אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אדלינה קליין / עצי האקץ


אדלינה קליין / עצי האקץ. הוצאת "המעתיק" א. דגני, ירושלים

בשיריה של אדלינה קליין מצוירים נופי טבע ואדם בפשטות יופיים. נטייתה של אדלינה היא אל הלשון הגלויה היוצרת קומוניקציה מיידית עם הקורא. אדלינה נמנעת מ"גיוס" מטבעות לשון נדירות ומשחקי מלים היוצרים הֲזָרָה עד כדי איבוד הקשר הקומוניקאטיבי עם הקוראים. ה"גילוי" רב מן ה"כיסוי" בשונה מהשירה האניגמאתית המייגעת. המפגש עם נופי הטבע מעורר השראה של הנפש המשוררית, ונופים אלו מקבלים גילום בציור מילולי, שאין כל צורך לנסות ולמצוא מסר "נסתר" מאחוריו. חיבתה רבה אל העצים, ובמיוחד אל עצי האקץ והערמונים במחוז ילדותה שבטרנסילבניה על אף הזיכרונות הקשים המתלווים לעתים לתמונת הנוף: "הַעֵצִים לא שׁוֹכְחִים בִּמְהֵרָה" (עמ' 103). נופי הילדות כובשים מקום נכבד בשירי הקובץ ולצדם נופי ההווה הארץ-ישראליים. כפילות השורשים אינה מלווה בייסורים, כפי שמוצאים ברוב שירת ה"דו-שורש" הן ממזרח והן ממערב.

למשוררת לא היו חיבוטים קשים בהתחברות אל נופי הארץ, וזיכרון נופי העבר הוא המייסר את נפש המשוררת בשל האנטישמיות שחוו הוריה. ביחס לנופי העבר קיימת אמביוולנטיות בשל הזיכרון המעיב עליהם. מחד גיסא, אהבת הנוף והתפעמות מיופיו באופן מיידי-אינטואיטיבי, ומאידך גיסא המאורעות הנקשרים אליהם, צובעים אותם בצבעי היגון: "הָרֵי הַקַרְפָּטִים עוֹמְדִים זְקוּפִים / עָצְמָתָם בְּרֵאשִׁית אֲדָמָה / וְעֵין הַצַּיָּר עוֹד הוֹזָה דּוּמִיָּה..." יחד עם זאת "הַעֵצִים לא שׁוֹכְחִים בִּמְהֵרָה... / וְיֵשׁ, זָרִים דוֹרְכִים בַּמְּכוֹרָה / לא יוֹדְעִים הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרָה..." (עמ' 102-103).כך גם עצי האקץ שעל אף יפעתם, מעוררים זיכרון של מאורע אנטישמי בעת שטיילה עם אביה בשדרה ופלוני הוכה לנגד עיניהם בשל היותו יהודי: "עָבַרְנוּ בְּלַיְלָה רֵיחָנִי שֶׁל עצֵי האקץ... / יָדִי מָחְזֶקֶת בְּיַד אַבָּא / נוֹף קָסוּם / ... / רַק אנִי וְאַבָּא מְטַיְּלִים / בַּשְׁדֵרָה הַמְּרֻחֶקֶת / לְפֶתַע הֵגִיחוּ בַּהמוֹנֵיהֶם // ... קצינים... // בִּידֵיהֶם אַלּוֹת וּכְפָפוֹת, / חלוֹם בִּעוּתִים נִרְדָּף. / ... / עוֹדִי שׁוֹמַעַת אֶת הָאַלוֹת / מַכּוֹת בְּגוּף לא נוֹשֵׁם. / ... / הַ"דּוּנָה" הָיְּתָה שְׁחוֹרָה כַּזֶפֶת / הַשָּׁמַיִם אפוֹרִים וּבוֹכִים / בָּשְׂמָם שֶׁל עצֵי האקץ הַמְּתוּקִים / הָיָה מַר כְּלַענָה. / שָׁמַעְתִּי מֵרָחוֹק אֶת הַמִּלָּה / 'זִ'ידוֹ'. / אָסוּר הָיָה לָאִישׁ לְהִתְנַגֵּד לָהֶם / אָמַר אַבָּא / וְלא יָסַף" (עמ' 26-27). נְהַר הַדּוּנָה נצבע על-ידי המשוררת בצבע שחור, לא רק בשל העננים האפורים שכיסו את פני השמים, אלא בעיקר בשל הזיכרון הקודר. נופי הארץ המוכרים לובשים יפעה ומתוארים מזווית אישית של עין המתבוננת הצובעת את הנופים בצבעים ייחודיים. בשיר "בריאה פזורת רוח" הקורא יוצא למסע בארץ מצפון אל הדרום יחד עם הדוברת-השרה ה"עפה" ברחבי הארץ כציפור: "מִתְנוֹעַעַת מִשִּׁפּוּלֵי הַגִּלְבֹּעַ / לִנְשֹׁק לְהַרְרֵי עָשָן נְמוֹגִים בַּחֶרְמוֹן / חָשָׁה חֶבְיוֹנוֹת בְּנִקְרוֹת סֶלַע / בָּם בִצְּרוּ צִפֳּרִים תְּכַלְכַלוֹת כְּנָפַיִם... / נֶאֱחֶזֶת כָּל יֵשׁוּתִי לְהַנְמִיךְ / מַשַּׁק עַפְעַפַּי / מֵעַל פִּסְגַּת הַר הַצּוֹפִים / בִּירוּשָׁלַיִם. / לְהִתְבַּשֵׂם בְּיִרְאָה,/ בְּמַרְאוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הָעמוּסוֹת. / נִגּוּנֵי כְּמִיהָה דּוֹבְרִים אֵלַי, / עָצְמַת כִּנוֹרוֹת / מַפְּלֵי עֵין גֶּדִי, / ... / זִרְמֵי צְמָחִים וְשׁוֹרְשֵי אֲדָמָה מְלוּחָה / נִסְחָפִים מִמַּיִם אַדִּירִים./ יוֹנֶקֶת כְּיוֹנְקִים. / בְּרִיאָה פְּזוּרַת רוּחַ / חוֹדֶרֶת בְּעַצְמוֹתַי / הוֹדֶפֶת אוֹתִי אֶל עַצְמִי / בִּתְחוּשַׁת שִׁכַּרוֹן" (עמ' 106-108). תחושת שכרון זו סוחפת ומושלכת אל הנופים המואנשים: "מֵחַלּוֹן הַגֻּמְחָה הֵצַצְנוּ בְּיִרְאָה / בְּעִיר הָרוֹגֶשֶׁת אַלְפַּיִם שָׁנָה"(עמ' 70).ׁ

הריגוש המתגלם בפרסוניפיקציה של הנופים מלווה גם את תיאורי הנופים ברומניה בביקור במחוזות ילדותה: "אַחַר-כָּךְ פָּרְצוּ הֶהָרִים / לְתוֹךְ הַשׂדוֹת / הַתִּירָס כּה רְחַב יָדַיִם / חוֹלֵשׁ, פוֹלֵשׁ, מַמְרִיא / לְמֶרְחַקִּים פְּרוּעֵי דִּמְיוֹן..." דינמיקה רוגשת זו מלווה את השיר כולו כמו את כל הנופים המתוארים בספר. עצי האקץ המלווים זיכרון מר לא גורעים מהאופטימיות והשמחה הזורמים אל בין השורות גם בשירים השבים אל נופי העבר. "קוֹלוֹתֵינוּ, / מְהַדְהֵדִים בֵּין אַנְפוֹת הַמַּיִם הַלְּבַנְבַּנּוֹת / בֵּין קִיפוֹדֵי הַיְעָרוֹת / בֵּין / שְׁבִילֵי הֶחָלָב שֶׁל כּוֹכָבִים שׁוֹתְקִים / בְּלֵילוֹת שָׁמַיִם מֻזְהָבִים / וַאנַחְנוּ הָיִינוּ בְּעִיר עַרְפִּלִים / בְּמַעְיְנוֹת הַחַיּים שֶל מִזְרָקוֹת / הַזְּמָן לא שָׁכַח..." ("קְלוּז' הָאַחֶרֶת", עמ' 4).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חלי אברהם-איתן