסון, זקוקים למנה נוספת לא משנה כמה זמן עבר מאז המנה האחרונה. לעיתים, על פי הנחיות מהרופא, יש צורך במנת חיזוק גם עבור מבוגרים שקיבלו 3 מנות בילדותם.

הסיכונים הטמונים בחיסון הפסיבי

פרט להופעת אדמומיות קלה באיזור בו ניתנה הזריקה, החיסון הפסיבי נגד מחלת הפוליו אינו טומן בחובו סיכונים. הסכנה הכמעט יחידה הטמונה בחיסון היא תגובה אלרגית למרכיביו שגם היא נדירה מאד.

תגובה אלרגית לחיסון

תגובה אלרגית עלולה להופיע מספר דקות עד שעות מרגע קבלת הזריקה. סימנים שדורשים התייחסות מיוחדת ופנייה לייעוץ רפואי כוללים סחרחורות, חיוורון, קושי בהתמצאות, נפיחות בגרון, דופק מואץ וקשיי נשימה.

החיסון האקטיבי נגד מחלת הפוליו

בניגוד לחיסון הפסיבי, החיסון האקטיבי מכיל נגיפים חיים אך מוחלשים של המחלה. הנגיפים מופקים מתאי כליה של קופים ועוברים תהליך טיהור ממושך ויעיל במעבדה. החיסון אושר לשימוש על ידי איגוד התרופות האמריקאי (FDA) ב-1963.

החיסון החי נועד ליצור הדמייה של המחלה בגוף על מנת לגרום למערכת החיסונית לייצר נוגדנים נגד הנגיף. במקרה של היחשפות לנגיף אמיתי, נוגדנים אלו יסייעו לגוף להילחם במחלה וימנעו מהנגיף  להשפיע על מערכת העצבים. בנוסף, החיסון האקטיבי מייצר תגובה חיסונית בקרום הרירי של המעיים – המקום העיקרי בו מתרבה הנגיף. מסיבה זו נוהגים לתת את החיסון האקטיבי כאשר קיימת סכנה להתפרצות המונית של המחלה. אחת מדרכי העברת הנגיף מאדם לאדם היא זיהום של מקורות ביוב שנגרם על ידי צואה נגועה. מכאן ניתן להסיק כי שמירה על כללי הגיינה בסיסיים מסייעת באופן ניכר לעצירת התפשטות המחלה.

יעילותו של החיסון

החיסון האקטיבי הוכח כיעיל מאד במניעת התפרצות המחלה. הוא ניתן בשלוש מנות כאשר המנה הראשונה מבטיחה חסינות של 50% ואילו יתר המנות מבטיחות חסינות של כמעט מאה אחוזים לכל אורך החיים.

הסיכון בחיסון האקטיבי

בהיותו מורכב מנגיפים חיים ומוחלשים, קיים סיכון מזערי כי החיסון יגרום להתפרצות המחלה בגופו של המחוסן. הסטטיסטיקה מלמדת כי במקרה אחד מתוך 2.4 מליון מקרים ישנה הידבקות במחלה.

תגיות נושא: 
מאמר מקצועי\פרסומי

Comments

אז כדאי לתת חיסון או לא

לא הבנתי

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אבישי חאליסי

.