אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלחמת המילים: על מתתיהו שמואלוף כמשורר פוליטי


התמונה של אלי אשד

בין שמואלוף לבין חזז / מתי שמואלוף

המסאי והמשורר מתתיהו שמואלוף פירסם לאחרונה את ספר השירה השני שלו "שירה בין חזז לבין שמואלוף" שהוא דוגמה של הסוג הנדיר מאוד כיום בשירה הישראלית הצעירה, שירה פוליטית. מתתיהו שמואלוףהוא הוגה דעות צעיר, מוכשר ופורה של תנועת הזהות המזרחית שאני מצאתי את עצמי מתמודד עימו כמה וכמה פעמים בנושאים שונים שבהם דעותינו שונות ומנוגדות לחלוטין.

שמואלוף קורא במגוון המסות שהוא מפרסם ברשת ליצירת זהות מזרחית נפרדת ותרבות מזרחית מיוחדת נפרדת מהזהות האשכנזית המדכאת והשולטת לדעתו על הכל.

לאחרונה הוא פרסם ספר שירה שני בשם "שירה בין חזז לבין שמואלוף" שגורם לי לחשוב שכמשורר הוא אפקטיבי וחזק הרבה יותר ממחבר מסות.במסותיו גישתו, אם כי היא מעורבת, היא גם למדנית יבשה ואולי לכאורה מרוחקת, אולי קצת מזכירה את הגישה שלי אלא שאני בניגוד לו לא מסוגל לכתוב שירים.

בכל אופן, מבחינת קורא כמוני שמכיר את מסותיו של שמואלוף בנושאים אלה, שירים אלו מקבלים כתוצאה מכך תוקף ורצינות מיוחדים. שכן הם נראים כחלק אולי מרכזי של מהלך משולב שאין כמוהו אצל רוב המשוררים הצעירים כיום שנמנעים במכוון מעמדה פוליטית מגובשת, גם בגלל ששירה ופוליטיקה נחשבות כיום כ"לא מתחברות". (אם כי זה לא צריך לשנות מבחינת הקורא הממוצע שאינו מכיר את מסותיו של שמואלוף).

בשיריו גישתו של שמואלוף היא שונה מאוד מהמסות שלו ועם זאת היא משלימה אותה.

שמואלוף שייך לזן הנכחד כמעט של המשורר הפוליטי שזועק נגד העוולות שאותן הוא רואה בשירים שלו. שמואלוף נוקט בשיטת היריקה בפרצוף ובכמה משיריו למרות התנגדותי לתוכנם יש להודות שהוא השיג את מטרתו להבין ולהזדהות עם נקודת מבטו. יתכן ש"האני מאמין" שלו בשירה נמצא כאן:

מה תרבותי בתרבות בערב השירה בקשו ממני להיות תרבותי לספר מדוע הגעתי לשירה מבלי לספר על מלחמת המילים מבלי לשזור את חרוזי הגזענות כמו לארגן ערב אגרוף ולשבת בזרה קשורעור.

יש לו בקובץ החדש שלו שניים שלושה שירים אפקטיביים כאלה. למשל מצאה חן בעיני השורה מתוך השיר הראשון בספר "וזה לא צטוט, זה אות צורב על צווארי"

"אנחנו העבד והשפחה של הומרוס וביאליק קוראים מזרחית כנגד ומעבר, סוג של אפשרות שלישית לשירה.

לי יש תשובה אינטלקטואלית לטענות שעומדות מאחורי השיר הזה אבל כל תשובה כזאת תסתתם כנגד הרגש השוצף של השירה. אותו מצליח שמואלוף להעביר היטב לקורא ולצרוב במוחו. השיר החזק ביותר בספר "חרושת הישראליות" שבו קורא שמואלוף:

...אל תספרו לי על השואה ותנהמו במגרשי הכדורגל כמו קופים, ברגע ששחקנים אתיופיים נוגעים בכדור אל תספרו לי על השואה ותקראו לרוסיים מסריחים ולנשותיהם זונות .... אל תספרו לי על השואה ותמכרו נשק דורסני לכל דורש אל תספרו לי על השואה כי לא בשביל המדינה הזאת הם מתו.

שיר מאוד לא אלגנטי אבל אפקטיבי, משהו עם האפקט של אגרוף בבטן. חיבבתי גם השיר "זכרון ללא אבידן" שבו שמואלוף מלגלג על האפקט האבידני בשורה:

עוד נעשה ממך, אמרו חומות קלקיליה, משורר המהפכה. אבל לא רציתי לחכות מליון שנה ,אז התפשטתי ונתתי להם את השלט של הרחוב.

שמואלוף הוא משורר פוליטי שהוא לעיתים אפקטיבי למדי גם בגלל שהקורא מודע היטב לרצינותו ויודע שאין המדובר בעוד שירבוט לשם יצירת רושם. ספרו בהחלט שווה קריאה גם בגלל שהוא מכריח את הקורא לחשוב ולא רק להרגיש כמו במרבית שספרי השירה כיום , ומחשבות לא נעימות ביותר. הספר "שירה בין חזז לבין

טרויה השחורה: ויכוח עם מתי שמואלוף

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד