אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מאי נפקא מינה


מה נשתנה כששיר הפך לרינגטון?"מאי נפקא מינה" הוא מופע קברטי באוירת 'קפה- תיאטרון', אך בעיקר זהו מפגש עם ענקי המלחינים והמשוררים שהפכו מזמן ליסוד מוסד של 'הישראליות' היפה של פעם, אותה ישראליות שחלק מהציבור מתגעגע אליה ואשר התבססה כאן בעשורים הראשונים לאחר הקמת המדינה.הוא והיא, שניהם שחקנים, הוא קומיקאי והיא זמרת , הוא צנום והיא גדולה, ושניהם ביחד ממלאים את הבמה בבצוע מרענן ועדכני של חומרים ישנים וטובים.נדב בושם ורילי, כקודמיהם אילי גורליצקי ו-יונה עטרי, יוסי בנאי ו-רבקה מיכאלי ואחרים, מצחיקים ומרגשים, בבצוע שנון ומלא הומור של דואטים נאיביים וסאטיריים שהם ליקטו במיוחד למופע זה.הם נפגשו בירושלים בסטודיו למשחק של ניסן נתיב ועשו את המעבר לתל אביב- מהלך שסיפק להם אין סוף חוויות לקטעי הקישור הסטיריים בין דואט לדואט.על הניהול המוסיקלי מופקד נדב ויקינסקי, שגם מנגן על הפסנתר, עבודה לא קלה, למרות שקשה ל'פספס' כשנתלים באילנות גבוהים: בחירה בשירי נתן אלתרמן אשר כתב כבר לזמנו בצורה מקורית ונועזת, בשפה עשירה וציורית המתובלת בחידושי לשון וסגנון, מוכיחה את עצמה. שירים כמו "בכל זאת יש בה משהו ", "לימון וצלחת" "רינה" ו"קונצרטינה וגיטרה" מתוך המופעים הזכורים לטוב "שוק המציאות" ו"תל אביב הקטנה" מחזירים אותנו ברוויו זה לימים אחרים, במיוחד על רקע העיסוק המסיבי בארועי שנת ה-60 למדינה שכבר עומדת בפתח.

מאי נפקא מינה - צלם אמי קיסר

שירים רבים מאותם ימים ראשונים מלאי תקווה ופאתוס, הפכו לנכסי צאן ברזל של השירה העברית הישראלית, ומי שעוד נאחז ברגעים מלאי נוסטלגיה אלה, ימצא כאן את מבוקשו על מה שהיה ומה שנהיה; לצד הקלאסיקות של שנות החמישים והששים, עם שיריהם של חיים חפר דן אלמגור ותרצה אתר קשה להתעלם מתרבות ההווה, תרבות המסרונים והרינגטון שהפכו כבר לחלק בלתי נפרד משגרת יומינו.במאבק על נצחיות הלחנים של ה'קלאסיקנים' מול מגוון הסגנונות של ימינו, ההיסטוריה היא שתשפוט.הלחנים של סשה ארגוב, כמו "שיר הפיוס" מתוך"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" עם הליריות והרגישות שאפיינו אותו, עם ההרמוניה והמנגינה שחרגו מהלחן הסטנדרטי, או לחניו של משה וילנסקי, ששילב סגנון אירופאי ומזרחי ( "גדליה רבע איש") ושיקף בשיריו את ההסטוריה של מציאות ישראלית- כל אלה נולדו בתוך תבנית נוף מולדתם המתהווה בימים ההם, ואין ספק שיישמרו לדורות. כך גם לחניה של אלונה טוראל ושל דובי זלצר אשר שיריו נושאים חותם ישראלי מובהק.באמצעים מינימליים עם כסא וקולב ושלל אביזרים, מצליחים רילי ונדב בשירה בהומור ללבוש ולפשוט צורה, להכנס לדמויות שונות ולהביא לקהל ממיטב שירי מחזות הזמר שלא נס ליחם.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צלילה אבנר הלמן

.