אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

התמונה / רות ריכטר


התמונה של אריה קיזל

הספר החדש "התמונה" מאת רות ריכטר מספר את קורותיהם של שני ילדים בימי מלחמת העולם השנייה ואת סיפור עלייתם לארץ ישראל בספינת מעפילים רעועה. לימים נישאו הצעירים, בנו את ביתם בקיבוץ והקימו משפחה ענפה, תומכת וחמה אבל כמעט מדי לילה סבלו מסיוטים ומחרדות שמקורם בעברם הנורא. כל ימיהם חלמו בני הזוג לנקום בנאצי שהתעלל בהם, אבל כשפגשו בו, התגלגלו הדברים באופן שונה, והנקמה הנכספת לבשה צורה אחרת מן המצופה.ריכטר הייתה ילדה בת תשע כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה וקרובי משפחתה שניצלו מאימי השואה הגיעו לבית הוריה וסיפרו את סיפוריהם המצמררים. לדבריה, היא מעולם לא תשכח את הדמעות ואת הבכי הנורא של הקרובים והמכרים, שבאו לשמוע מה עלה בגורל יקיריהם.

בהקדמה לספר היא כותבת: "עד אותו יום לא ראיתי אנשים מבוגרים בוכים כך, בלא לנסות להסתיר את הדמעות ואני זוכרת את המילים "גטו", "פרטיזנים", "דיזנטריה", "מחנות עבודה" ו"הלכנו בשלג", וכל זה באותה אידיש עסיסית שתמיד הייתה שפה שמחה של בדיחות וזיכרונות עליזים שראוי לשוב ולספרם ועתה הפכה להיות שפה של שכול".שלא כמו בסיפורי שואה אחרים, אין זה סיפור אותנטי. המחברת היא בת הארץ ולא חוותה את אימי השואה. אבל זה גם אינו סיפור דמיוני. הוא נרקם מסיפורי הקרובים ומסיפורי הילדים שעלו כמעפילים והצטרפו לחברת הילדים בבית הספר, ונשזרו בו סיפורים אמיתיים. שנים רבות היססה המחברת, לימים מחנכת ומרצה, אם מותר לה לפרסם את הספר במתכונת זו, אבל עתה כשמתרבים משכיחי השואה ודור הצילום הולך ופוחת, יש מקום לכל ספר שעוסק בשואה ובהעפלה המונע את השכחתן.ריכטר מספרת: "זכיתי להיות עדה בילדותי לתקופת ההעפלה ולרוח ההתנדבות שפיעמה בישוב היהודי, והכרתי נערים ונערות שהגיעו אלינו מאירופה בדרכים עקלקלות בסיועם של אנשי עליה ב' ואומצו בעיקר על ידי חברי הקיבוצים שהעניקו לילדי הניצולים בית חם וחינוך. לדאבוני, דברים אלה הולכים ונשכחים מן הזיכרון הקולקטיבי שלנו ותקופת ההעפלה הופכת להיות בעיני הדור הצעיר עוד פרק זניח בהיסטוריה, שיש לשנן אותו לקראת בחינות הבגרות ולכן ראוי להזכיר שוב את מאורעות הימים ההם ולספר אותם לילדינו".

עוד מספרת ריכטר: "כשהייתי בת ארבע עשרה רקמתי את עלילת הספר, המספר את סיפור נדודיהם של ילדים ששרדו בשואה, עלו לישראל בספינת מעפילים רעועה והקימו כאן בית. לאחר לידתה של ביתי הצעירה נטלתי לי שנת חופשה ואז בין ההנקות להחלפת החיתולים כתבתי לראשונה את סיפורם של חבריי. תחילה כתבתי אותו בעיפרון ואחר כך מחקתי וכתבתי וחזרתי ושכבתי עד שהעזתי לכתוב אותו בעט ובדיו. ושוב שכבתי אותו במכונת כתיבה ולבסוף כתבתי אותו במחשב".הספר זכה בפרס עיריית חיפה לספרות ילדים ונוער והוא מלווה בהמלצותיהם החמות של לובה אליאב ומרדכי (מוקה) לימון, מראשי עליה ב' ושל חנה גורדון מנהלת הוצאת הספרים "ביחד" של מוזיאון לוחמי הגטאות. סרט שנעשה על פי עלילת הספר ייחשף לקהל ביוני 2008 בפסטיבל מסך הכסף לסרטים קצרים בהרצליה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אריה קיזל