אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אנאפוליס --- היום שלמחרת


בשעה טובה הוועידה הסתיימה. כל רואי השחורות התבדו --- ההצלחה היא מעל ומעבר, מה יש כבר לאמר? ממש סיבה למסיבה. נכון, כפי שכתבתי במאמר קודם, שאף אחד לא הגדיר למה ייקרא "הצלחה", אבל מאחר ובכל העיתונים כתוב שזאת היתה הצלחה, מי אני שאתווכח עם זה? כדברי סופר שלום ידוע "קרה לנו נס. אנחנו בתחילתו של נס. אנחנו בתחילתו של סיכוי להיוולד מחדש." כדי לא לפגוע בכבודו ולא לזרות מלח על פצעיו, לא אנקוב בשמו של הסופר וגם לא אומר באלו נסיבות הדברים נאמרו (למען הדיוק, נכתבו).כל אמצעי התקשורת בארץ ובעולם אינם חדלים לדבר על הצלחת האירוע, משל כאילו נאמר "כל המרבה לספר בהצלחת ועידת אנאפוליס, הרי זה משובח". מסופר על הסופר מרק טוויין, שכאשר בעיתונות הופיעו ידיעות על מותו, תגובתו היתה "החדשות על פטירתי הן קצת מוגזמות". אבל למה להיטפל לקטנות? גם אם יתברר בסופו של דבר שאכן זה כך, שהאופוריה היתה קצת מוגזמת, את שימחת הרגע חבל להשבית. שעתו הנאה של רמי נוי מיודענו – נציגה של תנועת "שלום עכשיו" כאן בפורום הגיעה, ולא נותר לי, "הישראלי היורד מטקסס שעטו נוטף ארס", אלא להסיר את הכובע ולאמר בקול גדול, רמי. צדקת, צדקת ועוד פעם צדקת --- "שיירת השלום יוצאת לדרך". אני לתומי חשבתי שהשיירה הזאת כבר יצאה לדרך בקיץ 1993 כאשר נחתמו הסכמי אוסלו, ואח"כ חשבתי שהיא יצאה לדרך עוד פעם בשנת 2003 כאשר מסמך ג'נבה של ביילין ושות' יצא לאור, אבל למה להיטפל לקטנות? העיקר שהשיירה סו"ס אכן יוצאת לדרך. "באנאפוליס ישבו נציגי כל נדינות ערב, בפעם הראשונה מאז קום מדינת ישראל, נציגי כל מדינות העולם פרט לאירן, וגיבו אירוע היסטורי חשוב זה" --- בפעם הראשונה מאז קום המדינה? גיבוי לארוע? הבה ונראה מה כתוב בעיתון על האירוע ההיסטורי הזה. עיתון "הארץ" מדווח על האירוע ההיסטורי החשוב הזה, ומתייחס ל"יוזמת ארצות ערב" כדלהלן:

"this initiative proposes normalization with israel in exchange for full withdrawal from the occupied territories and finding a just solution to the refugee problem"

בכוונה הבאתי את הקטע מהמדורה האנגלית של עיתון "הארץ", כי חסר בו מה שהוא. את מה שעיתון "הארץ" החסיר או "שכח", מוצאים בדיווח של הג'רוסלם פוסט על הארוע. מה שעיתון "הארץ" מעלים מקוראיו הוא ההגדרה המדוייקת של ה"פיתרון צודק לבעיית הפליטים", אותה השמיע הנציג הסעודי לוועידה, סעוד אל-פייסל. להלן הנוסח המלא של הדברים כפי שהופיע בג'רוסלם פוסט:

saud al-faisal listed the core "final status" issues that have to be resolved in the accelerated negotiating process launched here, but specified the need for a "right of return" to the refugees. (.jpost.com)

אבל למה להיטפל לקטנות? "זכות השיבה"? --- זה רק פרט טכני. לא צריך להתרגש מזה יותר מדי. מה שחשוב הוא ש"שיירת השלום יוצאת לדרך". כאשר פעמי השלום בפתח, את מה שלא נוח רצוי לשכוח. מקובל לאמר "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות". זה מתייחס כנראה לתותחים בלבד. רעמם של הקסאמים לא מפריע למוזות [השלום] לעבוד שעות נוספות: הכלבים נובחים, ונובחים, ונובחיםהקסאמים נופלים, ונופלים, ונופליםושיירת השלום יוצאת לדרך(מחבר: רמי נוידרפר, 27 בנובמבר, 2007. רמי, אני מקווה שאתה לא כועס על ה"עידכון" הקטן שעשיתי לפואמה שלך)נכון לעכשיו, "הצלחת" ועידת אנאפוליס היא בעצם העובדה שהיא התקיימה, ושהיא לא הסתיימה בפיאסקו כמו קמפ דייויד 2000. אבל כדאי לזכור שגם בשנת 2000, הפיצוץ לא אירע מיד אחרי שהפיסגה הסתיימה. במשך כל הקיץ של שנת 2000 שררה רגיעה, ועברו קצת יותר מחודשיים עד לפיצוץ. רק הזמן יגיד אם מתווה בוש-אולמרט לא יהיה מהדורה חוזרת של מתווה קלינטון-ברק. בינתיים נראה לי שלא היה מזיק לצנן קצת את ההתלהמות ולהמתין בסבלנות כדי לוודא ש"שיירת השלום שיצאה לדרך" גם עומדת להגיע.באשר למהות, קשה לדעת כי לא התפרסמו הרבה פרטים על מה שהוצע, על מה שהובטח, ועל מה שניתן. מהטון והתוכן של הדברים שנאמרו ע"י אולמרט אחרי הפגישה, אני חושב שלא אהיה רחוק מן האמת אם אנחש שמה שהובטח לערבים ע"י אהוד השני, חורג בהרבה מעבר למה שאהוד הראשון הציע להם בקמפ דייויד 2000. בהנחה שזה באמת כך, קביעתי שהשקעת הערבים באופציות (>ראה מאמרי ב"אימגו" מיום 12 באוקטובר, 2007) במקום לקחת את מה שהוצע להם, הוכיחה את עצמה כמדיניות נכונה. האם הפעם הערבים יסתפקו במה שהוצע להם או ששוב יתייחסו לזה כאל אופציות בלבד וימתינו לסיבוב נוסף בו יוצע להם יותר? ימים יגידו. דבר אחד בטוח, אם תהיה חזרה לארועי 2000, ללא כל קשר למה שיהיו הסיבה ו/או התירוץ של הערבים, האשמה תוטל כולה על ישראל. גדוד "מובילי הפרדות" של שיירת השלום ערוך ומוכן למשימה.מבחינתו של אולמרט, ההישג המשמעותי ביותר של ועידת אנאפוליס הוא בכך שבעתיד הנראה לעין לא נשקפת כל סכנה למעמדו כראש ממשלה. בעקבות קריאתו של נשיא ארה"ב לאולמרט לקיים פגישות אחת לשבועיים עם אבו מאזן עד "שהתהליך יסתיים", חלים על אולמרט כללי מסכת אתרוג, לפיהם אין לגעת בראש ממשלה שעיסוקו הוא עשיית שלום, לא בדרך של תביעה משפטית ולא באמצעות הדחה פרלמנטרית (למיטב זכרוני, הגישה הזאת כבר עמדה במבחן בג"ץ).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת ישראל בר-ניר