אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לחלום אותך / פועה שלו-תורן


התמונה של אדלינה קליין

"לא באתי לקחת דבר – והנה ניתן לי הכל" 

המשוררת מובילה את הקורא אל עולמה הפנימי והייחודי השזור בחוטי דמיון עשיר ומגוון באומנויות האהבה. החוכמה. והדעת. היטב היא ערה למציאות ולסביבה ונוטלת בה חלק אינטגרלי ויציב. יחד עם זאת פותחת לקוראים צוהר 'לנפש' המתלבטת בין העצב לתקווה.

לעיתים אותה נפש, חבולה ועומדת לקרוס כמו השורות בשיר: (ע' 54) …"אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה לָהּ לְאַהבָתִי הַמִּתְיַפַּחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת? מָה אֶעֱשׂה בְּיוֹנַת לְבָבִי הַחוֹבֶטֶת בִּכְנָפֶיהָ עַל חַלּוֹן נִשְׁמָתִי"?… או בשורותיה בשיר אחר: (ע' 18) …"אנִי מַעלָה אוֹתְךָ בְּכִסּוּפַי וְשׁוֹאֶלֶת: מֶה עָשָׂה רוֹבֶּרְט בְּרָאוּנִינְג/כְּשֶׁהָלְכָה מֵעִמּוֹ אֶלִיזַבֶּת הָאהוּבָה?//וּמָה אֶעֱשֶׂה אנִי כָּעֵת"?… לעיתים אותה 'נפש' , נישאת לרוממות עליונה ויציבה - (ע' 52) … "גַּעְגּוּעִים רוֹחשִׁים בְּנִשְׁמָתִי/כִּנְחִיל דְּבוֹרִים עַמְלָנִיוֹת"…//אנִי הַכַּוֶּרֶת…// וַאנִי מַלְכָּתָהּ/הַדְּבַשׁ בְּתוֹכִי –אַתָּה"… כלומר, יכול להשתמע שכוח האהבה הטמון בנפשה, חיה ומתעצמת מאליה, עד כי ביכולתה להעפיל על כל 'הטפל', ולזנק לגבהות המאפשרת התמקדות ב'עיקר'. הטומן בחובו: תקווה ואמונה . ואכן היא מביאה ציטטה מפסוק חשוב שלימד אותה הלקין: (ע' 34) …"רַק הַזוֹכְרִים חַיִּים, צוֹמְחִים כִּמְעַט לָעַד"/וְגַם אוֹתִי לִמַּדְתָּ לִזְכֹּר וְלִצְמֹחַ"… ובשיר הנושא את שם ספרה: "לחלום אותך", ניכר כי הבטחון העצמי שאזל לפרק מסוים, יונק כוח ושב לצמוח (ע' 17): …"אבָל אַתָּה דִּיבַּרְתָּ עַל הַמָּחָר, דִּבַּרְתָּ עַל הַחַיִּים… //וַאנִי יוֹדַעַת שֶׁעוֹדְךָ בֵּין הַחַיִּים./וַאנִי רוֹצָה לַחלֹם אוֹתְךָ כִּי חלוֹמוֹת אֵינָם מֵתִים". ..

נראה , כי עצם ההזכרות בתודעה ברגעים המובנים והאינטימיים בזוגיות - גרמו להיזון חוזר ולחיזוק ההוויה הפנימית: (ע' 12) …"כְּשֶׁהָלַכְתָּ לְצִידִי בַּדֶרֶךְ/ הָיָה הָאוֹר יוֹצֵא מֵעֵינֶיךָ,/ וְהָאוֹר הַחוֹזֵר מֵעֵינַי/הָיָה לְחוּט שֶׁל זָהָב/בֵּינִי וּבֵינְךָ"…תרגומיה יצירותיהם של משוררים ידועי שם, כמו גם הכרותה עמם – השפיעו על דרך כתיבתה ויצרו פן של הזדהות. ר' קטע קצר מהשיר שהקדישה לאמילי דיקנסון: (ע' 46 ): … "הוֹ, אֶמִילִי אֶמִילִי/אֶתְמוֹלֵךְ – אֶתְמוֹלִי …//הַצִּפּוֹר שֶׁשֶּׁרָה לָךְ אָז,/שָׁבָה וְשָׁרָה גַּם לִי…//חַיַּיִךְ לֹא הָיוּ בִּכְדִי,/יָמַיִךְ לֹא הָיוּ בְּדָיָה"… ובשיר אחר: (ע' 21) … "כְּמוֹ קָפֶה אַט אַט לִגְמֹעַ/בְּמָקוֹם שׁיָּשַׁב פַּעַם תּוֹמַאס מַאן./כְּמוֹ לְהַבִּיט בּשְׁעוֹנוֹ שֶׁל חַיִּים-נַחְמָן /שֶׁפָּסַק לִפְעֹם עִם לִבּוֹ הַגָּדוֹל"……כך מוטיב זה עצמו , (אך הפעם מזווית אוטוביוגרפית) - נשנה (בע' 25):… "אנִי יוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַתְּמוּנָה/אֶל הַמְּצִיאוּת בְּשִׂמְלַת מַלְמָלָה//גָּם אנִי גְּבִירָה עסוּקָה//וְאֵין לִי פְּנַאי לִמְהִירוּת/עָלַי לַחזֹר אֶל הַתְּמוּנָה - /אֶל אַהבַת הַזְּמַן הָאָבוּד/אֶל שְׁבוּעַת-אֱמוּנִים שֶׁל תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם"…שירים אלה משלימים לכאורה, 'מציאות וחלום' המתקיימים בכפיפה אחת ובאמינות גמורה. אך להלכה, הדברים אינם כה שקופים. ואף אינם כה מובנים מאליהם. ואם נזרה קמצוץ פילוסופיה על ענייני הנפש, (בעקבות הארה זאת) המובאים: (בע' 11) …"שִׂימֵנִי עִם כָֹּל הַדְּבָרִים/שֶׁנּוֹטְלָם יוֹם יוֹם הָאָדָם – הָאוִיר וְהַמַּיִם וְהַלֶּחֶם הֶחָם.//מִתַּחַת לָעוֹר, בַּדֹּפֶק הַחַם/שִׂימֵנִי בְּלִיבְּךָ חוֹתָם"… (ובעמ' 9) …"לֹא בָּאתִי לָקַחַת דָּבָר/וְהִנֵּה נִתַּן לִי הַכֹּל/ נִתַּן לִי לִבְּךָ וְעִמוֹ תֵּבֵל כֻּלָּהּ"… ניתן לקבוע שורות אלו בעיקרון, כמטאפורה ברורה של השאיפה הרוחנית. אך אותה תפיסה 'רוחנית' ומשמעויותיה החבויות, נתונות לבנייה שכבתית. בו המימד המטאפיזי העילאי והנשגב – הם מעל גבול החיים. מעל גבול המוות. כמו השתקפות הנצח - המונצח במימד הזמן: (ע' 24)…"וּכְצֵאת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי- /יָצְאָה נִשְׁמָתִי אֶל עִירִי./ וּבָאוּ אֵלַי כָּל אבוֹתַי/וְיָצְאוּ אֵלַי שָׁם כָּל מֵתַי/וּבָאוּ שָׁם כָּל אַהבוֹתַי"… ןלסיכום הנאמר, נראה שאין כמעט מקבילה לקובץ מרתק זה, בספר שירה דומה, באמינות שבו, שבבסיסו קלועים וניבטים צבעים עזים ותוססים. בחיותן ושוקקותן שובת הלב . המשוררת אינה מותירה ספקות באשר לשאלה של כל הזמנים: "האם לאהבה יש מידה" ?! היא זאת שפוסקת אחרונה בנושא זה. (ע' 42) … "אנִי נְסִיכָה מֵאֶרֶץ אֶלֶף שְׁמָשׁוֹת וּנְבִיאִים/שָׁרָה לךְ בִּכְתָב יָרֹק כְּעֵשֶׂב הַתִּקְוָה: - /אֵין יוֹתֵר מִדַּי אַהבָה"…!//אנִי הַנְּסִיכָה מֵאֶרֶץ הַתִּקְוָה, אוֹמֶרֶת לָךְ: לָאַהבָה אֵין מִידָּה".

אלו שורותיה הנחרצות של המשוררת פועה שלו-תורן שנרשמו באיגרתה אל המשוררת סירקה טורקה, בתגובה על אחד מקובצי שיריה של טורקה הנושא את הכותרת: "האיש שאהב את אשתו יותר מדי". c כל הזכויות למאמר זה, שמורות למבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות "על חוד העט", ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר