עכברה היתה ישוב יהודי

עכברה הייתה עד לא מכבר ( יש שתי גירסאות:1977 או 1982 ) כפר ערבי בגליל העליון המזרחי לא רחוק מצפת, בו חיו כ- 1,000 נפש. היא סופחה לשטח המוניציפלי של צפת וכיום היא שכונה ערבית בתחום המוניציפלי של צפת.

תקופת בית ראשון ( מאה 10 לפנה"ס – 583 לפנה"ס )

אתר הכפר היהודי מצוי על הגדה המזרחית של הנחל.
פרופ' בנימין מזר גילה את שמה של עכברה בכתובת של תגלת פלאסר ה- 3 משלהי המאה ה- 8 לפנה"ס. תגלת פלאסר ה- 3 ערך מסעי כיבוש לממלכת ישראל הצפונית. במסעו הראשון , ב- 732 לפנה"ס, הוא כבש את הגליל, הגלעד והעמקים והפך את האזור לפחוות מגידו. עכברה נכבשה ונכללה בפחוות מגידו. כתובת תגלת פלאסר ה- 3 מאשרת, בדיעבד, שעכברה הייתה יישוב ישראלי כבר בתקופת בית ראשון .

תקופת בית שני (538 לפנה"ס – 70 לס')

עכברא (כך נכתב שמה באותם ימים) הייתה ישוב יהודי לאורך תקופת הבית השני. יוספוס פלביוס ביצר אותה, במסגרת ההכנות למרד הגדול (66 לס' – 70 לס'). בקרבת הכפר מצוי סלע עכברה. זהו צוק סלע גדול ובו מערות וניקרות. נראה ששם התבצרו יהודי עכברא, בתקופת המרד.

התקופה הרומית והביזאנטית (70 לס' – 640 לס')

עכברא שרדה, מסתבר, את המרד הגדול והמשיכה להיות יישוב יהודי לאורך כל תקופת המשנה והתלמוד, תחת השלטון הרומי והביזאנטי, עכברא הייתה יהודית. עכברא התפרסמה בתקופה הרומית בגידול דגים.

יוסף ברסלבסקי קבע במחקרו "הידעת את הארץ", שלאורך התקופה הביזאנטית ניכרת חיוניות היישוב היהודי בגליל בשרידים הארכיאולוגיים ושרידי בתי הכנסת. רוב הגליל ההררי היה יהודי. עכברא נזכרת בשם עכברי ברשימת גאורגיוס קיפריוס. עכברי נזכרת בשם זה גם בתלמוד הירושלמי, שנחתם בשנת 400 לס'. בתלמוד הבבלי היא נזכרת בשמות עכברי ועכברין. עכברא מוזכרת גם במפת מידבא מהמאה ה- 6 לס'.

רבי שמעון בר יוחאי התגורר בעכברא אם כי נקבר במירון. בנו של שמעון, רבי אלעזר בר יוחאי, התגורר בעכברה. האמוראים רבי חנניה בר עכברי, רבי ינאי ורבי יוסי חיו בעכברה. בעכברא היה בית מדרשו של רבי ינאי . רבי ינאי היה אדם עשיר והיו לו בעכברא כרמים ונכסים. הוא ובנין רבי נהוראי ורבי דוסתאי נקברו בכפר.

התקופה הערבית (640 – 1099 )

עכברה הייתה יישוב יהודי לאורך כל התקופה הערבית. ממסמכי הגניזה הקהירית מתברר שעכברה הייתה עדין יהודית במאה ה- 11 (בנימין זאב קדר,"היישוב היהודי בתקופה הערבית", בקובץ בעריכת יואל ריפל, תולדול א"י).

התקופה הצלבנית (1099 – 1260 )

יש אי בהירות לגבי סופה של עכברא היהודית. עפ"י גירסה אחת נטשוה יהודיה מסיבה לא ידועה בתחילת המא ה- 12 . אבל, אחד מתלמידיו של הרמב"ן ביקר בארץ סביב אמצע המאה ה- 13 והזכיר בספרו את היישובים היהודיים בגליל, וביניהם את עכברה (אברהם יערי, מסעות א"י). נראה, שעכברה היהודית עדין שרדה חלק ניכר מהתקופה הצלבנית.

התקופה הממלוכית ( 1260 – 1516 )

בתקופה הממלוכית הייתה עכברא חרבה.

התקופה העות'מנית (1516 – 1918 )

ב- 1522 ביקר בארץ התייר היהודי משה בסולה. הוא ביקר בעכברא החרבה ומצא בה שני קירות ששרדו מבית הכנסת. האר"י (רבי יצחק לוריא), התיישב בצפת ב- 1570 וביקר בעכברא בין 1570 לשנת מותו ב- 1572 (עפ"י יצחק בן צבי, "א"י ויישובה" ). האר"י לא מצא שם יישוב יהודי קבוע. שרידי בית הכנסת היו עדין קיימים במאה ה- 19 .

מאז המאה ה-16 פשטו שמועות שלאחר חורבן הבית השני הוסתרו אוצרות בית המקדש בצוק הסלע של עכברא. מקור השמועות היו מקובלי צפת. השמועה הובאה, לראשונה, בספרו של נפתלי בן יצחק אלחנן "עמק המלך", שיצא לאור באמסטרדם ב- 1648 .ב- 1844 כתב על כך הרב חיים הורביץ בספרו "חיבת ירושלים".

נפוליאון שמע על אוצרות בית המקדש שהוחבאו בעכברה, ובעת המצור על עכו ב- 1799 הוא שלח חלק מצבאו כדי לכבוש את הגליל ולחפש את אוצרות בית המקדש.

ב- 1648 ביקר בעכברא החרבה התייר התורכי צ'לבי. הוא כינה אותה חירבת עוקבה בספרו, מה שמאשר את היותה חרבה עדין באמצע המאה ה- 17 . הוא תאר בספרו את המערות בהם הסתתרו היהודים מפני הרומאים.

הערבים החלו להתיישב בעכברא החרבה, כנראה, מתי שהוא לאחר המחצית השנייה של המאה ה- 17 . הממלוכים הזמינו מוסלמים מסוריה ולבנון להתיישב בגליל. יתכן שהערבים שהתיישבו בעכברה החרבה הגיעו בעקבות ההזמנה הממלוכית.

יש,אם כן, פער של כ-300 שנה בין חורבן עכברא היהודית והקמת עכברה הערבית. הכפר שימר את שמו הארמי או העברי של הכפר, כמו שאר הכפרים בסביבה. במאה ה- 19 חיו בעכברה עפ"י אתר הנכבה הפלסטיני , 90 ערבים.

המנדט הבריטי (1918 – 1948 ).

נפוליאון לא היה היחיד שהתרשם מהשמועה בדבר אוצרות המקדש. חוקרים, הרפתקנים ושודדי עתיקות חיפשו את האוצרות, אך ללא תוצאות.

בתקופת המנדט הבריטי גדלה אוכלוסיית הכפר מ- 147 ב- 1922 ל- 402 או 430 ב- 1948, עפ"י אתר הנכבה הפלסטיני.

לא רחוק מהכפר הקימו הבריטים מערכת ביצורים כהכנה למקרה של פלישה גרמנית בתקופת מלחה"ע השנייה.

ישראל

במלחמת העצמאות תפש כוח פלמ"ח את המצוק מעל עכברה כדי למנוע מתושביו לסייע לערביי צפת. עכברה נכבשה ב- 9 במאי 1948 לפנות בוקר ע"י הגדוד הראשון של הפלמ"ח. עפ"י אתר הנכבה, היו בכפר בעת הכיבוש 53 בתים ורובם נהרסו. יש אי בהירות לגבי גורל תושבי הכפר הערביים. עפ"י המקור הפלסטיני הם הפכו לפליטים כלומר, ברחו/ גורשו. לאחר המלחמה הושיבה שם ישראל עקורים מהכפר קדיתא בגליל.
ב- 1961 היו בכפר 360 תושבים, עפ"י אתר הנכבה.

ב- 1988 חשף עמנואל דמתי במזרח הכפר 2 קירות של מבנה גדול, שהיו חלק מבית הכנסת עליו דיווח משה בסולה ב- 1522 . בכפר יש גם שרידים של בית בד קדום.
בקירות בתי הכפר הערבי שולבו אבנים משרידיהם של מבנים עתיקים.

ערביי עכברה התגוררו בבתי אבן שנבנו במורד התלול של הצוק, אבל, בשלב מאוחר יותר הם בנו בתים מודרניים על הגבעה ובבתי האבן הישנים נותרו משפחות בודדות שהתפרנסו מגידול בקר ועיזים ושיחי הדס שהיה להם ביקוש בצפת היהודית.

ב-1977 עפ"י מקור אחד וב- 1982 (עפ"י כתבה בוואלה, מ-9 באוגוסט 2008 ) סופחה עכברה לשטח המוניציפלי של צפת והפכה לשכונה ערבית בצפת. בשכונה מתגוררים כיום 400 תושבים.

תושבי עכברה התלוננו על אפלייה במתן שירותים עירוניים. ואכן, השכונה לא הייתה מחוברת למערכת הביוב ומי הביוב זרמו ברחוב.

אבל, לאחרונה, (דווח במרץ 2009 באתר של העיר צפת ) אושר פרויקט חיבור השכונה למכון הטיהור של צפת. תאגיד המים "פלג הגליל" הכין תוכנית להנחת קו סניקה ותחנת שאיבה להזרמת השפכים למכון הטיהור של צפת. אבל, כדי לבצע את הפרויקט נדרשים תושבי עכברה לשלם היטלי ביוב.

חיבור השכונה למערכת הביוב תאפשר אישור מגרשים לבנייה והסדרת המבנים שניבנו ללא היתר בשל העדר ביוב.

מקורות לתולדות עכברה לאורך ההיסטוריה:
גבאי, מושון, עורך, הגליל העליון וחופו, בסדרה, המדריך החדש.
ענר , זאב, עורך , כל מקום ואתר, 2005 .