אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גרגרי העמר - שירי התבוננות לימי הספירה / א. קם-רון


התמונה של אדלינה קליין

קראתי חזור והעמק בספר: "גרגירי העֹמר" שירי ההתבוננות לימי הספירה. פניני מכרה נדיר מצאתי ברישומים החזקים אשר נדלו מנבכי הנפש והובאו בדבקות וללא רבב אל בין דפי הספר.כל היצירות אשר באלבום הזעיר, נשאו אותי אל עובי הקורה שבקודש והותירו בי רשמים עזים. חשתי בבניות תחושת בית, חום, הבנה, אמת, והילה רבה. הנה בדף (כ"ג) יש היענות לאתגר ש'בעוצמה הפנימית' ונאמר: ..."מִכָּל הַנֶּהֱדָר שֶׁבָּעוֹלָם הַמֵּעִיד עַל הַנִּשְׂגָּב, הַנֶּעֱלָם" יש לִבְחֹר "בְּפֶלֶא אֶחָד וְאוֹתוֹ לְגַדֵּר". ובהמשך ניתן הסבר כיצד יש ללמוד ממנו (מאותו הפלא) היאך לסדר סביבו את פסיפסי הפלאים הזעירים שבחוויה הרוחנית והאנושית, על-מנת לאחדם למערכה אחת, אשר תיצור כלי, או יותר נכון מראַה להארה ולברכה. משם, חדוות החיים אך ממשיכה וזורמת אל דף (כ"ה), זורעת אור חוכמה ודעת המורה לנו בני האדם לא להיכנע לבינוניות ("החלקיות"). כי יש יותר מזה בחיים. ועל-כן יש לשאוף ל"מעולה". והרי הציטטה: ..."עַל הַחֶלְקִי נֶחְלָקוֹת הַדּעוֹת, דָּנִים בְּמַעלוֹת וּבְמִגְרְעוֹת, אַךְ כְּמָאוֹר עוֹלֶה הַמְּעֻלֶּה/ וְהַכֹּל לְעֵינֵי כָּל מְגֻלֶּה/ 'הַפֶּלֶא' מִשְׁתַּקֵּף בְּכָל פַּרְצוּף/וְסוֹד אַחוָה נִטְעָם בַּכֹּל כְּצוּף"...לעומת ההתייחסות ל'חוכמת הנסתר', המדבר על 'הפלא' (המפציע לעיתים נדירות), אשר אנו כבני אנוש, מצטווים להתייחס אליו ביראת כבוד. מסתבר, כי אי הופעתה בתדירות גבוה יותר ביומיום - אך ממחישה את תחושת העמעום ואי-הוודאות כיצד להתנהל. הקשיים ההולכים ונערמים, הופכים לבלתי אפשריים לגבי 'עם הסגולה' (הלא הוא העם היהודי) בפרט בימינו אנו, כשכל העמים קמים לכלותה.הדברים הללו מוזכרים להלכה בדף (נ"ד): ..."הָעוֹלָם , בּוֹ הָאוֹר גָּנוּז וּמְפֻזָּר/ וְחוּט אֱמֶת עִם חוּט כָּזָב נִשְׁזָר, שִׁבְעִים הַלְּשׁוֹנוֹת הַמְּבֻלְבָּלִים/עַם סְגֻלָּה, שְׂבַע גָּלֻיּוֹת וְגִלְגּוּלִים,/ מַפְצִירִים בַּשָׁמַיִם כְּבָר לְגַלּוֹת , אֶת הַמֶּלֶךְ מְיַשֵּׁר הַמַּעַגָּלוֹת"... אחר-כך, כיצד ניתן לצאת ממערבולת התוהו והו, אם לא לצפות לישועת הבורא שמים וארץ?!הפסיעות, זהירות ומזהירות כאחד בין המובנה למתהווה.

האמונה ב'אמת', יוצרת מאליה מחשבות שקולות. יש ניסיון להבהיר תמונות של תחושות ורגשות הלב, המאותתים - מחד, מצוקה. ומאידך, פתרון מסתמן. וכך נרשם בדף (נ"א): ..."מִי יִתֵּן לִי לְשׁוֹנוֹת שִׁבְעִים/ וּמְלִיצוֹת בְּשֶׁפַע /וְאַנְעִים שֶׁבַח עַמִּי עַל יֹּשֶׁר מִשְׁפָּטָיו, עַל זִיו מִצְחוֹ,/ עַל שֶׁפֶר מִדּוֹתָיו, עַל צְבִי אַרְצוֹ וְרֹחַב חזוֹנוֹ,/בּוֹ כָּל אָדָם יִמְצָא אֶת רְְצוֹנוֹ"ֹ...בספר 'חובק כל' זה, נמצא מהמידות הייחודיות של 'יחסי רעות' שביומיום. מולו, נטווָה באופן טבעי למדי גם 'המקח והממכר'. אהבתי למשל את הקו המחבר של דף (מ'), למציאות. הווי אומר, מציאת דרך לנתב 'בניה נכונה' בסוגיה: "ואהבת לרעך כמוך". וכך נרשם: ..."מִי שֶׁלְּזוּלָתוֹ מַרְאֵה אוֹרוֹת /וְנִכָּר כְּרָאוּי וְהָגוּן לְהוֹרוֹת לֹא יִהְיֶה יִחוּדוֹ בְּעֵינַי זָרוֹת, /וְלֹא אֶשְׁכַּח, תּוֹךְ קַבָּלַת מָרוּת, /שֶׁהוּא רֵעִי כָּמוֹנִי וְעָלַי חוֹבָה גַּם כְּרֵעוֹ ֹֹלִרְחֹשׁ לוֹ אַהבָה"...יתר על-כן הבחנתי ביפי נדיר, בעמדת 'ההתבוננות המרחבית' המקיפה של א. קם-רון - בחושים נדירים לתפוס בשדה הראייה התבונית, את הפוקוס האמיתי תוך קליעה אל המטרה: "תפסת מרובה לא תפסת"... ואולם, באם תפסת דבר מה, (שלכאורה אינו נחשב...) הנה מה גדולה חשיבות המעשה. הדיוק הזה, שופע בחיוניותו. ראה דף (מ"ד) ... "וּמִי יִתֵּן וְנֹעַם תָּאֳרוֹ/לִבּי נִטְבָּע בּוֹ כְּבִדְיוֹקַן מָרוֹ,/ יַעמֹד לִי בְּעָמְדִי לִפְנֵי שׁוֹאֵל/שֶׁטֶּרֶם בּוֹ הִבְחִין כִּבְגוֹאֵל, וְאֶמְצָא חֵן וּבְאֶמְצָעוּתִי יָרִיעַ לוֹ גַּם זֶה כְּרֵעוּתִי" כתיבת דברי ההגות של א. קם-רון מעשה ידי אומן אשר נשאב בפנימיותו אל מלאכת הקודש, על-מנת להטעימנו מניחוחי היופי שבאדם, שבבריאה, ובעיקר האמונה בבורא. כל הזכויות למאמר זה שמורות לאדלינה קליין, מייסדת ולעורכת בימת הספרות: "על חוד העט", ת.ד. 9516 ,ירושלים 91094 c

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אדלינה קליין