אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אילן ברקוביץ : טרובדור או מנדרין?


התמונה של אלי אשד

על שירתו של אילן ברקוביץשירת דורי –דירה שכורה שוםדבר לא בטוח, שומדבר לא קבוע ורק המסע כך נדמה ,נמשך בין צלצול סלולרי אחד לקפה הפוך שני לסיגריה שלישית בשדרה שאין לה שם. ומשם במרחק חמש דקות הליכה –הפארק ומעבר לו עדין לא נמצא מה שראוי להיות מעבר לו ,כחלוםאנחנו לא יכולים לחלום מעבר להגשמת היעד הבא ובעיקר מצפים לבשורה .ואולי היא תבוא משירה ?( הפתיחה לתפוזים' מאת אילן ברקוביץ ) הטרובדור היה משורר וזמר אהבה בימי הביניים אשר שר מדם לבבו לאהובתו (לרוב אשת איש אחר) ותיאורטית לפחות הוא היה מוכן למות למענה וזה השתקף היטב בשיריו המלאים ברגשות עמוקים. לעומתו היה המנדרין בירוקראטי וגם מומחה לספרות ושירה באימפריה הסינית שיכול היה לצטט מאות ואלפי שירים של משוררים מכל רחבי ההיסטוריה הסינית הארוכה, ולספר את תולדותיהם והקשריהם השונים והמשונים בהתאם לדרישות הבחינות הממשלתיות.שיריו היו מלאים וגדושים בהערות למדניות המובנות רק ליודעי ח"ן ולמומחים בפינות הנידחות ביותר של התרבות הסינית הענפה.

אם כך מדובר בשני הפכים קיצוניים ביותר. בהקשר זה ניתן לומר כי ספר שיריו החדש של אילן ברקוביץ 'תפוזים' לפני הכל מעמיד אל מול הקורא את השאלה החמורה והיא עם איזה מחנה בעצם נמנה הכותב אילן ברקוביץ', האם הוא משתייך לטרובדור הזועק מעומק רגשותיו, או אולי למנדרין הלמדני והיבשושי (לכאורה לפחות )? בשיר שבעמ' 17 מעיד ברקוביץ' על עצמו כי לעיתים הואולפעם אני טרובדור ,שומט מידי את כדור הזמנים וצוהל ומרקד בין הרים .ולראשי מחלפות –אורירים וכולי גלימה מבריקה ...( "תפוזים " ע' 17 מאת אילן ברקוביץ') המנדרין (לבדוק ציטוט)

תפוזים / אילן ברקוביץ. הוצאת אבן חושן.

מצד שני ישנם שירים בספר שמראים כי ברקוביץ' הוא בעל ידע של מנדרין אשר יכול אף להיות חבר שווה זכויות בקהילת המנדרינים המומחים לתולדות השירה על כל מאפייניה ויוצריה האזוטריים ביותר. בשירים רבים מאזכר ברקוביץ בידענות משוררים שונים מהם ידועים יותר או פחות ומקיים עימם דיאלוג. בספרו נזכרים משוררים כמו חזי לסקלי, ישראל הר או שרון אס. אולי לא מפתיע שמר ברקוביץ עצמו הוא בהכשרתו אכן מנדרין : אקדמאי וחוקר יצירתו של המשורר מהמאה ה-16 ישראל נג'ארה שעליו כתב את עבודת המוסמך שלו שירי החול של ישראל נג'ארה בתוך חיבורו "מימי ישראל" (ונציה, 1600) 2004) ובנוסף גם עוסק בחקר יצירתו של המשורר המודרני אמיר גילבוע אשר עליו הוא כותב דוקטוראט : "הצעקה וריסונה - שירת אמיר גלבע בשנים 1953-1938 בהקשריה הספרותיים והביוגרפיים". אצל פרופ' אבנר הולצמן שימש כעורך המשנה של קובץ שירים חדש של גלבוע הנה ימים באים :שירים 1942-1946 אשר יצא לאור בעריכתה של חגית הלפרין. את השפעתם של שני המשוררים השונים כל כך זה מזה ושחיו מתקופות שונות ניתן למצוא למכביר בתפוזים ובנוסף לכל זאת מסתבר כי ברקוביץ' הוא עורכה של היצירה המנדרינית האולטימטיבית המהדורה החדשה של "האנציקלופדיה העברית"- האנציקלופדיה שפעם נחשבה למאגר הידע הגדול והחשוב והרציני ביותר של השפה העברית , זאת שאנחנו מחכים מזה שנים רבות ליציאתה, וכל שנה עם התעצמות האנציקלופדיות הוירטואליות קטנים והולכים סיכוייה להופיע אי פעם לפחות בצורתה הקודמת ככרכי נייר ענקיים לכאורה התשובה ניתנת בספר: ברקוביץ' הוא טרובדור. כך הוא קורא לעצמו ברבים בשיריו בספר החדש שיצא בימים אלו ומלא וגדוש בשירי אהבה ותשוקה ( שלא עוררו בי עניין רב) משוררמשוררי תל אביב ,תאו לרחובות ולקקו את כל מה שרטוב בהם מפניה גשם ותהיו שוהים בצל קורתם ואל תניחו לעצמכם למהר (משוררים היום ממהרים יותר ) ...( מתוך תפוז עשרים ושבע ) ישנם שירים המדברים על מה זה להיות משורר, על קהילת המשוררים הסגורה שברקוביץ רואה עצמו חבר שווה זכויות בה( אם כי הוא לא נמנע ללעוג לחברי קהילה זו לעג אשר נובע מאיזושהיא עליונות שמקורה בקנאת משוררים מוסוויתסקלתי את לסקלי בעיני בלילה מול הטלויזיה .ה-מ-שו-ר-ר ההומוסקסואל ישב-עמד על כסא וקרא משיריו לפני שנים וחשבתי שאולי הוא טוב ממני ואני בחיים והוא כבר בין המתים ואיך אשתווה אליו ( מתוך תפוז עשרים ותשע ) נראה אם כך שעל אף שהמשורר משוכנע לחלוטין בעליונותו השירית על רוב עמיתיו עדיין גורמת לו מוזת השירה לקנאה לתסכולים וללבטים קשים כמו בשורות אלו למשל: הצצתי בעתון ולא ראיתי את שירי משול הייתי כלא....המחשבות על שירי הנעלם התפזרו כמוה גרגירים מתוך ידי.( מתוך תפוז שבעים ושבעה) "תפוזים " אשר אמור להיות הראשון בטרילוגיה שעתיד ברקוביץ' לפרסם הוא ללא ספק ספר חזק ומוצלח יותר מספרו הקודם והבוסרי העמוס בשירי אהבה ומין שנקראים כשירה מיוסרת של בן עשרה( אם כי פה ושם אפשר למצוא גם שם כמה שורות טובות) כגון: אחרי פיגוע פעם אנשים היו בוחרים לעצמם מות.היום המות בוחר לעצמו אנשים ...(מודה באהבה ע' 30) .גם את הספר הנוכחי גודשים שירי אהבה ומין המזכירים את השירים שבספרו הראשון אבל מעבר לכך זהו ספר המוקדש לא רק לאהבת האישה אלא גם לאהבת השירה. ולא רק לשירה ספציפית אלא גם למשוררים ספציפיים. נראה שברקוביץ הוא אחד המשוררים המודרנים הבודדים כיום ( לפחות אלו שמתחת לגיל 60 ) שאינם מתביישים להודות בחובם ובמחוות למשוררים ידועים פחות כמו ישראל הר ושרון אס. השירים שלו אם כך מובנים יותר ומהנים יותר לאלו שיש להם ידע נרחב בשירה עברית.בנוסף נשאלת השאלה מיהי האהובה שאותה מתאר ברקוביץ בצורה אירוטית כל כך? האם היא אישה בשר דם או שמא היא מוזת השירה עצמה?התשובה רחוקה מלהיות ברורה וכנראה כך גם במוחו של מר ברקוביץ עצמו . נחכה אם כך בעניין לצאת שני הספרים הבאים בסדרה על מנת לראות ידו של מי תגבר בנפשו של המשורר: הטרובדור או המנדרין ? האישה או השירה ? וכן האם תצא לבסוף האנציקלופדיה העברית המיוחלת?לכל השאלות הללו לעת עתה רק למר ברקוביץ בלבד הפתרונים .ברקוביץ' בלקסיקון הספרות העברית יצחק לאור על ברקוביץ ראיון עם ברקוביץ הנה ימים באים של עמיר גלבוע האנציקלופדיה העברית ואנציקלופדיות וירטואליות

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד