אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

שפרה ויינשטוק-אשכול: על כתיבתה של המשוררת והסופרת


התמונה של אדלינה קליין

על כתיבתה של המשוררת והסופרת: שפרה ויינשטוק-אשכול (ז"ל).1."ענבלים" 2. "עיר אבנים כחולה" 3. "הרוח במעגלים" 4."כי זה כל האדם" (ספרי שירים)"ביטויים למשבר וצמיחה בשירת היחיד"משוררת ילידת ירושלים בת למשפחת חסידים. לפי עדותה – החלה כתיבתה: "מרגע בו למדה ללכת". "האיסורים" שהיו מנת חלקה בשל היותה בת ולא בן, לא איפשרו לה לימודים סדירים בשחר ילדותה. מאוחר יותר עמדה על דעתה ובנתה את עולמה בהשכלה רחבה.כל כיתוביה משנות ילדותה נעלמו בטלטלת המעברים בחייה והיא כותבת את השיר הענק: "לבדו" (מספרה: "ענבלים") ע' 77 ..."אָדָם בְּחָיּיו לְבַדּוֹ הִנֵּהוּ".../..."בַּלֵּיל, בַּלֵּיל, אֵין אִישׁ מִלְּבַדוֹ"/... וכן בשיר "בְּקוֹנְכֻיָּתי ע' 15 (מספרה: "עיר אבנים כחולה") ..."אַף אֶחָד לֹא רָאַנִי בְּגוֹדֶל טִבְעִי/אַף אֲחַד לֹא יָדַע לִקְרֹא בִּשְׁמִי"... ועוד טרם הגיעה לפרקה, השיאה אביה לאיש. מתוך הספר:"הרוח במעגלים" ע' 16 "בְּבֵית אָבִי" ..."אָבִי אָמַר: "בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב תָּבוֹא הַגְּאוּלָה"./וּבָא הָאִישׁ בָּעַל עֵינֵי הַתְּכֵלֶת/ וּלְקָחַנִי לַּעֲלוֹת עַל הַגִּבְעָה/אָחַזְנוּ בַּמוֹשְׁכוּת,/פִּתְאֹם בָּאוּ הַסּוּסִים/לִמְשֹׁך לְכָאן וּלְכָאן"...(כפי שביטאה, איש לא התחשב ברצונה שלה). היא היתה כלואה בין רצונה האישי לבין מחוייבותה לבית, למשפחה, אשר במהותן – ב"איסוריה". ו"בחובותיה". וכתיבתה בין יאוש שואפות לתקווה בשיר מספרה "הַרוּחַ בְּמַעְגָּלִים" ע' 31..."טַלְטֵלָה גְּדוֹלָה טֻלְטַלְתִּי /הֵטִילוּנִי דְּחָפוּנִי לְמַיִם רַבִּים"...//..."מִלֵּאתִי פִּי מַיִם"...//..."הוֹשַׁטְתִּי זְרוֹעוֹתַי, פָּשַׁטְתִּי רַגְלַי/שׂוֹחָה כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם".

עצמאותה והתפתחותה בעולם המודרני החלו מהרגע בו החלה לעבוד ולסייע בפרנסת הבית. או אז העזה והוסיפה את שם משפחתה מנעוריה לצד שם משפחת בעלה ונתנה לגיטימציה לנוכחותה כישות העומדת בזכות עצמה. חלק אחר טראגי וכאוב בחייה מהותו במוות. בת לתאום ובן לתאום אחר נהרגו בנסיבות טראגיות – בספרה "כי זה כל האדם" ע' 25 ..."כְּמוֹ לֵידַת תְּאוֹמִים בֵּן וּבַת פַּגִּים/ בֵּן גָדַל יָפֶה, כְּאִילָן רַב פֹּארוֹת /וּבַת – לֹא גָּמְרָה שְׁנָתָהּ, הָלְכָה כְּבוּבָּה, נָפְלָה/ בִּין לַיְלָה אֱלֵי קֶבֶר יָרְדָה". ובמות בנה האחר נחמיה בטביעה בים. כתבה בספרה: "עיר אבנים כחולה", ע' 60..."אֶצְבְּעוֹתַי מְגַשְׁשׁוֹת בָּאֲפֵלָה/ בֵּין הָאֲבָנִים הַקָּרוֹת/כְּחִיבּוּק אַחֲרוֹן /לְקַבֵּץ בְּיָדִי/חַיֵּי יֶלֶד קָט הַחוֹתֵר לְבַדוֹ/- בַּיָם./ וְהַנֵּר בְּיָדוֹ/כָּבָה"... ובשיר אחר בספר: "ענבלים", רשמה: ..."נִבְלַע קוֹלְךָ בְּדָכְיוֹ שֶׁל יָם/ בְּקָרְאֲךָ אִמָּא! /אִמָּא! אֶזְרוֹעוֹתֶיךָ מִתְחַנְנוֹת נֶאֱבָקוֹת /בְּמַיִם אַדִּירִים, אֲהָהּ! שֶׁיָה תְמִימָה/מִשְׁבְּרֵי גַלָּיו/ סְחָפוּךָ קָדִימָה קָדִימָה,/הַרְחֵק הַרְחֵק צָפָה גְוִיָּתְךָ/נְחָמִיָה – נַח-יָמָּה"... מות ילדיה שובר כל אם כל אדם. וכמעט והוכרעה בע' 26 בספרה: "ענבלים", היא כותבת:... "אִמַּצְתִּי בְּדִידוּת בְּיָם גּוֹאֵה אֲנָשִׁים"...ובשיר ע' 30 בספרה: "ענבלים" רשמה בהתחזקות הרבה יותר גדולה: ..."אִילּוּלֵא הָיוּ זְמִירוֹת הַצִּפֳּרִים קַיָּמוֹת/כִּי אָז, אֵין לוֹמַר מִלָּה/ כֵּיוָן שֶׁהֵן קַיָּמוֹת -/יֵשׁ לְהַקְשִׁיב לָהֶן - /וְלֵיהָנוֹת". דרכה הספרותית אינה לרוח המשפחה ובודאי לא לקהילה החרדית.וברצותה להתקבל אל "אגודת הסופרים העברים" – היא נדחתה לא פעם. אך לא אחת כמוה תרפה.

היא ניצחה במאבקה. התקבלה לאגודה ונעשתה חברה וגם נטלה חלק בוועדות כבוד שונות שזיכוה בתהילות. ברחוב החרדי ניסו להוקיעה ובצאת ספר הפרוזה: "כנגד 4 בנות", היו כאלה ששרפו את הספר, מבלי לנסות אפילו לקרוא את תוכנו. בקנאות רבה ראו את עלייתה ופרסומה מושכי העט, אלו החשובים והמפורסמים שבמשפחתה הרחבה, ולא רק שלא סייעו בידה, אלא שניסו לחסום דרכה הספרותית.תוצר של ראיית ה"אשה, כנחותה לקריירה זו, (שהיא כידוע נחלת הגברים). בהיותה אשה דתיה חרדית, עוד הוסיפה פשע על חטא. אך לא היא זאת שתאבד עשתונות בשל קטנות, ובספרה "ענבלים" בע' 29 נמצא השיר: ..."וְאָנוּ נִשְׁאָרִים -/חֲתוּמִים /וַאֲטוּמִים/לְשַׁעֲרֵי הַבִּינָה הַפְּתוּחִים"... (כי נסיונותיה המרים הוכיחו לה זאת). והיא מציינת דעתה ביצירה מאותו הספר: ע' 34...בשיר: "כָּמוֹהָ כִּנְמָלָה":..."שׁוּב וָשׁוּב מְנַסָּה לַעֲלוֹת /שׁוּב וְשׁוּב דְּחָקוּהָ/מִגֶּרֶם-הַמַּעֲלוֹת". וגם בשיר: ע' 40.."עֲשׂוּיָה לִבְלִי-חַת הָיִיתִי/עַל אַבְנֵי- נֶגֶף בְּדַרְכִּי – דִּלַּגְתִּי"...//..."עוֹד מְעַט – וְהִגַּעְתִּי/וְהִנֵּה – אֵין בָּה מַמָּשׁ"...אך חוסר 'הפרגון' מצד הסובבים בעשייתה והישגיה, מחד - לא הכהו את האמונה בבורא ומכוח אמונתה שאבה כוחותיה להמשיך. היא כותבת בספר "ענבלים" ע' 63 ..."אוֹדְךָ בוֹרְאִי/עַל טִפּוֹת הַשִּׂמְחָה /הַנִּמְסָכִים בְּכוֹסִי / וּמְמַתְּקִים אֶת יֵינִי/בִּמְעַרְבֵּל חַיַּי". ובשיר הלקוח מהספר: "כי זה כל האדם" ע' 28 היא מיטיבה לפרש ישירות את השגתה: ..."וְהָאֲנִי הוּא אֶחָד מֵאֶלֶף/וְהָאֲנִי הוּא אֶחָד מֵאֶפֶס"...//..."אֶפֶס מְאֻפָּס/עָפָר וָאֵפֶר/דָּם וּבָשָׂר/עוֹר וְגִידִים – רמח אֵיבָרִים/רוּחַ וּנְשָׁמָה/נֹאד נָפוּחַ – מָלֵא רוּחַ"...וטוב להכיר חוסן זה שבאישיותה הרבגונית של היוצרת כדי להשכיל ולהבין את העולם החרדי מתוכו צמחה ושרדה וזכתה להכרה כה יפה בעולם החילוני. ומכוח אמונתה החזקה יכולים ללמוד כיצד הם עשויים להשפיע ולעמוד - מול כל פרץ. מתוך ספרה: "הרוח במעגלים" ע' 14 השיר:"הַכִּינוֹרוֹת וְהַיַּיִן"..."הַמּוּסִיקָה שׁוֹטֶפֶת כַּיַּיִן, גוֹאָה נִצְחִית/כָּל יֵשׁוּתִי זוֹרֶמֶת, זוֹרֶמֶת כְּנִגּוּן"...//..."חַיַּי זוֹרְמִים, זוֹרְמִים כְּמוֹ שִׁיר/מַגִּיעִים לְשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי"... וכאן גבורתה וצמיחתה האישית.

המשבר אצל שפרה וינשטוק-אשכול, הוא עימות עם מותם של ילדיה. עימות עם המשפחה החרדית (שהשיאו אותה בלי לשאול פיה). עימות עם הסביבה החרדית. עימות עם החברה החילונית (שהיא רוצה לקחת בה חלק כיוצרת). ולבסוף העימות עם עצמה. איך יוצאים מכל זה?! ואחזור על ציטוט ממשפט שהזכרתי בפתח המאמר מספרה: "עיר אבנים כחולה" ע' 15 "אַף אֶחַד לֹא רָאַנִי בְּגוֹדֶל טִבְעִי/ אַף אֶחָד לֹא יָדַע לִקְרֹא בִשְׁמִי"... וניתן להבחין במרכיב העמוק של המשפט הזה, שמשמעותו נותנת בידה מטרה להשיג 'הכרה' קודם כאדם וכאשה. ושנית, כיוצרת שיש לה ישות ועצמאות משלה. ברגע שיש הכרה שכזאת, הרי הדרך סלולה לפניה להבין את יתר הקשיים שעליה להתמודד עמם מול החברה בכלל. בספרה: "כי זה כל האדם" ע' 6 היא כותבת: "הִדְלַקְתִּי נֵר בְּפָמוֹט הַיְשׁוּעָה/לְהָאִיר אֶת שְׁדֵה הָרְאִיָּה לְגַלּוֹת פַּנִים חֲדָשׁוֹת /לְגַלּוֹת דְּמוּת הַמְשַׁקֶּפֶת אַהֲבַת הָאָדָם/וְאַהֲבָה בֶּין אָדָם לְקוֹנוֹ"... //...'הַמִּילִּים הַנּוֹצָרוֹת' הֵן הַיַּחַס לָעוֹלָם/הַחִיצוֹנִי/ שֶׁבֵּינִי לְבֵין עַצְמִי/ 'הַמִּילִים שֶׁבְּתוֹכִי' הֵן עוֹלָמִי הַפְּנִימִי,/שֶׁל הָרָצוֹן הָאֱנוֹשִׁי לְהִתְעַלוֹת/אֶל מֵעֵבֶר לְכָל הַדְּבָרִים /שֶׁחַיֵּי הָאָדָם עֲשׂוּיִים מֵהֶם". צמיחתה האישית ממשיכה ומתעלה, מכאן, מהתובנה על מהות הטבע האנושי שבאדם. והצמיחה הזאת ממשיכה וזורמת, כאשר היא מחברת את טבע האדם, וטבע החי והצומח, ומראה לנו את נפלאות הבריאה. ( ראה ציטוט חוזר): ..."אִילּוּלֵא הָיוּ הַצִּפֳּרִים קַיָּימוֹת/כִּי אָז, אֵין לוֹמַר מִילָּה/כֵּיוָון שֶׁהֵן קַיַּימוֹת -/יֵשׁ לְהַקְשִׁיב לָהֶן - /וְלֵיהָנוֹת"... כל הזכויות שמורות למבקרת, אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות: "על חוד העט",c ת.ד. 9516, ירושלים 91094

תגובות

מסובך מידי

כשמשורר או סופר או כל איש הגות או אמנות מבקש להביע את אשר על ליבו בכתבים או ביצירת אמנות, רצוי שהמסר יעבור אל הקורא או הצופה.
כאשר מבוצע שימוש במילים המחביאות את המסר הפשוט והישיר - לא ניתן, לפחות במקרה שלי, להגיע אל הקהל.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר