אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לכחול אין דרום / אלכס אפשטיין


סיפור קצר ארוך

"החללית נסחפה אל החלל הרחוק לפני שנים רבות. השדרים ממנה הולכים ומתמעטים. הקוסמונאוט דורש בשלום אשתו, ומדווח שגם בתנאים של חוסר כבידה, בחלומותיו הוא תמיד מתעורר לצדה בתנוחה אחרת מזו שנרדם בה" ("כל תנוחות השינה", סיפור אחד מתוך הספר)

לאלכס אפשטיין, מחבר הספר "לכחול אין דרום", התוודעתי כשקראתי את מדורו "זעירים" שהתפרסם במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ, המדור הראשון שקראתי כשהגיע העיתון של יום ששי. אלכס אפשטיין, כפי שהוא מתאר את עצמו נולד ב - 1971, בעיר מושלגת. פרסם שלושה רומנים, שני קובצי סיפורים, ספר ילדים, ספר שירה, נובלה אחת בדפוס ועוד נובלה דיגיטלית. אפשטיין הוא חתן פרס ראש הממשלה לספרות לשנת 2003. הספר הוא אסופת סיפורים קצרים, חלקם קצרים מאד, כמו הסיפור המצוטט למעלה שאורכו 32 מלים בלבד. בספר למעלה מ 120 סיפורים - על שיכור שלכד את המשיח בבקבוק, על בתו של צ'כוב, על מלאכים, על חייהם הנסתרים של גיבורי המיתוסים היוונים וכמובן סיפורי אהבה. גרסאות מקוונות לחלק מהסיפורים שכאן, ועוד משל אפשטיין תוכלו למצוא באתר האינטרנט שלו הסיפורים הקצרצרים הם, לטעמי, תמצית מזוקקת של אמנות הסיפור, כמעט והופכים לשיר. רגשות ומחשבות מצטברים ומתנפצים בתוך הסיפורים הקצרים במלים וארוכים בדעת. מלים ספורות שמצליחות ללכוד את הרגע ולהשאיר את הקורא מהרהר, עם טעם מתוק של עצב, שנשאר זמן רב אחרי שנסתיים הסיפור.

אפשטיין הולך בעקבות אאוגוסטו מונטרוסו, הסופר הגוואטמלי (1921-2003) שכתב סיפרים קצרצרים ובתוכם הסיפור הקצר ביותר בעולם – "כשהתעורר, הדינוזאור עוד היה שם." קצרים כל כך אין לאפשטיין אך גם הוא יודע היטב את אמנות הקיצור.

"הסיפור הקצרצר הזה נכתב לפי הכלל שלהלן: אם בשורה אחת יש די השראה לסיפור אמיתי, השורה הבאה מיותרת" (עמ' 202).

ואם שאלתם את עצמכם מדוע לכחול אין דרום, ובכן, אין לכך כל קשר למאבק הצבעים ברחובות ובכיכרות של היום.

"לילה אחד, עתיר בנדודי שינה, דילג המשורר לפתע אל חלום, שבו ניצב מול קיר של בית מט לנפול. בידיו היה מכחול שנטף ממנו צבע כחול. קול נחוש הורה לו לצייר על הקיר את הצבע השחור. האם זה אפשרי בכלל, חשב המשורר, לצייר שחור בכחול? ומיד התעורר. בספר עתיק לפתרון חלומות מצא שהבית שחלם עליו הוא בית של שיר. המשורר הביט בפתרון בתמיהה, שגברה והלכה. הוא תהה אם לא הגיע הרגע לעבור לכתוב פרוזה"

קולו של אפשטיין הוא קול ייחודי. הרגע בו החליט לכתוב פרוזה היה רגע של ברכה לספרות העברית של זמננו.

פורסם לראשונה באתר הצופה

האתר של גלעד סרי לוי

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת גלעד סרי לוי