אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המלשינים / חואן גבריאל וסקטס


מירב גולן's picture
המלשינים / חואן גבריאל וסקטס

המלשינים / חואן גבריאל וסקטס

אב מזמין את בנו לביקור, דבר שמפתיע ומוזר בעיני הבן... הבן מעריך שצפויה להם שיחה  על ספרים, לא סתם ספרים אלא על ספרו היחידי של הבן שפרסם "חיים בגלות" – חייה של שרה גוטרמן בת למשפחה יהודית וידידת המשפחה מאז ומעולם, מיום שהגיעה לקולומביה מגרמניה בשנות ה-30.

האב, גבריאל סנטורו (כך נקרא גם הבן), הוא מרצה לתורת הנאום, איש ידוע ומוכר מאוד בקולומביה. הוא מפרסם ביקורת קשה על הספר שבעקבותיו נוצר נתק בין האב לבנו. את הנתק תאחה מחלתו של  אביו, או כמו שהבן יכתוב: הכל בגלל צנתור מלשן (עמ' 16). מחלתו של אביו והחלמתו האיטית הביאו לקרבה בין האב לבן, קרבה שהובילה לדו שיח שונה, התנצלות, "הזדמנות שנייה", לתקן שגיאות, לתקן טעויות, לבקש סליחות, חיים שניים כדי לתקן את החיים הראשוניים. או כמו שהבן יכתוב: רחמנות מזויפת ועלובה של מלשינים (עמ' 54). ההתפייסות קורית באמצעות הספר הנוכחי: המלשינים.

הספר מתרחש בקולומביה של מלחמת העולם השנייה והשנים שלאחריה, בעיקר במצבם של הפליטים הגרמנים שברחו ממולדתם, חלקם נשארו נאמנים לה. בשל נאמנותם למולדת הם היו נתונים להלשנות שבאמצעות "רשימות שחורות" נתפסו והוכנסו למחנות.

ואסקס מרבה לכתוב בספר על ומתוך "על הכתר" של דמוסתנס, יש גם כמה ציטוטים בתחילת הספר שהופכים להיות המוטו שלו. דמוסתנס היה נואם גדול, שדווקא בגלל מומו, גמגום, למד להיות הנואם הגדול ביותר, נואם-דמגוג, כך רחש לעצמו מקום בפוליטיקה האתונאית. יחודו של דמוסתנס היה בטכניקה הרטורית שלו, תחושה של ספונטניות והבאת דוגמאות מחיי היומיום וההיסטוריה כדי להמחיש את רצונו בטובת הכלל והמדינה.

וזה בדיוק מה שכותב גבריאל הבן על אביו, גבריאל. נואם גדול, שנתן תחושה שדבריו נשלפים מהמותן, אם כי הכל היה מובנה באופן שיטתי, אין מקום לספונטניות, ובנוגע לאהבת האדם והמדינה...?

הספר מתפתח באופן פתלתל בין הווה לעבר, עם שאלות נוקבות מאוד של הבן. מה גרם לאביו לבקר בחריפות את ספרו ומה גרם לו להתחרט? שאלות שעולות אט-אט, לא מפסיקות להישאל עד סופו של הספר שמסתיים גם הוא בסימן שאלה גדול, והכל בד בבד עם התפתחויות פוליטיות בקולומביה, אותה קולומביה שכל מה שאנו יודעים עליה זה קרטל הסמים ומהפכות דיקטטוריות.

הלשנה היא מסירה, גילוי דבר עברה של מישהו מתוך כוונת זדון, דיווח מראש על פשע. הלשנה מתבצעת באמצעות המילה. ובספר הזה מתקיים הניב הידוע: החיים והמוות ביד הלשון.

אך מי באמת היו המלשינים בספר זה?

זהו ספר על נאמנות, בגידה, חברות, אהבת הזולת, סליחה והתפייסות... ספר על קולומביה, שבאופן מפתיע פעלה באופן אכזרי מול המהגרים הגרמנים. לעג לקולומביאנים ישרי הדרך, המזעזעים, המזדהים, שבעיניהם בגידה אחת היא כל הבגידות (עמ' 219)

ספר מעניין, מפתיע אם כי לפעמים יש תחושה של עומס במילה הכתובה, ולכן קצת מעייף

 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מירב גולן