אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משה שפריר / אותות


הרצל חקק's picture

"אין דבר יותר מתמיה/ מן הזמן הממהר עד להפתיע/ מאז רגע הבריאה ועד עתה", כך שר משה שפריר באחד משירי הפתיחה של הקובץ "אותות". כמרבית שירי הספר גם שיר זה נוגע בשאלות קיומיות על ימי בראשית, על משמעות היווצרות האדם והיקום ועל הציפייה לאיזו תשובה, לאיזו ישועה אישית.

הזמן הממהר מאז ראשית הבריאה מטריד את שפריר, משום שמעבר למהירות אין הוא מספק לאדם נוחם ומענה לבעיותיו הקיומיות: "כאשר אותו הזמן כה מתמהמה/ להביא עצה ותושייה/ לאדם אשר יורד לארץ נשייה" ( עמוד 12).

המשורר מנסה להתחקות אחר קיומו, גם ללא סיועו של הזמן: "אתה קיים, משמע אתה זוכר עדיין/ היכן התחלת, איך עברו בך המים". ועיקר הנחמה היא התקווה לאיזו אחרית שונה, מעין תקווה נבואית לאחרית ימים מאושרת: "את הקיים, משמע אתה צופה עדיין/ אסיר תקווה לאיזו אחרית אחרת" ( עמוד 13).

הניסוחים די מזכירים את קביעתו הפילוסופית של רנה דקארט,וכמי שבודק את מהותו הוא בוחן בשיריו את מצבו מכל הזוויות. כעומד מן הצד הוא בוחן צילומי רנטגן של גולגלתו כדי לראות איך ייראה שנים רבות לאחר מותו ( עמוד 31) או צופה בדמותו לאחר שעברה גלגול חיים נוסף ( עמוד 28).

גם כאשר הוא בוחן את הזולת בתוך גבולות קיומו הוא רואה זאת בניסוחים פילוסופיים: "את אינך מוטלת בספק/ את עכשיו מוטלת בחיקי/ את עכשיו מוטלת / במיטתי: יפהפייה נמה/ ששעון המטוטלת/ קוצב את זמנה" ( עמוד 45). גם במישור הקשרים שבינו לבינה חודר מישור הזמן , אותו זמן ממהר, והניסוח " אינך מוטלת בספק" כמו שב לאותה קביעה של דקארט "אני חושב , משמע אני קיים". האהובה קיימת, אינה מוטלת בספק, אבל מעבר לקיום אורבת המטוטלת הקוצבת את חייה , את חייהם.

האהובה מנסה להתמודד עםהעננה הרובצת:היא הולכת "רחוק מדי" והכל "במקום להישאר ולחכות לגורלך" (עמוד 32).אבל הניסיון לברוח מן הזמן הוא בעיני המשורר בריחה מן המציאות: "הם לא צריכים לדעת / שבמקום להישאר ולחכות לגורלך / את אינך אלא בורחת מעצמך".

שפריר כמשורר רואה את עובדת קיומנו כהוויה של הכרח, של חוסר בחירה, של חיים בתוך מקריות: "איש לא שאל את פיו / כשצעק את בשורת לידתו / איש לא שואל את פיו / אם חפץ הוא, או מה דעתו / איש לא ישאל את פיו / כשישתוק ויחזיר את נשמתו".( עמוד 77).

שפריר כאיש מדעי הטבע והגיאולוגיה מרבה לשאול לצפונות העולם, כדרך להבין את מהות היקום: "רוח נושבת תמיד באי מדגסקר" ודרכה הוא מנסה להבין את התנהגות האדם: "ורואה את צבע הטיפות המנומרות/ ונוגע ברחמים הגדולים שנכמרים באתרים/ שבהם היינו לפני שנוצרנו/ ושאליהם נחזור - לאחר שנגמור" (עמוד 76). גם המבט בפלאי היקום מוביל לאותן מסקנות פילוסופיות. שפריר יוצא מן היקום הקר ונוגע דרכו ברחמים, ברגע הממלא גם את הדומם. שם היינו לפני שנוצרנו, ומשהו מאנושיותנו עוד צפון באותם מקומות, באותם אתרים.

גם כאשר הוא מביט בסלעים הנחים להם מיליוני שנים הוא מוצא בהם משהו מסוד הוויתו של האדם : "הם השדות החרוכים של ילדותנו, / אשר אותם חוצים דרכי עפר/ שהעלו אבק על בגרותנו" (עמוד 87).

למשה שפריר שירה הזורמת באפיקה המיוחד, מפעפעת באותו שדה חרוך, מלטפת סלעים קדומים, מחפשת סימנים להבנת מהות האדם ומהות היקום. כל הסימנים מצטרפים לאמונה חילונית אישית, לציפייה הלפותה בעולם של מקריות וחוסר בחירה, אבל הנפש המבקשת נוחם מחפשת עדיין אותות. הספר "אותות" הוא מסכת של חיפוש, דרך חתחתים של משורר מפוכח , רגשן וריאלי כאחד.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת הרצל חקק