אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הכותלי-גם זה יעבור: יש סקס אחר


מירב גולן's picture
הכותלי-גם זה יעבור: יש סקס אחר

נל זינק/הכותלי, הוצאת לוקוס, גם זה יעבור/מילנה בוסקט הוצאת מודן

משהו קורה בספרות הנשית העולמית, וזה טוב! הנה לכם שני ספרים של שתי סופרות שהולכות בדרכן של וירג'יניה וולף, סימון דה בובואר ועוד, שמגדירות מחדש את מיניות האישה ומשכללות את חירותה במאה ה-21.

האחת, נל זינק, אמריקאית ילידת 1964, שפרסמה שלושה רומנים בזמן קצר מאוד, "הכותלי" הראשון מביניהם והראשון שמתורגם לעברית (כנראה שספר נוסף בדרך) והוא נכתב ומפורסם כתגובה להתערבות בין הסופרת, נל זינק, לבין הסופר ג'ונתן פראנזן, שטען שספרים מעשירים כלכלית את מחבריהם, והיא טענה שלאו. היא כמובן התבדתה, כי ספרה זינק לרשימת רבי המכר, לא רק באמריקה. הכותלי היא ציפור שיר, אפרורית למדי עד שהיא פורשת את מוטת כנפיה ואז הצופה נדהם מהצבע האדום העז הנגלה. הכותלי נכנס לחייהם של טיפאני וסטיבן כבר בפתיחה של הספר ביי אקסידנט, תרתי משמע. הוא גורם לתאונה שבה סטיבן פוגע בסלע וטיפאני מאבדת את תינוקה. סטיבן מתעקש לקחת את הציפור הפצועה איתם לביתם שבברן ולטפל בו, לפחות עד שיחלים. הם מעניקים לכותלי את השם רודולף דורוטי – רודולף על שמו של רודולף הס, כיוון שצבעיו של הכותלי הם כשל הדגל הנאצי, ודורוטי על שמו של האנרכיסט הקומוניסטי יליד קסטיליה, ספרד, בואנוונטורה דורוטי. לפני שפגשה את סטיבן, טיפאני הייתה קלדנית באותה חברה שבה עבד גם הוא, וכשהתחתנו היא החליטה שהיא הופכת להיות "אוכלת ומתרבה". את נישואיהם הם מבלים בקיום יחסי מין ביניהם ובין בני זוג נוספים ובעיקר בצפרות, שזהו תחביבו הסודי של סטיבן. הם יוצאים לצפר בכל מיני מקומות פראיים שבתחילה טיפאני אדישה אליהם עד שהיא בעצמה מחליטה להיות פראית ולבצע מעשה.

השנייה, מלינה בוסקט, ממוצא ספרדי, ילידת 1972, שספרה "גם זה יעבור" הוא ספרה השני, והראשון שמתורגם לעברית. בלנקה היא אישה בת ארבעים, גרושה פעמיים, ואין לה מושג איך הגיעה עד הלום, ובתחילת הנרטיב אימה מתה ממחלת הפרקינסון. בלנקה לא "מתה" על אימא שלה, שדפקה את כולם ולקחה את חייהם של אחרים הכניסה בהם את חייה שלה ועיצבה אותם מחדש, "אימא, זה הכל באשמתך" (עמ' 8), היא אומרת. ולמרות זאת, היא יודעת שאימה אהבה אותה, לא הרבה ולא קצת. ובכל זאת, מותה של האם הוא בלתי נתפס, והיא שואלת את החברות שלה האם זה באמת יתכן או אולי קרתה כאן טעות או שהבינה לא נכון, והיא בכלל לא יודעת מה לעשות בלי אימא שלה (מותק!). היא מחליטה לעבור לקדקס, בית חוף של אימה למשך הקיץ, שם היא מתמרנת בין מאהביה, שתי חברותיה, שני ילדיה ומכרים נוספים. בלנקה מנסה לרפא את חייה בסקס, היא חושבת שכל דבר בחיים יכול לעבור באמצעות סקס: כואב לך הראש – סקס, את עצובה – סקס, הילד עצבן אותך – סקס, סקס ירפא את הכל. אבל הזיכרונות שלה מאימה מתערבבים בין חמלה לשנאה..

לא בכדי בחרתי בשני הספרים האלו לרשימה אחת, וכנראה לא סתם שניהם הגיעו לידיי ממש ביחד, ואף באופן מקרי לחלוטין קראתי אותם אחד אחרי השני. יש משהו משותף בין שני הספרים הללו של שתי הסופרות, שמגיעות ממקומות שונים בעולם, ומסמלות שינוי מהותי ביחס של האישה כלפי עצמה בפרט וכיצד ראוי לראות אותה. שתיהן מספרות ברומן קצר יריעה (יחסית) ובריתמיקה קצבית ומהירה את עולמה של אישה משוחררת טיפאני ובלנקה, בהתאמה. סטיבן אומר שטיפאני היא התגלות האלוהים, מהמילה תיאופניה, והיא עונה לו שזהו אהיל, ככה אין חשש שתחביא את האור מתחת לכד, האור והכד הם אחד (עמ' 14). במשפט הקצר הזה שבה טיפאני מפרשת את שמה מגולמת המשמעות האמיתית של האישה – אינה אובייקט, היא והגבר חד הם. זינק שמה בפיה של טיפאני את תמצית רעיונה של סימון דה בובואר. שמו של הכותלי, רודולף דורוטי, מבטאים גם את חייה של טיפאני: בהתחלה חייה היו מאוד בשליטה, כמו שעון שוויצרי, או מתוקתקים למשעי כמו שמו הגרמני של הכותלי - רודולף, והיא מציינת את זה מספר פעמים בנרטיב, לאחר מכן היא נוקטת עמדה מהפכנית ומשחררת, אנרכיסטית, כשמו השני של הכותלי – דורוטי (שכאמור, על שמו של המהפכן הספרדי). בלנקה משמעו בספרדית לבן, ומשמעו כפול: טוהר אך גם מוות. בלנקה נסיכת קסטיליה הלא הייתה בלאנש, אשת לואי ה-18. שתי הסופרות משתמשות בהומור מושחז, ביקורתי וציני ולעיתים אף מקאברי. ספריהן מדברים על פמיניזם, שחרור האישה, פוליטיקה, איכות הסביבה. שתיהן מגייסות תיאוריות פילוסופיות – אקזיסטנציאליזם ותפיסת המגדר: שתי הנשים, טיפאני ובלנקה מאמינות בקיום שלהן, הן מאמינות שאין משמעות מלבד הקיום, והן חיות אותו בכל רמ"ח אבריהן, בעיקר דרך הסקס. שתיהן שוכבות עם מי שבא להן, מתי שבא להן וכמה שבא להן, ושתי הסופרות מגייסות גם את התיאוריה הפסיכולוגית של פרויד, שתיאר את תיאוריית הדחף והשילוב בין ארוס ותנאטוס. ארוס הוא אל התשוקה והוא מסמל את יצר החיים והמיניות ותנאטוס הוא יצר המוות וההרס ושניהם מהווים את היצרים החזקים ביותר של האדם. ויתרה מכך, שתי הסופרות מתחילות את העלילה שלהן עם מקרה טראגי: "הכותלי", עם תאונה שבה טיפאני מאבדת את תינוקה ו"גם זה יעבור" – עם מותה של אימה של בלנקה. שתיהן ממשיכות את הנרטיב בהקשר של סקס.

גם נל זינק וגם מלינה בוסקט מתארות סצינת סקס אחת כבר בתחילת הנרטיב שלא רק שגורמת לקורא לנוע באי נוחות על מושבו, אלא שהסצנה היא מקור היצירה והמשך פעולתה. אצל נל זינק הסצינה מופיעה בעמ' 17, כשטיפאני לא ממש מחלימה מההפלה וסטיבן רוצה לקיים איתה יחסי מין, הוא מגרה את גופה אך מרגישה יבשה "(ואני מתכוונת למוח שלי)", אז הוא מבצע בה מין אנאלי והיא מכנה את האקט אוטו דה פה (מעשה אמונה) מטפורי. בהמשך היא כותבת "התנהגתי כמו בשירים פמיניסטיים של נערות, שבהם זה נחשב אונס אם הוא לא מקריא לך את קובץ התקנות למניעת תקיפה מינית... שיוועתי לאוויר בחרדה מפני הרגע שבו הוא יצא וחשבתי: בנות הן כאלה עלובות" (עמ' 18). בהמשך היא מסבירה לסטיבן ולמאהבה שהמעשה היה חדירה כנגד רצונה וכנגד הנאתה ושלא יחשבו שנשים נהנות מסקס אנאלי. מלינה בוסקט מתארת סצנת סקס בלתי רצונית כבר בתחילת הספר, עמ' 15, כשבלנקה מתאוששת ממותה של אימה. בלנקה מכנה את האקט כ"פלישה". אי אפשר להתעלם מהסצנות האלה כשברקע דבריה של סימון דה בובואר (כאמור לעיל) כי הגבר הוא סובייקט ואילו האישה היא "אחר", אובייקט. האחר, האישה, היא ישות בפני עצמה שניתן להשוות בינה לבין הגבר ולאפשר לאישה, לאחר, הגדרה עצמית. מבחינתן של זינק ובוסקט לאישה מיניות עצמית ועצמאית ויש לה חירות אוטונומית. השחרור המיני הזה הוא חירות האישה בכלל, היא עצמאית במהותה ויכולה להשתוות לגבר בכל עניין (פוליטי, סביבתי ועוד).

כדי לתרגם שני ספרים כאלו, ולהעביר ברור את ההומור החד והשנון, את הכתיבה המקצבית ויחד עם זאת את רוח הדברים המהפכנית דרושים מתרגמים לעילא ולעילא: מיכל שליו ("הכותלי") ויערית טאובר ("גם זה יעבור").

Comments

תודה על מאמר אכן מרתק המשלב שתי ביקורות באחת

השוואה מאלפת עשתה מירב גולן בין שני הרומנים של שתי סופרות מאותו דור.

נקודת מבט שונה לחלוטין על סקס מצאתי בקובץ הסיפורים המעולה של הסופרת האירית קלייר קיגן, גם כן מאותו דור, (ילידת 1968), "אנטארקטיקה". היא לא אומרת שום דבר בפירוש, וזוהי אחת מגדולותיה, אבל ניתן להבין שבשבילה סקס מזדמן או סקס בלי אהבה זה לא משהו, בלשון המעטה. ואפשר להעמיק עוד ועוד במסרים שלה על הנושא מתוך כמה וכמה סיפורים.

וזאת הזדמנות בשבילי להמליץ על הקובץ שלה שהוא משובח באופן יוצא מן הכלל. על כל סיפור שלה אפשר לכתוב תלי תלים והררי הררים. הסיפור הפותח הוא מעין מותחן בזעיר אנפין שנקרא בנשימה עצורה עד הסוף הקורע. וגם אז צריך לקחת את הזמן כדי להירגע.

תודה

תודה רבה אורנה על תגובתך והמלצתך המסקרנת

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן