אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אירוויזיון 2006


תוצאות האירוויזיון של מוצאי שבת שנערך ביוון, נותרו עבורי חידה לא פתורה. אחת מהשניים: או שמנהלי התחרות החליטו ברגע של שכרות להחליף את הנושא מתחרות שירים אירופאית בינלאומית למופע ראווה מזעזע של תחפושות אקסטרווגנטיות, ללא ידיעתנו הצופים, שמא מדובר פה, שימו לב, בסטייה חברתית רב לאומית.

להקת לורדי. זוכת האירוויזיון 2006

בעשורים האחרונים ידע האירוויזיון, גולת הכותרת של רשות השידור האירופית, עליות ומורדות ברמתו, הן באיכות השירים ובהתאמתם לפורום, והן בגורמים חיצוניים למוסיקה, כמו יחסים בינלאומיים ופוליטיקה שהשפיעו לא אחת על תוצאותיו. לכן, כבר הרבה שנים שאין מצפים מהשירים באירוויזיון להפגין רמת יצירתיות יוצאת דופן, אלא המדובר יותר בתחרות שירים בינלאומית, המפגינה מודרניות אירופאית במיטבה המפונקת בתקציב שמן במיוחד. ובכל זאת, היתה גם היתה שם מוסיקה, גם כשהשיר היה עמוס יחסית בגימיקים כיד הדמיון של יוצריו. אבל השיר שזכה אתמול התבסס בעיקר על לוק של תחפושות קופים עתידניים עם רומח ופלדה, מעין שילוב של קינג קונג וקונן הברברי במנהרת הזמן. מסכות זה אחלה, אבל רצוי שיהיה לכל המיצג איזה שהוא קשר הגיוני. מה גם שהשיר היה עלוב. לזכות באירוויזיון עם שיר כה גרוע מוסיקלית, ועוד בתחרות שבלטה יחסית לטובה בכמה משיריה, מוכיח שיוצריו חשבו שדי אם יתחפשו בבוטות לעיני העולם כדי לזכות בתחרות, בעוד שהשיר עצמו הוא שולי בשיקולי הבחירה. העובדה שבדיעבד הם צדקו, נראית לכל שוחרי האסתטיקה והמוסיקה, כחלום בלהות שהתממש. האירוניה היא שאפילו אם השיר עצמו שולי במערכת קבלת ההחלטות של נציגי הבחירה, עדיין התחפושות טיפשיות דיין כדי להצדיק אי בחירה בו. מה גם שהשיר הפיני הזוכה אינו מקורי כלל כפי שבוחריו בוודאי מעדיפים להאמין. רובנו זוכרים את השיר הגרמני המפורסם "ג'ינג'יס חאן" מלפני שני עשורים כמדומני שזכה במקום השני בתחרות הארוויזיון. אבל ג'ינג'יס חאן היה קודם כל שיר טוב וקליט שריענן, ובד בבד שילב הופעה מוחצנת וססגונית ברוח נושא השיר, העשוי בטעם ומושר היטב. השיר של אמש היה, במקרה הטוב, בבואה חיוורת וממוחזרת של אותו השיר מלפני עשרים שנה.

לכן מפליאה אותי יותר מכל ההיסחפות הבינלאומית הקולקטיבית, להנציח את השיר הרדוד וסר הטעם הזה בפנתיאון השירים הזוכים באירוויזיון. אילו היה מקבל רק מספר קולות נכבד ותו לא, ניחא ,אפשר היה לייחס זאת לטעם רע, או אופנה חולפת. אבל לזכות במקום הראשון ולהביס בתמיכתן הנלהבת של יותר מעשרים נציגי מדינות שירים טובים לפי כל קנה מידה, ובהנחה שמנהלי האירוויזיון לא שינו את מתכונת התחרות, נראה כבר כמו שאמרתי, כסטייה חברתית קולקטיבית.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמית עוז