אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מורה השעות / אלישבע גל


התמונה של אדלינה קליין

ב"ה"מורה השעות"/ מאת אלישבע גל (שירים בהוצאת: "עקד")"עיטוש שמוכרח לצאת"ב"מורה השעות" אנו פוסעים בזהירות מירבית על פני חפצים דוממים וזכרונות עבר מחיי המשפחה הענפה בה פעילים דמויות האם והאב השבים לְחיוּת מלאה באמצעות האורלוגין התלוי על הקיר: (ע' 77) …"אֵינִי מִתְפַּלְּאָה שֶׁתִּקְתּוּקוֹ הַיּוֹם/מְפַזֵּר בְּבֵיתִי נִיחוֹח מָרָק וְלִפְתָּן/ שֶׁבִּישְּׁלָה אִמִּי,/אֵינִי מִתְפַּלְּאָה שֶׁפֲּעמוֹנֵי לִיבּוֹ הַיּוֹם / מְמַלְּאִים בֵּיתִי שִירַת קְבַרְטִין וּגְלַאנְץ וְעוֹד חַזָּנִים שֶׁכּׂה אָהַב אָבִי"… מכח משיכת העט: "האורלוגין" מקבל מימד אנושי עם פעימה ונשמה. השינויים המתחוללים באמצעות הטכנולוגית העכשווית מוליכים את המשוררת לרשום זאת בחוסר נשימה כמעט ובלב דואב האומר: ומה יהא על העבר?! (ע' 58)…"בַּת הַשְּׁכֵנִים הַקְּטַנָּה מִתְכַּתֶּבֶת בְּאִי-מֵיל/ עִם הָעוֹלָם וְעִם חֲבֵרוֹת,/ הַסִּפְרִיָּה שֶׁלָּה בָּאִינְטֶרְנֶט,/לׁא עַל מַדָּף,/ מַפְתֵּחַ הַבַּית לׁא תָּלוּי/בִּשְׂרוֹךְ עַל צַוַּאר,/ אֶצְלָם פּוֹתְחִים בְּכַרְטִיס מַגְנֶט"… שורות אלה גוררות אותה בהכרח, ממצב קיפאון "להתעוררות". להבין כי האתמול חלף. והמחר אף הוא יחלוף. ועליה, מוטל עוד ליישם ציפיות שלא מומשו עדין: (ע' 11) …"הִיא הוֹפֶכֶת עֵינַיּם/אֶל תוֹכָהּ פְנִימָה/וְרוֹאָה אֶת שֶׁצְּרִיכָה לִרְאוֹת!"… אחר-כך היא רושמת את הדברים שמתבהרים לפניה בשיר (שבע' 10): …"כָּל הַהַתְחָלוֹת שֶׁלִי כְּבָר כָּאן"… //"...//מְבַקֶשֶׁת עַל נַפְשִׁי הַתְחָלָה"…לאור משפטים סותרים אלו, עז רצוננו לדעת כמובן, מהי אותה התחלה נוספת אשר המשוררת מבקשת לנפשה?! ואכן מצאנו הסבר פילוסופי -,/ מדעי לכך: (ע' 59) …"הָעִיר הַזּאת לִי עִיר הֻלֶּדֶת/מֵתַי הַיְקָרִים מַקְבִּילִים פני בָּה,/אֲהָבוֹת יְשָׁנוֹת עוֹד/מַמְתִּינוֹת לִפְגִישָׁה עַל-יַד הַשָּׁעוֹן /חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה מַחֲזִירִים בָּבוּאָה אַחֶרֶת./ כְּמוֹ חוֹלַת אַהֲבָה אֲנִי בָּה בָּאָה, מִמֶּנָה הוֹלֶכֶת/כְּמוֹ בְּלִיקּוּי מְאוֹרוֹת"… בשל השינויים המתמידים המתחוללים בעיר בה נולדה, המשוררת רואה כי לא תוכל לעמוד בקצב. היא מבקשת לעצור , לתפוס נשימה, ואז היא מובילה אותנו אל כור מחצבתה: מקור הדת והאמונה. שם היא תמצא מענה למצוקת העיתים: (ע' 9) …"וְהַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַדֶּרֶךְ:/ מוֹשִׁיט שֶׁבַע כְּנָפַיִם/לְהַנְחוֹתֵנִי/עַד סַף רָקִיע, "עַד הֵיכַל חָכְמָה"… ועוד טרם אמרה די בפסוק זה, היא מבקשת חיזוקים נוספים להבהיר באופן מדוייק ושאינו משתמע לשתי פנים, מבוקשה. וכך היא כותבת ומפרטת: (ע' 89)… "אֲנִי זְקוּקָה לְמַפָּה בְּרוּרָה/שֶׁהַדְּרָכִים הַטוֹבוֹת מְסֻמָּנוֹת בָּה/שֶׁלְּכֵל אֲהוּבַי מָקוֹם בָּהּ/מַפָּה מוּאֶרֶת הֵיטֵב, אֵין בָּהּ מִכְשׁוֹל/ קוֹלהּ -קוֹל אֶחָד וְצָלוּל דּוֹבֵר/כָּל הֵלֶךְ בָּהּ בֶּטַח עוֹבֵר/ וּגְבוּלָהּ שָׁלוֹם".באמצעות 'רשימת דברים' ברורה זאת, היא בהחלט יכולה לעשות שליחותה האישית והאוניברסלית ולצאת אל "התחלה חדשה". יחד עם אמונתה, היא גם אשה אשר ערה לסובב ומודעת לכך, כי ל'בקש', זה אחד. ו'להיענות', זה אחר… ולפיכך, היא מתחברת אל כשרונה כמשוררת ויוצאת להשלים יעודה. בטרם יתם הזמן, עליה לתעד ולשמר זכר הוריה מולידיה בשירים שהיא כותבת. וכך היא אומרת: (ע' 85) …"וֹּפִתאם תחושת הזמן העובר/ ועוד לא שרתי לך אמי./שירך ערש/עוד בי /מלטף,/ופתְאם תּחוּשַׁת הַזְּמַן הָעוֹבֵר./וְעוֹד לאּ שַׁרְתִּי לָךְ אִמָּא"…//…"אִם לא אֲמַהֵר/ יאבַד קוֹלךְ/ וְהָעוֹלָם יהֵא חַסֵר"… ובהבטחה זאת, היא יכולה לעמוד, כל עוד רוח חיים באפה. ראה סיכום השורה: …"אֲנִי שַׁרַה לָךְ הָיּוֹם/שִׁיר זְקוּנִים קָטָן/ לְהַגִּיד לָךְ/שֶׁכָּל שֶׁהָיָה – עוֹדֶנוּ כָּאן"…ואמונתה, כי העולם יחסר את שירתה אם לא תשלים אותה, מאדירה את כוחם של היוצרים כולם, ומביאה אותה כמשוררת, לנקודת מפנה מבורכת בתעוזה ובעוצמה הפורצת גדרות. מכאן, מן הראוי ש'העולם' אף הוא – ידע, יעריך, ויצפה לכל רישומי הזיכרונות שלא פגו, ושעוד ירשמו מדם ליבם של הכותבים: (ע' 49) …"לא נִתְפַלֵא /מָה רַב הַמָּקוֹם לְכָל אֵלֶה/מָה רַב הַמֶּרְחָב בְּתוֹכֵנוּ לַאֲנָשִׁים כֻּלָּם/לַאֲנָשִׁים שֶׁאִתָּנוּ/ עַד עוֹלָם"… בעקבות ה'חיזוקים', הקול הקורא, זורם וסוחף עמו תקווה ל'התחלות חדשות'. ולראיה: (ע' 43) …"הַשִׁיר בּוֹא יָבוֹא/הִנֵּה הֵד פְּעָמָיו/הַסִּימָנִים בְּרוּרִים/כְּמוֹ עִטוּש שֶׁמֻּכְרָח לָצֵאת"…. וכדי לקמט עוד יותר את היריעה, מסרי הקובץ נרשמו בשורה, אמינה. ברורה. ומדויקת:(ע' 50 ) …"צָרִיךְ אָדָם שֶׁתִּהְיֶה לוֹ/ לְפָחוֹת חֲלִיפָה אַחַת טוֹבָה, תְּמוּנַת מַחֲזוֹר וְשִׁיר"…כל שנותר לנו הקוראים לצפות לספר הבא.c כל הזכויות לדברי הביקורת שכאן שמורות למשוררת ולמבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות: "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים, 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר