אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

על מה שובתים מורי התיכון?


קטגוריה: 
מחבר: 
דליה בן אסא ו-אברהם שיף

כמעט כל אזרח מבין כבר, שמערכת החינוך שלנו נמצאת במדרון. הרוב מסכים שנחוץ שינוי מהותי, אך מתקשה להבין מדוע מסרבים המורים לרפורמה הנפלאה ולהצעות שהאוצר, בנדיבותו, מרעיף עליהם ועל חינוך הדור הבא. איך אפשר להתנגד לתוספת של שישה מיליארד שקלים לתקציב החינוך? על מה לעזאזל שובתים המורים? התשובה נעוצה בתחושה משותפת, שמשקרים לנו שנים רבות. לא ברור לשם מה ואם יש יד אחת מכוונת, אבל חייבים לעצור את תהליך הרס החינוך. הצעות הממשלה אינן מכוונות לרפורמה של ממש (עזבו את הכותרת המפוצצת 'אופק חדש'. אין שום חדש). ה"רפורמה" המוצעת תאפשר לעגלה המקרטעת של החינוך להמשיך ולהתגלגל במורד, לא לשנות כיוון. בארבע השנים האחרונות קוצץ תקציב החינוך בכארבעה מיליארד שקלים. התלמיד הישראלי איבד בממוצע, תוך חמש שנים, 8.5 שעות לימוד שבועיות. על פי דו"ח oecd ההשקעה הממשלתית לתלמיד בישראל היא מהנמוכות במדינות המפותחות. באולימפיאדת המתמטיקה הידרדרה ישראל למקום ה-50 הבלתי מכובד, בעוד שמדינה כמו איראן עקפה אותנו בקלות והתמקמה במקום ה- 12. בשנות ה 80 וה 90 תפסה ישראל באופן קבוע מקום בצמרת.אם באמת היו רוצים להבריא את מערכת החינוך נחוץ היה להתחיל בשינוי של הגישה לשני נושאים מהותיים, שבלעדיהם אי אפשר לשפר דבר: תנאי העבודה בבתי הספר ותנאי השכר של המורה. כיום, כתות הלימוד בבתי הספר מאוכלסות בצפיפות בלתי נסבלת. בכתה של 40 – 42 תלמידים אי אפשר ללמד ביעילות. המורה נדרש להרביץ תורה ולהכין לבחינות הבגרות, אבל במקום ללמד, הוא נאלץ לעסוק בעיקר בהישרדות מול כתות עמוסות ורועשות. צפיפות הכיתות היא סיבה מרכזית להידרדרות המתמשכת של ישראל במבחני השוואה בינלאומיים ובתוצאות בחינות הבגרות, למרות כל ההקלות שעשה בהן משרד החינוך בשנים האחרונות. רק הקטנה מאוד משמעותית של מספר התלמידים בכתה תאפשר למורה לתפקד. רק אז אפשר יהיה להתחיל לדבר על "חינוך". אך לא די בכך. חייבים להחזיר להוראה אנשי מקצוע מעולים. הסיסמא חייבת להיות "הטובים לחינוך" ורק הגדלה משמעותית של שכר המורה תגרום לטובים ביותר להישאר במערכת החינוך ואף תמשוך כוחות רעננים למקצוע ההוראה. השחיקה הגדולה של שכר המורים הביאה לכך שאין כמעט גברים במערכת החינוך ומשכורתן של המורות היא, ברוב המקרים, משכורת שנייה בבית, כי לא ניתן להתפרנס ממנה בכבוד. במקום לטפח את מעמד המורה, התאמצו ממשלות ישראל בעשור האחרון לשחוק את שכר המורים ולהנמיך את מעמדם. צריך לזכור שהישגי התעשייה עתירת הידע, המפעלים הביטחוניים, המדע והרפואה הישראליים ניזונים עדיין מההשקעה בחינוך בשנות ה- 50 וה- 60. כדאי להקשיב לפרופ' אהרון צ'חנובר, חתן פרס נובל בכימיה, החוזר ומתריע, שהקיצוץ המתמשך בחינוך וירידת מעמד המורה הנובעת ממנו, ידרדרו את ישראל למצב של מדינה מן העולם השלישי. מערכת החינוך, לדאבון הלב, דוהרת כבר בדרך אל הנחשלות, אך האם מדינת ישראל, יכולה להרשות לעצמה להתרסק במדרון הזה?צריך לעצור את מעגל הקסמים: הצפיפות בכיתות והשכר הנמוך אינם מאפשרים ללמד ומבריחים מההוראה אנשים בעלי יכולות גבוהות. התוצאה - רמת הלימודים יורדת ומשרד החינוך נאלץ להקל על הבחינות ולהוריד את הרמה כדי לכסות על ערוותו. נוצרת תחושה, שחינוך הוא עניין זניח וחסר תקווה שלא צריך להשקיע בו משאבים. שכר המורים ומעמדם יורד והטובים בורחים מהמערכת. האוצר משתכנע שאפשר לחסוך עוד ממון, מגביר את הצפיפות ומפחית את השכר וחוזר חלילה- הצפיפות אינה מאפשרת ללמד וכו'חבל שאין מי ששם לבו לדברים שאמר יצחק רבין בנאום שנשא עם כינון הממשלה ב-1992: "בטחון איננו רק טנק, המטוס וספינת הטילים. בטחון הוא גם, ואולי קודם כל האדם, האזרח הישראלי. בטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא בית הספר..." דליה בן אסא ואברהם שיף, בשם מורי תיכון ע"ש אחד העם בפתח-תקווה.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת