אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השירה במראה / שושנה גדליהו


התמונה של אדלינה קליין

"השירה במראה" (הוצאה עצמית – תשס"ה, 2005) מאת: המשוררת שושנה גדליהו

"תִּקְוָה – מִלָּה זְעִירָה הַמְשַׁוַּעַת לִתְחוּשָׁה"משוררת האמת, קמה עם שיר בלב וכותבת את שיר 'התקוה' הכי מתומצת ומינימליסטי. הכי חכם. הכי עמוק. והכי מרגש. כי הוא מדבר שפת אנוש (כלהשיר) (ע' 13): ..."תִּקְוָה – מִלָּה כֹּה קְטָנָה וּצְנוּעָה,/רַק אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת,/מְסַיְּעוֹת וְתוֹמְכוֹת,/מִתְחַבְּרוֹת זוֹ לָזוֹ בְּעָצְמָּה./תִּקְוָה – מִלָּה זְעִירָה/ הַמְּשַׁוַעַת לִתְחוּשָׁה"...אין צורך בהסברים מיותרים לאדם בעל תחושות. בעל אמונה. בעל דעה צלולה. בעל יושר לבב. בעל ידע נרחב. בעל עט, שהמילה יקרה לליבו. כיצד יוכל לתאר אחרת (אם בכלל) מוטיב משמעותי ומוביל בחיים כמו המילה: "תקוה" אם לא במילים צלולות אלו, שהן בהירות ומדויקות.

כל החיים עלי אדמות נוצרו, בשל גרעין המילה "תקוה". כל האהבות. המלחמות. השלום. הבוהו ווהו. תיבת נֹח. הטבע. הנוף. הסביבה. הפרנסה. החי. הצומח. האדם. האדמה. הים. השמים. כל מילון אבן שושן, נשען על מילת המפתח הזאת. ומה כותבת המשוררת שכאן?! הכל בכל מכל! סיפור החיים. הבריאה. היקום. הארץ.

וזה מוביל אותי לקשר האמיץ שיש לשיר זה, עם יתר השירים שבקובץ. אך אתעכב דווקא על משמעויות הצלילים של שירי משוררים אחרים שנחרט בנפשה כמו (ע' 16) (ראה ציטוט מתוך השיר: "החיטה צומחת שוב" מאת דורית צמרת. לחן: חיים ברקני. ביצוע: חוה אלברשטיין)...."זֵה לֹא אוֹתוֹ הָעֶמֶק/זֵה לֹא אוֹתוֹ הַבַּיִת"//אַךְ הַחִטָּה צוֹמַחַת שׁוּב"... מה יש 'במילים' (אשר שרנו בילדות), שכה הצליחו לחדור אל תוך הורידים ונותרו חרוטות בנו לאורך השנים, כדי להחיש פעימה עם מראות נופים, וקורא תוֹכנוּ להתגעגע כל-כך?! הנה כאן פועל הקסם. ובשל קסם המילים שהמשוררת כה אוהבת, יוצאים לה שירים צבעוניים: (ע' 18) ..."שִׁיר שֶׁל יָם /צָבוּעַ בִּתְכֶלֶת"...//"שִיר שֶׁל תִּקְוָה,/צָבוּעַ בְּיָרֹק"... אכן, "נאה דורש נאה מקיים"– עטיפת ספרה, צבוע בירֹק! וברור שנאחזת היא בכל הפַנִים האפשריים, במילת הצֹפן- 'תקוה'!בהמשך, מתבהרות 'ההבעות' העדינות, מלאי העוצמה: (ע' 19) ..."יְצִירָה הַשְּׁזוּרָה בְּצֶבַע, צְלִיל וּתְחוּשָׁה/הוֹפֶכֶת לְמַאֲרָג רַבְגּוֹנִי"... ומה רואות עיננו בהמשך?! את נוף הגולן. והלב פועם ורוגש בעוצמה אדירה! וכך שושנה מביאה אל תוך שירתה שלה(ע' 20), ציטוט: (מהשיר: "כנרת" של רחל. לחן: נעמי שמר. ביצוע: חוה אלברשטיין). ..."שׁם הָרֵי גוֹלָן ,/ הוֹשֵט הַיָּד וְגַע בָּם"... ומוסיפה ואומרת לנו במילותיה שלה: ..."וּבַלֵב מִתְפַּשֶּׁטֶת 'הָאַהֲבָה'//לַנּוֹף לִיפִי הַיְצִירָה וְלָאָדָם"... ולזה האחרון, היא מורה את הדרך - להלך יד ביד עם הטבע הגומל לו בקיומו היומיומי במשוב חיובי. שבשלו, עליו לשמוח ו'לקוות'. והרי מילותיה: (ע' 34) ..."הַחִטָה – הַכֹּחַ שֶׁבַּיֵשׁ/ קֶמַח – יְסוֹד הַקִּיוּם,/וְהַשּׂדֶה לוֹחֵשׁ"...// ..."זֶה הַלֶחֶם, זֶה הַיֹּש,/ זוֹ הַתַּמְצִית,/וְהַשָּׂדֶה מַמְׁשִיךְ וְרוֹגֵשׁ"... (בע' 35) ממשיכה להזכיר לנו המשוררת: ..."וְהַשֶׁמֶשׁ תִּשְׁקַע תָּמִיד בִקְצֵה הָאֹפֶק/ וְהָאָדָם יִרְחַשׁ תָּמִיד כָבוֹד/לְכוֹחוֹת אַדִּירִים אֵלֶּה. לְנִצְחִיוּת"...ומה התמוּרה שמבקשת שושנה גדליהו מאתנו, על כל החוכמה שזרעה לפנינו ברוב צניעותה? כל בקשתה מסתכמת: (ע' 40) ..."מְצַפָּה אֲנִי שֶׁגַּם אִם צוֹפֶה יָחִיד/יִקְרָא אֶחָד מִשִּׁירַי – דַיֵּנִי"... וכל שאוסיף אחר רקמת הדברים, פרי יצירותיה, אין בהם כדי לשנות או לגרוע מהאמת הבסיסית והכה מושרשת, ששאפה כי נחווה באמצעותה.

c כל הזכויות למאמר זה נתונות למבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

תגובות

מאמר נפלא!

מאוד נהניתי לקרוא ולהקריא לסבתי שושנה.
מאמר מרתק עם פירוש מחוכם.
תודה!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר