אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מי שומר על הילדים ברשת?


כל כלי טכנולוגי מעשה ידי אדם הוא למעשה חסר זהות ערכית-מוסרית עד לרגע השימוש בו. אז הוא יכול לקבל זהות ערכית חיובית, שלילית או ניטרלית (בלתי רלבנטית). כך למשל סכין יכול לשמש להתרת חבליהם של עבדים (חיובי), למריחת חמאה על לחם (ניטרלי) או לשיסוף גרונות (שלילי), זאת על פי הערכים הנהוגים במקומותינו בעת כתיבת שורות אלה.

האינטרנט יכול להיות דבר נפלא כשזה מגיע לאתרי חדשות אמינים (אם זה מגיע לידי כך), לאתרי תרבות, לאנציקלופדיות חופשיות, לאתרי מפגשים, צ'אטים ופורומים וכן, אפילו לאתרי סקס. הבעיה מתחילה כשהדבר נעשה באופן בלתי מנוטר ובלתי מוגדר.

אתרי החדשות בימנו מנסים לפנות למכנה המשותף הגדול ביותר, לקהל הגדול ביותר, ועל כן הנושאים והאייטמים השונים מעורבבים יחדיו בדף הראשי, שהוא הרי העמוד המייצג והמפתה של האתר. בנוסף, הכל מוחצן, מוקצן והכותרות שמטרתן לפתות אדם לקרוא כתבה רק מתוך קריאת שורה אחת (ממש כפי שכותרת מאמר זה מנסה לעשות), חייבות להיות מזעזעות כדי למשוך עניין. כך נוצר מצב בו באתר חדשות אחד נמצאים בו-זמנית בדף הראשי אייטמים שעוסקים ב: פוליטיקה (השבעתה של יושבת ראש חדשה לכנסת, מגעים קואליציונים), פלילים (רצח לא פתור של ילדה כבת שמונה), רכילות (חיי הלילה של הכוכבים), מוזיקה (כתבה על להקה אמריקאית שמגיעה לארץ), משחקים (אתרי משחקים ברשת) סקס ויחסים (אוננות בצוותא בצבא), מדע לילדים (למה דולפינים אוהבים בני אדם) ועוד.

כביכול מדובר באוטופיה של ידע מכל הסוגים והמינים, אך לאמיתו של דבר מדובר בתוהו ובוהו שמוליד שטחיות ובורות ופוגע בחפים מפשע, ברגשותיהם של אנשים ובדרך חייהם של אחרים.

בואו כבר נסכים יחדיו שהמידע צריך להיות זמין. לא על כך הויכוח. הויכוח הוא על ה איך וה למי המידע זמין. לא אדבר בכלל על הדמגוגיה העיתונאית המבישה של ארצנו, כי זה נושא בפני עצמו שיכול להכיל מאמר נפרד בפני עצמו, ואפילו שניים.

הדבר שכן אדבר עליו הוא ערבוב התכנים שרוב הזמן פשוט אינו ראוי. אתר ynet לדוגמא (ממנו נלקחה הדוגמא הנ"ל) איננו מוגדר כאתר המיועד לגילאים מסוימים. זהו אתר חדשות ותוכן שפונה לכל הגילים, המינים והמגדרים (זוהי מטרתו - לפנות לקהל גולשים גדול ככל הניתן). כתוצאה מזה האייטמים המיועדים באופן ברור לילדים (כגון משחקים אונליין או סיקור מחשקים חדשים, או אפילו מדורים חיובים למדי כגון "מדע לילדים"), מוצגים באותו דף ראשי הנועד לפתות ולגרות, ביחד עם אייטמים שעוסקים באוננות בצבא ומתארים זאת בשפה בוטה, סרקסטית, או במילים אחרות, בשפה המיועדת למבוגרים. להזכירכם, אנו חיים בזמנים בהם ילדים בני שש ושבע אפילו גולשים ברשת העברית. שום תוכנת סינון לא תמנע מהם גישה לאתר תוכן חדשותי ורוב ההורים לא מודעים לקיומן של תוכנות סינון בלוא הכי.

עכשיו יהיו גם מי שיאמרו "למה להיות מתחסד? אוננות זה דבר טבעי, למה שהם לא ילמדו על זה?"

ובכן, הייתי יכול לענות ולומר שמין זה בהחלט לא דבר רע לדעתי האישית, אך שיש זמן, מקום ואופן לכל דבר, והכתבה לא היתה חינוכית או הציגה באופן אובייקטיבי את הנושא, אלא היתה זו כתבה בידורית, צינית הנועדה בעיקר לעלות גיחוך על שפתיהם של אנשים מבוגרים שמוצאים דברים כאלו כמשעשעים. אבל כל זה לא משנה, כי לא זהו הדיון. כל הדברים הללו הם דיבורי סרק.

מה עם האנשים שלא מעוניינים שילדיהם יחשפו לחומרים מסוג זה? מה עם זכויותיהם שלהם? למה דעתו של אדם שחושב שאין נזק בחשיפת ילד בן שבע לנושא האוננות, טובה מדעתו של האדם שחושב שיש בכך רע? מדוע דעתם של פסיכולוגים שרואים בזה גורם פוטנציאלי לנזק בהתפתחותו המינית של הילד פחותה בערכה מדעתם של אלה שחושבים אחרת? כי זה נוח לנו? כי כך נוכל להמשיך באין מפריע?

מה לגבי חופש הבחירה של אותו אדם שבוחר לא לחשוף ילדיו או את עצמו אפילו לתכנים בוטים כאלה? מדוע אף אחד לא מנסה לגונן על זכותו לגדל ילדיו כראות עיניו, ובכל זאת לא להיות מנותק מהעולם ומהטכנולוגיה?

ניתן לפתור את המצב באופן פשוט, לא מסובך מדי עבור מפעילי האתרים, ושלא פוגע באוכלוסיית הגולשים. זאת על ידי יצירת מערכת הגדרות ברורה ואכיפתה. למשל, אתר שמעוניין לפנות לילדים לא יוכל להציג תכנים בלתי ראויים באותו דף בו מוצגים התכנים המיועדים להם. הוא יצטרך לעשות זאת בעמוד נפרד המיועד למבוגרים בלבד. באופן זה תכנת סינון תוכל לזהות ולסנן את הדפים הלא ראויים, ואין סכנה שילד יחשף לכתבה שמציגה אוננות בצוותא כפעילות צה"לית מבצעית, בעת שהוא מנסה לקרוא על המשחק החדש שיוצא לשוק בעתיד הקרוב או על חקר החלל...

אך הסיפור לא נגמר בזה, ותהיו בטוחים שיהיו מי שיקפצו בראש כחמורים ויצעקו "חופש הביטוי", אפילו שלא אמרתי מילה על צנזורה, אלא רק על ארגון מחדש של המידע. אותם אנשים אינם מבינים כלל מהו הדבר שהם צועקים. הם צועקים ססמא ולא תוכן, מחלה ידועה ונפוצה לצערי של העידן האומלל שלנו.

מהו "חופש הביטוי"? האם פירוש הדבר הוא שכולם יכולים לומר כל מה שעולה על רוחם בכל רגע ובכל מצב? זהו הבל מוחלט. אפילו לתומכים הקיצוניים ביותר של חופש הביטוי יש קווים אדומים. למשל אף אדם לא יסכים לקיומו של אתר המציג תמונה של בתו בצירוף סיפורי זימה אודותיה ומספר הטלפון שלה, וסליחה מראש על הדוגמא הגסה.

אני חושב שרובנו הגורף נוכל להגיע להסכמה שברגע שמדובר בפגיעה באדם או בדברים חמורים ופליליים (כגון הסתה ברורה למעשים פליליים או לרצח), מן הראוי שלא לאפשר לקולות הללו להישמע באין מפריע. גם חופש הביטוי, כמו הדמוקרטיה, אין פירושו תוהו ובוהו ואנרכיה. מדובר באמצעי שנועד להגן ולשרת את האזרח ואם אין הוא עושה זאת, הרי שאין לו זכות קיום.

בימנו אתרי סקס פתוחים לכל אדם ללא כל פיקוח. כל מה שילד צריך לעשות כדי להיכנס אליהם הוא להקליק על הצהרה שמעידה שהוא בן שמונה-עשרה ומעלה (וכידוע, ילדים אף פעם לא משקרים...), ותמונות ווידאו של כל אקט בוטה, פטיש או סטייה שניתנים לעלות על הדעת מוצגים לפניו בהינף עכבר. על חשיפה לחומר בוטה כל-כך בגיל צעיר אין ויכוח בעולם הפסיכולוגיה לגבי הנזק שזה עושה להתפתחות המינית התקינה של האדם. ילדים (ומבוגרים רבים גם-כן לצערנו) חושבים במושגים אבסולוטיים. הם מקבלים את מה שמוצג להם כמציאות בלתי מתפשרת. אין להם את הכלים להבין מדוע במקרה של סרט הפורנו האגרסיביות של האקט נעשית בהסכמה ואין בכך רע בהכרח, אך בחיים זה לא עובד כך. לא לחינם אנו נתקלים בימנו במקרים בהם "שלושה בני אחת-עשרה אנסו את בת כיתתם ואמרו שראו זאת באינטרנט" (כותרת אמיתית מכתבה).

האם בכלל לתעשיית הפורנו יש זכות קיום או לא, זהו דיון נפרד שזה לא המקום להיכנס אליו. בואו רק לשם הדיון שלנו נצא מנקודת הנחה שהתשובה היא כן ושאין רע ב"בידור למבוגרים" - אך זה יתכן רק אם הבידור מגיע באמת רק למבוגרים.

הצהרת הגיל בפתח האתר אינה מספקת (ברוב המקרים ניתן גם לדלג עליה). האתרים הללו צריכים להיות מחוייבים להשתמש במנגנוני פיקוח גיל, כפי שאתרים דומים ברחבי העולם כבר עושים. המשתמשים מתחברים לחברה ממנה הם קונים סיסמא בעזרת כרטיס אשראי עבור סכום סמלי (בדרך כלל מספר מצומצם של דולרים לשנה), מעשה המעיד על היותם מבוגרים. אז, באמצעות הסיסמא, הם יכולים להיכנס למספר רב של אתרי פורנו וסקס מסוגים שונים, תוך סיכון מצומצם של איבוד האנונימיות שאנשים מחפשים ברשת ופגיעה מינימלית בכיסם ובנוחות שלהם.

וזהו פיתרון אחד אפשרי מבין רבים, ואני בטוח שהראש הישראלי היצירתי יכול להמציא עוד אינספור פתרונות טובים יותר ומגוונים.

האם זה הכי נוח בעולם? לא. הרבה יותר נוח כשהכל פרוץ כפי שהוא היום.

האם זה מקנה ביטחון מוחלט שאף ילד לא יכנס לאתרים הללו? לא. אין דבר כזה בחיים ביטחון מוחלט, אך זה בהחלט יכול לגרום לצניחה חופשית באחוזי הילדים הנחשפים לתכנים הללו.

ובכלל, האם מעט אי-נוחות לא שווה את בריאותם הנפשית של ילדינו? את בריאותה הנפשית של החברה שלנו? את חופש האזרח לבחור שילדיו יוכלו לגלוש באינטרנט ככל האדם מבלי לפחד שמא הם נחשפים לתכנים שבעיניו בלתי ראויים?

האם זה לא שווה את זה ולו כדי שכותרות כגון "שלושה ילדים בני אחת-עשרה אנסו את בת כיתתם" לא יחזרו על עצמן? אפילו לא בשביל אותה ילדה שחייה השתנו לעד וכדי לאחות את פצעיה ידרשו שנים על שנים?

אם התשובה היא לא, אז החברה שלנו לא ראוייה לחופש ממנו היא נהנת בלוא הכי והדיון הזה עקר מעיקרו.

אם התשובה היא כן, עשו לעצמכם ולכולנו טובה, אל תשבו בחוסר מעש. רגע לפני שאתם עוברים לאייטם הבא, כנסו לאתרי התוכן האהובים עליכם ושלחו להם מכתב בקשה לשינוי מדיניות הדף הראשי שלהם. ואולי גם כנסו לאתר הכנסת ושלחו מכתב לח"כים שלנו בבקשה לדרוש מאתרי החדשות והתכנים, ואתרי הסקס והפורנו לגלות קצת יותר אחראיות לחומר שהם משווקים.

השמיעו קולכם, לשם כך קיים חופש הביטוי שלכם!

כך משנים דברים בדמוקרטיות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רז קולר