אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

כל המוסיף גורע


להלן דף מתוך הגדה של פסח, שהוצאה לאור על ידי המדפיס הראשון בירושלים הוא הרב ישראל בק בשנת 1862.

בהתאם למגבלות השלטוניות וכורח המציאות כפי שהייתה אז, הוצאה ההגדה שכל עניינה סדר פסח כהלכתו, "תחת ממשלת אדונינו המלך החסיד הרחמן שולטן עבד איל עזיז ירום הודו", כשכולם יודעים כמה עובדות או לפחות מביעים כמה ספיקות באשר לניסוח זה:1. הפקת ההגדה לא נעשתה כלל בחסות אומנותית או אחרת של הממשלה, והממשלה לא תרמה מאום לפרוייקט, לכל היותר הרשתה לבצעו.2. ספק רב אם אותו שולטן/מלך עבדל עזיז היה בדרגה של "חסיד ורחמן".3. ספק עוד יותר גדול – האם מי שחיבר את הנוסח, רצה בכלל כי ירום הודו של השולטן.אלא שזו רוח הגלות כפי שנכפתה על היהודים בכל אתר ואתר, ובתקופות ארוכות גם בארץ ישראל ואפילו בירושלים כאשר אלה היו תחת שלטון זר. זהו מס השפתיים שמשלמים במצוק ותחת שלטון דורסני מתנשא ורחוק מלהיות דמוקרטי.

בהגדות של ימינו, בסידורי התפילה ובמחזורים לחגים, צפוי שלא נמצא ניסוחים כאלה.האמנם?הבה ונבחן מחזור תפילה עדכני שראה אור במדינת ישראל לאחר קום המדינה הריבונית בארץ ישראל. המדובר הוא, לשם דוגמא, במחזור של יום כיפו "זכור לאברהם" השלם, שהודפס בתשנ"ג בירושלים, וכה כלול בתפילת שחרית כביתר התפילות שבמחזור:"אבינו שבשמיים תן חיים ושלום למלך אדוננו,א"ש תן בלבו להיטיב אלינו"ממש כאילו אנו עדיין שרויים בגלות וחיים תחת עול של מלך זר, ומעניין לעיין במחזור אחר, "תפילת ישרים", אשר בו ההתייחסויות שבתפילה לשלום המלך הן גם בסוגריים וגם באותיות זעירות, ללמדנו כי בקשות הרחמים והחנפנות הללו הן בעירבון מוגבל וייאמרו רק בלית ברירה כאשר והיכן שבאמת יש שלטון זר ומציק, ולהלן צילום של הדף הרלוונטי:וכך מיליוני יהודים בארץ ישראל מתפללים על פי נוסחים שלא רק שאבד עליהם הכלח, אלא גם הם מביישים את קוראם.אכן יש מי ששם לב לאבסורד, והמיר "את המלך אדוננו" ב.... הנשיא מר קצב, ויש מי שמפרש מתוך טעות כי הכוונה היא לה' – פרשנות שהיא רחוקה מפשוטו של מקרא, ושגויה בעליל על פי נוסח התפילה שהיא פנייה אל ה' ולא פניה אל אחר שישפיע על ה' חס וחלילה.מה שדרוש לעשות זה פשוט למחוק שורות אלו ודומיהן מהסידור ומהמחזור, ואין בכך דבר וחצי דבר בנושא הלכתי, אלא שחרור מאילוץ שכבר לא רלוונטי. השינוי הוא בהכנסת השורות הללו והשחרור מהן אינו בבחינת שינוי אלא חזרה לנוסח הנכון.

בעניין זה איני יכול שלא להעיר כי יש נטייה בקרב רבים להוסיף ולא לגרוע, אף על פי שלעתים הגריעה היא מהווה הקלה ושחרור וככזו היא מוסיפה, כבדוגמא הנ"ל. ישנה גישה לפיה הידור מצוות התפילה מיושם באמצעות הארכת התפילה או הברכה, וכך אנו מוצאים את עצמנו זונחים ברובנו את הנוסח הקצר של הרמב"ם ומעדיפים נוסחים אחרים ארוכים בעשרות ובמאות אחוזים. לשם דיוק הטענה, השוואה בין ברכת המזון בנוסח הרמב"ם [בהוצאת "פעולת צדיק" – "נוסח בלאדי"] כוללת כ- 250 מלים, לעומת כפול מזה בנוסחים אחרים.ונשאלת השאלה, מה באמת הידור ומה לא, ומה היא תוספת המהווה גריעה ממש.

מאת: ד"ר אברהם בן עזרא

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אברהם בן עזרא