אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

היש תקווה לשדרות


גורלה העכשווי של שדרות מגלם בתוכו את גורלה העתידי של מדינת ישראל. מאז "ההתנתקות" זזה החזית העזתית החמה של מדינת ישראל צפונה אל שדרות, ותושביה חשים על בשרם את הסיוט המזומן לכל יישוב המוצא את עצמו כיום על קו החזית הישראלית. שכן, המוטו הביטחוני של מדינת ישראל, מאז ימי הפקרתו למוות של מדחת יוסף, "השתכלל" עד לנוהל המצמרר של השהיית פצוע, שנחשף בראיונות תקשורתיים עם חיילים שנטלו חלק במלחמת החיזבאללה.חלק מהתגובות למאמרי "מתקשה להזדהות עם תושבי שדרות" המחישו בעיניי עד כמה מצבנו נואש. שכן, הימין שהיה אמור לככב כתקוותה של מדינת ישראל, הולך ומתקרנף עד כדי גילום מסור של תפקיד הגולם השוטה שמועיד לו השמאל. לא רק מבחינת העדר היכולת לעכל את המסר הרעיוני הגלום במאמר, אלא גם רמתן הנחותה של התגובות הרגשניות הנשלפות אינסטינקטיבית מהמותן מלמדות עד כמה חלק הולך וגדל מהימין מתאים את עצמו לסטריאוטיפ הגרוטסקי המצטייר מתוך קריקטורות השמאל על הפטריוט חמום המוח. שוב ממחישה לנו המציאות באותות ובמופתים עד כמה פסה מן העולם החלוקה הפוליטית בין ימין ושמאל, שהפכה להיות אנכרוניסטית לחלוטין. הימין של היום מסוגל להפיק פטריוטיזם אימפוטנטי ונבוב, שרק מתוכנת להגיב לטרור הערבי, בניגוד קוטבי לפטריוטיזם היוצר והיצירתי של השמאל הציוני בימיו הטובים. אך הבדלי העבר בין ימין ושמאל התערבבו כיום לתמהיל עיסתי של בלבול חושים ודעת. מצוקת שדרות מלמדת שרוב הציבור פשוט מוכה סנוורים ואינו מסוגל לפרש את המציאות הקיומית של מדינת ישראל.תושבי שדרות עצמם אינם מסוגלים לפרש את המציאות הקשה שלתוכה הם נקלעו, וכמובן שאינם יודעים כיצד ניתן להיחלץ ממנה. מסע המחאה של תושבי שדרות מהווה דוגמה מובהקת לאותו בלבול המאפיין את רובו של הציבור היהודי. זעקתם של אנשי שדרות לממשלה בתביעה לפתרון ביטחוני, אפילו הדרישה להתפטרות הממשלה, שלא לדבר על הקפדתם שלא להכתים את מחאתם האדומה ב"טומאה" הכתומה, כל אלה מלמדות שאפילו מצוקתה הביטחונית הקשה של העיר מצליחה לחלץ מתושביה בסך הכל מיצג תקשורתי עלוב שכל כולו נודף ריח חריף של קונצנזוס.כשתושבי העיר תובעים ביטחון מהממשלה, הם מביעים אמון בכך שהממשלה מסוגלת להביא ביטחון. גם כשהם תובעים את התפטרות הממשלה, הם מביעים את אמונם בכך שהחלפת הממשלה מסוגלת להניב את הביטחון הנכסף. שלא לדבר על כך שהסתייגותם מכל "נגע" כתום, שעלול להכתים את מאבקם האדום הטהור, ממקמת אותם אולטימטיבית בחיקו הנעים של הקונצנזוס החמים והנוח.אלא שדווקא הקונצנזוס החמים הוא האויב המר והנמהר של העיר שדרות. תושביה מדמים בנפשם שהם מתרפקים בחיקו הרך של אותו קונצנזוס, אך בעצם הם רק הולכים ומסתבכים ברשתו הדורסנית, כמו שאר תושבי המדינה. אותו קונצנזוס שעקר ללא ניד עפעף קהילות יהודיות משגשגות, ומידי פעם מעניק ליטוף תקשורתי חולף לפליטיהן, הוא אותו קונצנזוס שיסתפק בגיפוף תקשורתי אוהד למחאה הצודקת והטהורה של תושבי שדרות עד לסנסציה החדשותית הבאה. שומרי החומות של הקונצנזוס הציבורי יכירו תודה לתושבי שדרות הקונצנזוסאליים כל עוד ינהגו "בדרך ארץ" וכל עוד לא תנקע נפשם של נפגעי הקסאמים מחיבוק הדוב המחניק שלו. שהרי, בשבריר שנייה תגרש ישראל הרשמית מתחומי הקונצנזוס החמים כל גורם "קיצוני" שאינו מציית ל"הסכמה הלאומית הרחבה", כפי שהמחישה "ההתנתקות". ההיבט הפוליטי של "ההתנתקות" הוא שולי לחלוטין. ברמה האנושית המחישה "ההתנתקות" את טיבו הסדומי של הקונצנזוס הישראלי. זאת היא משמעותה העמוקה של "ההתנתקות".במונחים אסטרטגיים מגדיר הקונצנזוס הממלכתי את יעדי השלום והביטחון כבני השגה באמצעות קומבינציה מניפולטיבית של שטחים תמורת שלום ומהלכים צבאיים בעצימות נמוכה. במונחים מדיניים שואף הקונצנזוס למזג את מדינת ישראל בתוך משפחת העמים תוך השגת נורמליזציה מלאה שתמחה כל מאפיין ייחודי של המדינה היהודית. במונחים תרבותיים חותר הקונצנזוס לשוות למדינת ישראל צביון של מדינת כל אזרחיה. במונחים ציוניים מתייחס הקונצנזוס לרעיון ארץ ישראל השלמה כאל האידיאולוגיה המסוכנת ביותר למדינת ישראל, ואידיאל ההתיישבות העברית מתגמד בעיניו לרומנטיקה אנכרוניסטית שאבד עליה הכלח. במונחים לאומיים מתייחס הקונצנזוס בחשדנות אכזרית ותקיפה כלפי כל גילוי של "משיחיות סהרורית" השואפת לעצב את אופייה של המדינה על פי כללי הקיום היהודי.זהו הקונצנזוס אשר המיט על מדינת ישראל את פורענויות מלחמת יום הכיפורים, נטישת סיני, אסון אוסלו, הביצה הלבנונית, עקירת גוש קטיף, מלחמת החיזבאללה ומכת הטרור. זהו הקונצנזוס שמפורר את מדינת ישראל מוסרית, חברתית ותרבותית, ואשר מטביע אותה בתוך ביצת השחיתויות, האלימות והבלבול. זהו הקונצנזוס אשר אחראי ישירות לסיוט הקסאמים של שדרות. אל הקונצנזוס הזה פונים תושבי שדרות בתחינה לעזרה ובתוך חיקו הבוגדני הם מתגפפים. אך הקונצנזוס יסתפק במופעים מזויפים של הזדהות רגשנית על מנת לצאת ידי חובה תקשורתית. שכן, הקונצנזוס הוא אשר יצר את סיוט שדרות והוא אשר ניזון ממנו. כאמור, שדרות היא רק דוגמה אקטואלית לפורענות הגלומה בקונצנזוס המפלצתי שלופת את ישראל בגרונה ומאיים להחריב אותה. אשר על כן, רק מהפך רעיוני, שישחרר את תודעת הציבור היהודי מכבליו המעיקים של אותו קונצנזוס עוועים, הוא אשר יוכל להשיב את מדינת ישראל לעשתונותיה. כאמור, לעת עתה צועדים תושבי שדרות היישר אל תוך מלתעותיו הפעורות של הקונצנזוס הטורפני, שיבלע אותם עד כי לא נודע כי באו אל קרבו. פליטיו וקורבנותיו של הקונצנזוס רק יכולים להניד את ראשם בצער על גורלם הידוע מראש של תושבי שדרות אשר חיפשו נחמה בקונצנזוס.יהודה צורף

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודה צורף

.