אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האצבעות על הגבעה / איתן דרור-פריאר


מירב גולן's picture
האצבעות על הגבעה / איתן דרור-פריאר

האצבעות על הגבעה/איתן דרור-פריאר, עם עובד

בעת כתיבת שורות אלו, אין לי מידע על הסופר איתן דרור-פריאר, מלבד המידע הלקוני שמנדבת הוצאת עם עובד. איתן דרור-פריאר נולד בירושלים, למד מוזיקולוגיה והלחנה באוניברסיטה העברית, וזה ספרו הראשון. לאחרונה יצא לי לקרוא כמה וכמה ספרי ביכורים, ויש משהו ממכר בראשיתיות הזאת, וברצון להמשיך לעקוב אחר סופרים מבריקים והתפתחותם.

האצבעות על הגבעה ספר בעל שלוש נובלות. הראשונה, בשם זה, מסופרת בגוף שני יחידה – את, והוא מופנה כלפי אימו של המספר. האב, יחיאל הלוי, מ"פ שנפצע בקרב המפורסם על הגבעה, בו איבד את אצבעות ידו הימנית, הלום קרב. האם, מאסה בשיגעונו יום אחד, לקחה את שלושת ילדיה ועזבה (בהפתעה) לאמריקה. בנובלה השניה, העונש של חנוך, חנוך נשוי לנגה ויש להם בן, יונתן והוא לפני גיוסו. חנוך מרגיש שנגה רוצה להעניש אותו על משהו שקרה בעבר הרחוק - עשר שנים מכתיבת הסיפור – הוא אפילו רואה במחלתה כעונש, גם התחליף שהיא מוצאת במקומו מותיר אותו מופתע וכואב. בנובלה השלישית, כיכר היונים, יגאל, איש נמוך קומה, מטפל באביו המבוגר עד שמחליט להכניס לביתו אישה – סווטה – כמטפלת קבועה לאביו. לראשונה בחייו הוא מרגיש נאהב, אך הוא מוצא עצמו מקנא באביו על המטפלת שלו. גם בסיפור זה יגאל הבן פונה בגוף שני יחידה, פעם לאימו ואחר כך לסווטה. בסוף הסיפור הוא מפנה ל"אתה" – לאביו, כאשמה.

כמה נושאים משותפים לנובלות המרגשות הללו. האשמה, כשהבן פונה לאם באמצעות גוף שני יחידה, וכותב/מספר לה, הוא ספק שואל ספק מאשים אותה בפירוק המשפחה. בנובלה השניה יש מעין האשמה, אולי האשמה עצמית, בכך שחנוך רואה את מעשיה של נגה כעונש כלפיו על מה שעשה בעבר. וגם בנובלה השלישית יגאל פונה לאימו בגוף שני יחידה, כנראה בהאשמה, כיוון שהוא מבקש מאביו שלא תחזור, שתמות, אחר כך הוא מפנה את דבריו לסווטה, ובסופו של דבר אל אביו, בו הוא מקנא ומאשים אותו שחושק בסווטה, "סווטה שלי". עזיבה – גירוש, נטישה, בגידה. בסיפור הראשון, האם נוטשת את הבעל ובורחת. בסיפור השני, אימו של חנוך מגרשת את אביו מהבית, ואחר כך גם נגה מגרשת את חנוך עצמו מהבית. בסיפור השלישי אימו של יגאל נוטשת בכך שהיא מאבדת עצמה לדעת, יגאל בעצמו בורח לכיכר היונים כי מרגיש שאביו בוגד בו והוא לא יכול לשאת זאת עד כדי טרוף. הנובלות מדברות על זוגיות, פרוק הזוגיות והמשפחה, בניית משפחה אחרת והכאבים הנפשיים הנובעים מכך.

גם מבחינה טכנית ובניית הסיפור יש קו רציף משותף בין הנובלות: הנובלות כולן כתובות בהווה, אך הפגיעה, הנטישה, האשמה, מחזירה כל אחת מהדמויות אחורה בזמן, כך שהנובלות נעות אחורה ולהווה כל הזמן. דבר נוסף שמשותף לכולן, פרטי העלילה מתגלים אט אט, וכמו מוסיקה נעימה שאמנם בנויה משלושה פרקים שונים, יש להן מוטו משותף וסגנון ברור שמלווה את המאזין. כל אלו מוסיפים לקסמו של הקובץ הקצר הזה גם עם התוספת שהאשמה והעזיבה מתבלים את האווירה המלנכולית אך מוסיפים להנאת הקריאה.

Comments

אביגיל אגלרוב's picture

הכי אני אוהבת טרילוגיות

ואם הראשונה משובחת, אתה רץ לקרוא את השתיים האחרות, וככה מסדר לעצמך איזה תקופה בונבונית של קריאה משובחת!
אין יותר טוב מזה.

יש טקסט אחר

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן