יום שלישי, מרץ 19, 2024
אירועים

על ספרי חלום אל הים

במשך שנים רבות כתבתי למגרה עד שהסופרת עמליה כהנא כרמון שהייתה מנחה לכתיבה יוצרת בבית אריאלה עודדה אותי להוציא קובץ ספורים קצרים. כך נולד הקובץ תחת הכותרת “פלומיקה” ובו ספורים מהווי סלוניקי ותל-אביב הקטנה. בעקבות קובץ זה פורסם קובץ ספורים נוסף “הקרנבל של גאיה”. מאז, בין תערוכה לתערוכה של ציורי התחלתי לכתוב את הרומן “חלום אל הים” שיצא לאור בתחילת חודש ינואר 2018 .

כתיבת רומן הינה שונה לגמרי מספור קצר. רומן הוא יריעה רחבה של עלילה, דמויות, ומקומות. עיצוב הדמויות היה קשה, העלילה זרמה יותר בקלות והמקומות השתנו בהקשר אליה אך תל-אביב מככבת בו. הייתה זו הזדמנות עבורי לתאר אותה על האורות והצללים שבה וגם בתור עיר שבה נולדתי גדלתי גידלתי את ילדי מגדלת את נכדי הקיצור מחוברת אליה, משכונת פלורנטין בדרום העיר בה נמצא הסטודיו שלי לציור ועד לצפון העיר בו אני מתגוררת היום.

הרומן נפתח בטקס הלוויה של שייקה גביש, בעלה של מאיה, משורר ואינטלקטואל. שתי בחורות מתייפחות מעל לקבר הטרי מושכות את עינה ודמעותיהן חודרות לנפשה.

מאיה גביש, גיבורת הרומן, אישה בת 38 , רגישה, חולמנית, חרדתית אוהבת ספרות ואמנות הינה ילידת תל-אביב גרה ליד הים, ומחוברת אליו בנפשה. הים הנשקף אליה מחלונות הבית, משקף את הלכי הנפש שלה המשתנים בהקשר לאירועים הפוקדים את חייה.  הוא סוער כשהיא מגלה את בגידותיו של שייקה, הוא קודר ואפל אחרי התאלמנותה,  בגלל פחדיה מהעתיד הלא מוכר. מאידך, היא חשה נקיפות מצפון עקב תחושת ההקלה שפקדה אותה לאחר מותו  שכן הוא היה איש קשה, אגוצנטרי, ושתלטן. עד מהרה מאיה נוכחת לדעת שלהיות נשואה לאדם מבוגר ממנה ב-25 שנים זו משימה קשה ביותר. על רקע עדין זה משתנה והולכת מערכת היחסים ביניהם.  בהיותי ציירת, עניין אותי מבנה של יחסים בין שני אנשים יוצרים, נושא המעסיק אותי רבות ומופיע גם בספור “לו בטהובן היה שומע .”(“הקרנבל של גאיה”). דמויות רבות בסיפורי הינן נשים יוצרות וגם ברומן, מאיה היא ציירת השואפת להתקדם על אף נישואיה לאדם קשה ובתוקף היותה אם לשני ילדים קטנים איתם היא נשארת לבד לאחר ששייקה נפטר באופן פתאומי משטף דם מוחי.

חייה של מאיה משתנים. היא מבוהלת, היא לחוצה על אף שהוריה, אחותה מיכל וסבתא בלה תומכים בה לאורך כל הדרך ואף מעודדים אותה לנסוע לפריז להשתלמות ב”אקול דה בוזאר”.

הוריה של מאיה, אנשים אמידים, עוזרים לה כלכלית אך מאיה אינה מרוצה. היא חשה מתוסכלת וחסרת אונים מול המציאות החדשה. השיחות עם הפסיכולוגית אף הן אינן תורמות. פריז מהווה אמצעי בריחה ממנה. בפריז, היא מתגוררת בדירתה של יפעת, לומדת, מציירת מתאהבת באנטואן המורה לרישום, מתיידדת עם סמיר לבנוני נוצרי אך נמנעת לגלוש אתו לנושאים  פוליטיים טעונים. בבית הקפה בו היא נוהגת לשבת, היא פוגשת את פסקל, ארכיטקט יפה תואר שמתאהב בה. אך היא אינה מסוגלת לבנות מערכת יחסים אינטימית חדשה. מאיה מתגעגעת לתל-אביב, לים, למשפחה לסבתה ולילדיה דניאל ונויה. היכרויות חדשות עם קרינה, איטלקייה הלומדת איתה ציור ועם ג’יזל, ידידה של פסקל – מרצה לאמנות בסורבון, תורמות לה אף הן בארץ הזרה שאת שפתה היא יודעת מלימודיה בתיכון “אליאנס”. כשיפעת חברתה הפסלת מיידעת אותה על הגעתה לפריס בפסח, מאיה מבקשת ממנה להביא איתה את דניאל ונויה. פסקל מתבקש להתרחק מהם בזמן הביקור, הוא מקבל את גזר הדין ומאיה אסירת תודה לו על התחשבותו ברצונה אך גם מרגישה רע עם החלטתה. הבילוי בפריז הופך למסע של הנאות לה ליפעת לדניאל ולנויה. כשמגיע יום החזרה לארץ היא מותירה מאחוריה את פסקל שבור לב.

השיבה לבית ששייקה הוריש לה בניגוד לרצונה של אמו מינה מעלה בתוכה זיכרונות לא טובים אותם הצליחה להדחיק לאחר עמל רב ושיחות מתישות עם הפסיכולוגית. בעידודם של הוריה היא מחליטה לשפץ ולהפוך את חדר העבודה של שייקה לחדר עבור דניאל. מאיה מחליטה לרוקן את המגרות בשולחן הכתיבה של שייקה ונתקלת במגירה נעולה אותה היא פורצת. בעקבות הפריצה היא נקלעת לגילויים מטלטלים הקשורים לבעלה המת. כעסים ושנאה מציפים אותה. הים פושט ועוטה צבעים בהתאם לרגשותיה. היא מציירת אותו ללא הרף. בדי הציור נשענים אל הקירות. היא נוסעת למטולה עם חברתה יפעת שמגדירה את עצמה כדו-מינית. מתנגדת לפיתוייה. כועסת עליה חוזרת הביתה לציור לילדים ולמסגרת בה היא חשה מוגנת.

ואז מגיע המכתב מאריק, ידיד נעורים מימי התיכון. אריק נסע אחרי גירושי הוריו לארצות הברית ושב לארץ עקב מחלתה של אמו. בארצות הברית הוא איבד את אהובתו דורה שנפטרה ממחלת הסרטן. עד מהרה הקשר החברי שהיה בעבר בין מאיה לאריק הופך לסיפור אהבה. תערוכת  ציורי הים של מאיה זוכה להצלחה. אופקים חדשים נפתחים בחייה לצידו של אריק. דניאל מקנא אך נויה מסתגלת לנוכחותו של אריק . מאיה דוחה את הצעת הנישואים של אריק. טוב לי במצב הנוכחי היא אומרת. והים הזוהר בשמש מבעד לחלון  איננו יותר חלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *