אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מתקשה להזדהות עם תושבי שדרות


עקירת גוש קטיף עקרה ממני את הסולידריות כלפי כל ציבור ישראלי של חוטפי קסאמים למיניהם, שאפילו מצוקת הטרור אינה מצליחה להפיק מהם יותר מאשר פעיות התבכיינות של תחנוני ביטחון, ביטחון, ביטחון...גם לאחר כל פגעי הקסאמים לא הצליחה שדרות להתעשת ולערוך את חשבון הנפש המתחייב בזעקה מרה של הכאה על חטאי "ההתנתקות", שתזעזע את אמות הסיפים של המדינה. פרט לסיסמאות המוכרות והמוכתמות באותו טון מזויף של התייפייפות, לא הקימה שדרות מבין שורותיה שום מנהיגות אמת ראויה לשמה. אני מתבונן בתמונות הטלוויזיוניות של אדומי שדרות אך רואה מול עיניי את פליטיה הכתומים של ההתיישבות העברית המפוארת בגוש קטיף. פרט למספר צדיקים בסדום, לא העמידה שדרות מתוכה שום התנגדות ציבורית נחרצת נגד עקירת הגוש ההתיישבותי השכן. כמו כל תושבי הארץ בעידן הדמדומים של ימי "ההתנתקות", הייתה שדרות שבויה רובה ככולה תחת מקסמי השווא של חונטת החווה הסמוכה. כמרבית אזרחי המדינה בחרו גם תושבי שדרות להשתכשך בתוך מי האפסיים של עינוגי האדישות, הפסיביות וגנבת הדעת העצמית שהתמקדה במנטרת הטמטום הלאומי, אשר מיצתה את התקווה החדשה כי לאחר "ההתנתקות" הכל יהיה בסדר. על הטמטום עוד אפשר לסלוח, על הרשעות קשה לסלוח, ועל הבוגדנות קשה יותר. היחס הציבורי הכללי לעקירת הקהילות היהודיות בצפון מערב הנגב היה נגוע באות הקלון של טמטום, רשעות ובוגדנות גם יחד. על כך באמת קשה לסלוח, ובורא עולם הוא שיכריע. בינתיים אומרת המציאות את דברה.לכל אזרח במדינה מתוקנת, המושתתת על מוסר, מצפון וצדק, מובן מאליו מה בסך הכל רוצים תושבי שדרות מהשלטון ומדוע הם מטרידים את תושבי המדינה בבעיותיהם המקומיות. אך האם מוכנים תושבי שדרות עצמם להודות בתרומתם המקומית למוסר הסדומי שמחלחל בתוך שורשיה הרקובים של המדינה הזאת. "ההתנתקות" הייתה נגע מוגלתי שסימל את הפתולוגיה הסדומית המקננת בהוויה הישראלית. הסדומיות היא זאת שדרשה מיהודי גוש קטיף להיעקר, להיחרב ולהיגרש למען "טובת הכלל", שהיא העילה האולטימטיבית של המהות הסדומית לדורותיה.מדוע אם כן מטרידים אותנו כעת תושבי שדרות, שבימי "ההתנתקות" הסתגלו היטב לקוד הסדומי של גירוש למען "טובת הכלל". על פי אותו היגיון סדומי מכונן, שהונהג באופן ממלכתי בעידן "ההתנתקות", על תושבי שדרות לשאת את גורלם בשקט, בהכנעה ובהשלמה למען "טובת הכלל". שכן, לעומת הקרבתן של קהילות קטיף, שהועלו על מוקד החורבן והגירוש למען המדינה, הקסאמים היומיומיים הם באמת בטלים בשישים. יתרה מזאת, פליטי קטיף יכולים לספר לתושבי שדרות עלילות מסמרות שיער על מטחי פגזים יומיומיים שהיו ניתכים עליהם, ובכל זאת הם לא העלו על דעתם לזעוק ולערב את המדינה כולה בבעייתם המקומית. גבורתם היומיומית של תושבי גוש קטיף אמורה להוות השראה לתושבי שדרות המתבכיינים. אך המדינה ההזויה הזאת מעדיפה לעקור את גיבוריה ולטפח את בכייניה שכבר החלו לנטוש את עירם תחת איום הקסאמים.על כל פנים, כלל לא ברור איזה פתרון ביטחוני דורשים תושבי שדרות מהממשלה. הרי אפילו מהדורות החדשות שוב אינן מסתירות את מערומיה של הממשלה המודה בחצי פה, שלאחר מהלך "ההתנתקות" אין שום פתרון צבאי לבעיית הקסאמים. כפי שמודה כל פרשן מדיני וצבאי המכבד את עצמו, "ההתנתקות" היא זאת שהעלתה את החמאס לשלטון וסתמה את הגולל על הפתרונות המדיניים והצבאיים גם יחד. אשר על כן, הביטחון שדורשים תושבי שדרות במפגיע פשוט איננו בהישג יד. ידיה של הממשלה כבולות מאז "ההתנתקות", שמרביתם תמכו בה או השלימו איתה מתוך אדישות או הכנעה. אין זה הזמן הראוי לערוך חשבון מוסרי עם תושבי שדרות על עמדתם בעבר אלא רק על גישתם בהווה. מתוך סיסמאות הביטחון שהם מפריחים בקול זעקה, משתמע שהם לא למדו את לקחי העבר ולא עשו שום חשבון נפש עצמי נוקב למען עתידם ועתיד ילדיהם. שכן, המהלך היחידי שיכול להשיב את הביטחון לתושבי שדרות ולכל תושבי המדינה הוא ההתיישבות המאסיבית בכל חבלי הארץ. את מהלך הפתיחה לתנופת ההתיישבות המחודשת אמורה לסמל החזרה לגוש קטיף. אם אכן חפצים תושבי שדרות בביטחון עליהם לדרוש את תחיית ההתיישבות העברית בגוש קטיף.בברכה,יהודה צורף

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודה צורף

.