אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

השיר: עדיפויות / מנחם פאלק


התמונה של אדלינה קליין

השיר: "עדיפויות"/מאת: מנחם פאלק (מתוך ספרו: "שבעה ימים של זעם")"מי חי נכון את הרגע"אחת מחברותי אמרה לי פעם "אני אישית מעדיפה להתחבר אל החברים הכי טובים של החברה הכי טובה שלי"! לכאורה משפט בנאלי. אך יחד עם זאת מצאתי במשפט תחושת גירוי 'לחשיבה אחרת'... של 'דרך חיים', אשר ממקם אותה במפת הידע האוניברסלי, על מהי זרות וניכור בחברה. וסדר העדפותיו ברורות: לשרוד בכל מחיר). מטעם זה מצאתי יסוד להתחבר לשיר: "עדיפות", שכתב המשורר מנחם פאלק בספרו "שבעה ימים של זעם". את השיר הזה כתב בתגובה ליצירה: "אני מעדיף את החלון על פני הדלת" פרי יצירתו של חברו (הכי טוב) אביגדור גונן. היות ולפני מספר שנים, שיר זה של אביגדור גונן העסיק אותי מטעמים אחרים (הצגתי את ספרו הראשון: "התר חוקי להטעיה" בבימה הספרותית שיסדתי: "על חוד העט" באכסניה שב"בית ש"י עגנון" בירושלים). גברה בי הסקרנות לשיר התגובה של מנחם פאלק בהקשר. מסתבר, שלעולם איננו מבינים אל נכון מאין צומחים השירים ומהי אותה נקודת תורפה אשר מזניקה את 'ההשראה', ומביאה את היוצרים להגיב בעוצמה כה אדירה.להלכה ניתן לראות זאת ביצירתו של פאלק: "אֲנִי לְעֻמַּת זֹאת מַעֲדִיף אֶת הַדֶּלֶת". כזאת היא אמירתו ה'חד משמעית והנחרצת' בפתיחת שירו של המשורר פאלק. ומדוע הוא מעדיף את "הדלת" על פני "החלון"?... כי: "דַּרְכָּהּ יוֹצְאִים אֶל הָעוֹלָם הַמַּמָּשִׁי". ולעולם הממשי, כמובן באה הבהרה מעשית: "נוֹגְעִים בִּבְנֵי אָדָם"! כלומר, דרך "החלון" (של גונן) רואים רק 'בעיניים' ללא כל מעורבות. אך דרך "הדלת", נוצרת 'קירבה' ממשית.בתום 'חיפוש ותעיה', מגיעים לתוצאת 'הקירבה', אשר יוצר בהכרח המציאות, עימותים. ראה ציטוט: "שׁוֹקְעִים בִּמְצִיאוּת בֻּצִּית". הגורמת ל'שפל'. אולם, יחד עם זאת - גם מגיעים אל רוממות רוח של 'גאות' בשחייה: "אֶל חוֹף חָדָשׁ". ואולי: "נֶהֱנִים מֵהַנִּצַּחוֹן/גַּם אִם הוּא חֶלְקִי". ברור שיש איתות מוצהר במובנות ש'נצחונות' מטבען 'נזילות' ואף עלולות להטעות עד כדי שקיעה והיגררות אל 'שפל' נוסף...בבית השלישי בשיר, יוצר פאלק השוואה פיזית בינו לבין חברו גונן: "כְּרֵסִי הַמְּעֻרְטֶלֶת (שֶׁאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מִכְּרֵסְךָ) מְלֵאָה שְׁאֵרִיּוֹת עוּגוֹת שֶׁל קְרֶם"... ומה פשר משפט זה? האם משתמע ממנו, כי אלה הם 'החיים הטובים' המשתקפים במראה? לא ולא! המשורר פאלק נותן לְאַשוּרוֹ את משפט המחץ ל'תמונת המצב' (המביכה) שנחשפה לפנינו, ואומר אלו הן: "עֲקֵבוֹת שֶׁל צָרוֹת הַיּוֹם יוֹם".היווצרות "הקרס", אינה מיטיבה עימו, היא מכבידה ומערימה קשיים מרובים בדרכו/ בעיקר בחברה ששמה לה למטרה להציק לשונה ולאחר. הוא סופג עלבונות על פני עלבונות ואף על פי כן הוא "אופטימיסט" ומתעקש לומר: "הַדֶּלֶת עֲדִיפָה עַל פְּנֵי חַלוֹן/גַּם כְּשֶׁנִּסְגֶּרֶת מֵאֲחוֹרַי"! ומדוע יסכים אדם לספוג ללא הרף כל אותן ההצלפות והקשיים שנערמים על אֵם הדרך בחיי היומיום שלו, דווקא בשל היותו דומיננטי? הלא מוטב לו לשבת להשקיף מהחלון ולצפות בתרחיש מבלי הצורך בהתגוננות אין סופית בקיום, (שממילא, אינו צובע אותה בוורוד).מסתבר, כותב המשורר פאלק: "כִּי הַמַּגַּע הָאָנוֹשִׁי//בָּאַחֲ רִית הָרֶגַע הַחוֹלֵף/יָעִירוּ אֶת חוּשִׁי/יְאַלְּצוּ אוֹתִי לִשְׂרוֹד"... והאם "האיש מאחורי החלון הסגור" אשר נותר עם עצמו (כדברי פאלק), אינו נאלץ לשרוד?! להערכתי יש במילה "לשרוד", גם את "האילוץ" (הקולקטיבי) וגם את השאיפה (האינדבידואלית). על-כן די קשה להצביע מה נכון יותר במניעים של פאלק בבחירת "הדלת", ושל גונן בבחירת "החלון", בפן זה. להערכתי שניהם מדברים על הרציו. לפי קנה המידה של פאלק, החיים הם 'אמיתיים' אך ורק אם אתה שופך דם יזע ודמעות. דהיינו: אתה הווה את היומיום אחרת אתה מחוק. לפי אביגדור, ניתן לחיות את היומיום גם אם לא ממש נהרגים למענו. יתרה מכך, דמותו של 'החבר', הדומה לפאלק לפי התיאור הפיזי שבשיר, בחזותו (החיצונית), אינה בהכרח דומה אליו בתוכן (הפנימי). הן לפאלק והן לגונן, השקפת עולם אחרת. וזווית ראייה וכתיבה שונה בתכלית הנוגעים דווקא בצורך 'מאולץ' (כביכול), להמשיך להתקיים. להמשיך ולשרוד (והלא אין סיבה ל"קיום", כמו שאין סיבה ל"אי קיום").ועדיין עוד לא מוצו דברים עד תום ועד בכלל. ועד שמתקיים העולם – הכל ישאר פתוח ועומד.c כל הזכויות למאמר זה נתונות למבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר