אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

להבין טוב יותר את התרבות


אריה קיזל's picture

לקסיקון לתיאוריה של התרבות, מושגי יסוד / הוצאת רסלינג. עורכים אנדרו אדגר ופיטר סדג'וויק, תרגם מאנגלית אהד זהבי, עריכה מדעית דרור ק' לוי, 464 עמודים.

"אם נשאל מה פירוש המילה "תרבות" נוכל מיד להעלות בדעתנו מגוון תשובות אפשריות, התלויות לא פעם באופן שבו אנו מנסחים את השאלה. התיאוריה של התרבות רואה אל כל היבטי התרבות כתחום מחקרה (אם למעשה, הרי שלפחות בעיקרון). במובן הזה, גבולות התחום מותווים בה בעת בבהירות חדה ובעמימות גדולה, שכן ה"תרבות" טבועה בניסיון האנושי, אולם עובדה זו עצמה מקשה להגדיר תא המונח באופן חד משמעי", כך פותחים העורכים את הספר החדש – לקסיקון לתיאוריה של התרבות, מושגי יסוד, שיצא, אך לאחרונה, בהוצאת רסלינג (עורכים אנדרו אדגר ופיטר סדג'וויק, תירגם מאנגלית אהד זהבי, עריכה מדעית דרור ק' לוי, 464 עמודים). הספר החשוב הזה בנוי כלקסיקון לכל דבר והוא מצטרף לשני כרכים אחרים שהוציאה השנה הוצאת רסלינג (האנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית בעריכת ג'ונתן ריי וג'ימס אורמסון) בתוספת משמעותית לארון המבאר מושגי יסוד עבור קהל משכיל (אך מתחיל) בתחומי התרבות והפילוסופיה. בלקסיקון מצויים מאות מושגים בסיסיים המובאים באופן רב תחומי המבקש להתעלות מעל לגבולות הדיסציפלינאריים של שדות השיח המסורתיים ועם זאת מבקש למקם גבולות ברורים לתיאוריה של התרבות כתוצר תרבותי היסטורי.

לפיכך יש כאן נגיעות בסוציולוגיה, אנתרופולוגיה, היסטוריה, גיאוגרפיה, ארכיטקטורה, ספרות ופילוסופיה. בסופו של כל ערך הפנייה לספרות נוספת, מרכזית בתחום.עורכי הספר, אדגר וסדג'וויק, מרצים בכירים במחלקה לפילוסופיה של אוניברסיטת קרדיף מתחילים את הספר במונח אדריכלות ומסיימים אתו בערך תת תרבות. בין לבין הם מסיירים באוונגרד, באוטופיה, באונטולוגיה, באוריינטליזם, באינטראקציה סימבולית, באינטרטקסטואליות, באליטה, בהומניזם, בחברה, בחפצון, חרושת התרבות, כתיבה נשית, מיתוס, מיעוט, מעמד, נרטיב, פלורליזם ופמיניזם. אין בספר דיאלוג אבל יש דאדא, יש דיאכרוני ודיאלקטיקה וכמובן דיקטטורה של הפרולטריון. טענתם המרכזית של העורכים היא שחשוב למקם את התיאוריה של התרבות באופן מדויק יותר בהקשר ההיסטורי והאינטלקטואלי שלה. אם נעשה כן, נוכל לאפשר מודעות עצמית גבוה יותר והתנגדות לגישות שמרניות, פוזיטיביסטיות, למחקר האקדמי. מדובר, מן הסתם – כך הם כותבים – בהצבה מחדש של השאלה איזו מין דיסציפלינה היא התיאוריה של התרבות לצד הטענה שייתכן שהיא רק מציינת את הדינאמיות הנוכחית בכמה דיסציפלינות שונות (בהן סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, פילוסופיה, מוזיקולוגיה וביקורת הספרית) ואינה מהווה (אנטי-)דיסציפלינה ייחודית. לדבריהם אפשר איפוא להבין את התיאוריה של התרבות טוב יותר בתור אוסף הספקות והביקורות שקמו כנגד הגישות המסורתיות למחקר אקדמי במהלך המאה ה-20. שיאם של הספקות הללו, לדבריהם, הוא ביקורת המודרניות וביקורת פרויקט הנאורות, והללו מחייבות אותנו להכיר בכך ששינויים אינטלקטואליים כאלה כרוכים בתהליכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים אחרים, לרבות המעבר להשכלה המונית והרגישות הגוברת לפלורליזם פוליטי מאז מלחמת העולם השנייה.איך קבעו המחברים את מה לכלול ומה לא לכלול בלקסיקון? הבחירות הן לא פעם מקריות ואף על פי כן, אפשר לציין שהקווים שהנחו אותם בבחירתם הוא הצורך להוציא תחת ידם תוצר כללי בגישתו ולבחון מושגים בעלי רלוונטיות רחבה, ולפעמים רב תחומית, לחקר התרבות. הם ניסו לא לפלוש לטריטוריות אחרות המכוסות על ידי ספרים מסוג זה של מושגי יסוד. על כן יש מעט ערכים העוסקים במוזיקה פופולרית או בקולנוע.

חיפשתי בספר את המושג מנהיגות לגווניו אך הוא לא נמצא ומעניין מדוע. עם זאת מצאתי היסטוריציזם שהיא "תיאוריה הגורסת שניתוח היסטורי של אמונות, מושגים, תפיסות מוסריות ואורחות חיים אנושיים הוא האמצעי המהימן היחיד להסבר תופעות כאלה. על כן היסטוריון ידחה למשל את האמונה שקיימות אמיתות א-היסטוריות הכרחיות באשר להיווצרות הזהות האנושית". ומשם מופנה הקורא לערך מהותנות (אסנציאליזם) שהיא השקפה לפיה תכונות מהותיות מגדירות את הוויתו של דבר, תכונות שבהעדרן אותו דבר אינו מה שהנו. למשל, מהותן (אסנציאליסט) יגרוס שקיימות תכונות מהותיות מסוימות המגדירות את תחום הוראתו של המונח "זהב". כמובן שלא חייבים לקבל דעה זו ואפשר מיד להעיף מבט אל טענתו של ז'אן פרנסואה ליוטר שכתב על המהותנות בספרו הדיפרנד. מושגים מסוימים ארוכים יותר – כמו מרכסיזם, מודרניזם ופוסט מודרניזם - וחלקם קצרים ביותר עד שטחיות מטרידה-משהו. כך מקבלים מושגים כמו מצפון קולקטיבי רק ארבע שורות. אין זה אומר שמושג זה אינו חשוב. אולי פשוט קל יותר להגדירו ואולי אין הוא קיים יותר היום.

אלא שמיד לאחריו מקבל עמוד שלם מושג כמו "מרכז ללימודי תרבות עכשווים בבירמינגהם", בחינת הגזמה פרועה. ההתמודדות של הכותבים עם מושגים כמו תקשורת המונים היא מוצלחת. הניסוחים מדויקים, לא מפותלים ומבהירים היטב את המהות הפנימית של הויכוחים אודות המושג עצמו. כך אמצעי התקשורת הם גם המוסדות שמייצרים ומפיצים מידע והם גם אחד המכשירים בשירותה אידיאולוגיה על פי המרקסיזם וגם מספקים צרכים של קהל ההמונים על פי הפונקציונליזם וגם מקיימים קשר סיבתי בין צורת התקשורת השלטת לבין ארגונה החברתית כמו בעבודות של הרולד איניס ומרשל מקלוהן. הנאורות מקבלת עמוד וחצי, הניכור עמוד וחצי והניעות החברתית תשע שורות. מטבעו של לקסיקון שכזה – הרי שזהו עניין של סגנון (אגב, על סגנון כמושג, יש כאן עשר שורות). הכותבים יוצאים מתוך נקודת הנחה כי המחשבה שהתיאוריה של התרבות מתייחדת כ"אנטי תחום" במובן זה שאין בה פרדיגמה אחת שלטת, אינה אלא בורות. "לשם השוואה", הם כותבים, "כדאי אולי להיזכר שתומס קון טען כשהגדיר לראשונה את המושג 'פרדיגמה מדעית', שהסוציולוגיה אינה מדע, משום שאין בה פרדיגמה אחת שלטת. אפשר אמנם להתווכח עם הגדרת המדע של קון, אך קשה לערער על האפיון שהוא נותן לסוציולוגיה, הרואה בה סדרה מורכבת של גישות חופפות וסותרות למושא עיונה. שכן הסוציולוגיה אימצה גישות שנגזרו מן הפוזיטיביזם, העוסק בנתונים הניתנים לכימות, לצד גישות אחרות המבוססות על הרמנויטיקה, פנומנולוגיה, ניתוח שיחה, מרקסיזם, פמיניזם וכיוצא בזה". (עמ' 19 – 20).

ואם נתעלם מזוטות שכאלה ונשוב אל העיקר הרי שרסלינג מוסיפה כאן, כפי שהיא עושה בשנים האחרונות, נדבך נוסף, מרחיב דעת, למדף הספרים העיוני והאיכותי (עד מאד) ועוד בעברית. להוציא כיום לשוק לקסיקון בן קרוב ל-500 עמודים (כמפעל משותף של מפעל הפיס, שנקר ורסלינג) על תרבות, אין זה דבר מובן מאליו. וכל זאת בעטיפה רגילה, לא מפתה ולא ויזואלית המבקשת לקדש את הטקסט ובצדק.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אריה קיזל