אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הסתירה הבסיסית ברעיון מנהיגות יהודית


אפשר להזדהות עם הרעיון המוביל, שהביא להקמתה של מנהיגות יהודית, ולהבין את התובנה הפוליטית הגלומה בו. אלא שהמציאות היא מעבדת ניסויים אולטימטיבית, שממחישה את הפער בין מגבלות המחשבה האנושית לבין רזי הקיום. הרעיון הבסיסי, שהנחה את מייסדי מנהיגות יהודית, נבע מתוך שאיפה לשבור את אותו מעגל קסמים פוליטי המותיר את הציונות הדתית והציבור האמוני באשר הוא מחוץ למעגל ההשפעה השלטונית. דהיינו, הציבור האמוני ממשיך להצביע למפלגותיו הסקטוריאליות הקטנות, ממשיך למלא בנאמנות ובמסירות את משימותיו הלאומית, אך כוחו הפוליטי הדל אינו עומד בשום יחס ופרופורציה לתרומתו הלאומית המכרעת.

מכאן שמייסדי מנהיגות יהודית גרסו בצדק כי הגיע העת לשנות את כללי המשחק הבלתי הוגן, שמותיר ציבור כה איכותי ומסור מחוץ למוקדי ההכרעה הממלכתית. המסקנה המתבקשת מאליה הכתיבה טקטיקה פוליטית של השתלבות הציבור האמוני בהתמודדות על מקומו הראוי במוקדי ההכרעה השלטונית. מאחר שהליכוד והעבודה הן שתי המפלגות המרכזיות המייצגות למעשה את מרכז העשייה הפוליטית והן נהנות מיציבות אלקטורלית מוכחת כנציגות מובילות של ציבור הבוחרים, השתלבותו הפוליטית של הציבור האמוני באחת משתי המפלגות המובילות הוגדרה כמשימתה הפוליטית המכוננת של מנהיגות יהודית. הבחירה בליכוד כמפלגת הבית למסגרת פעילותה הפוליטית של מנהיגות יהודית הייתה טבעית ומובנת מאליה על הרקע הקירבה הרעיונית. אלא שהמציאות הפוליטית הוכיחה שהקירבה לכאורה בין מנהיגות יהודית למפלגת הבית, שבתוכה היא מתמודדת על דרכה הרעיונית, היא מדומה לחלוטין. יתרה מזאת, ככל שמנהיגות יהודית נוגסת נתח גדול יותר מהאלקטורט הליכודניקי הפנימי כך נפערת תהום עמוקה יותר בינה לבין הליכוד "המסורתי". במהלך המאבקים הפוליטיים בין מנהיגות יהודית לסביבה הליכודניקית המסורתית גם הולך ומתחדד השוני המהותי בין מפלגת האם לגורם "הזר" שהסתנן לשורותיה.סלידתם של הליכודניקים המסורתיים מהטקטיקה "החתרנית" לכאורה של מנהיגות יהודית זוכה להד ציבורי נרחב של הזדהות. גם מהלכו המגונה של נתניהו, אשר מנע את השתתפותו של פייגלין בטקס הזכייה החגיגי בגני התערוכה, אינו מצליח למתן את אותו אנטגוניזם ציבורי כלפי "אופייה החתרני" של מנהיגות יהודית.

גם כאשר המציאות, כמעבדת ניסויים אולטימטיבית, חושפת אמיתות חד-משמעיות היא משקפת אותן במסר שאינו בהכרח חד-משמעי ויכול להתפרש כך או אחרת. כך שאת הבידוד הפוליטי המעמיק של מנהיגות יהודית בליכוד ניתן לתרץ במונחים של מאבקי הישרדות פוליטיים של הגווארדיה הוותיקה נגד כוח פוליטי נחוש ורענן המאיים על עמדות ההכרעה של השועלים הוותיקים. באופן דומה ניתן לתרץ את האנטגוניזם הציבורי נגד "הטקטיקה הפוליטית החתרנית" של מנהיגות יהודית בשעטנז רציונלי של טעמים ותואנות, החל מחשיפתו של הציבור לתקשורת עוינת, דרך הצדקת הטקטיקה הפוליטית של התנועה תוך הסתמכות על תקדימים היסטוריים (שאגב, אינם מחמיאים לטקטיקה), וכלה בחלוציותה הפוליטית של מנהיגות יהודית שנאלצת להתמודד באווירה ציבורית שלא הבשילה להפנים את הגדולה הרעיונית הגלומה בתנועה.כאמור, המציאות משקפת מסרים רבי גוונים גם כאשר גלומה בהם אמת חד-משמעית. כך שכל אדם נוטה לפרש את עובדות המציאות על פי הטיות רגשיות, אינטרסים אישיים ונהיות לב. מכאן שאפשר להבין מדוע מתקשים חברי מנהיגות יהודית לפענח את המציאות הפוליטית שבה הם מתחבטים, גם כאשר היא משקפת מסרים כה ברורים ביחס לנקודת התורפה הבסיסית של הרעיון המרכזי שעליו מושתתת יוזמת הקמתה של התנועה.מעבר לפירושים פוליטיים רדודים של מאבקים כוחניים ואינטרסים אישיים, בידודה הפוליטי הגובר של מנהיגות יהודית והזדקרותה כגוף זר שאינו משתלב במוקד הכרעה שלטונית, דוגמת הליכוד, מרוקן את רעיון הקמתה של התנועה מתוכנו. שכן, המציאות מלמדת שהטקטיקה הפוליטית של התנועה מובילה אותה למציאות מנוגדת בתכלית הניגוד למטרה הרעיונית שלשמה היא הוקמה מלכתחילה.

הלקח הנובע מתוך המציאות הפוליטית העגומה של מנהיגות יהודית מתבקש מאליו, והוא גלום בשאלה הרטורית: מדוע מלכתחילה הוקמה תנועה ייעודית לצורך השתלבותו הפוליטית של הציבור האמוני במוקדי ההכרעה השלטונית. אם הציבור האמוני אינו סקטוריאלי בתודעתו והוא מתאווה בצדק להיות מעורב במוקדי ההכרעה הממלכתית, מדוע שלא ינהג ככל מגזר אזרחי אחר. חוקי המדינה הרי מאפשרים לכל אזרח במדינה להצביע לכל מפלגה ולהתמודד כמועמד לכל תפקיד פוליטי במסגרתה. לשם מה הצורך בכל הרוח והצלצולים של מנהיגות יהודית ובכל ההתקוטטויות הפוליטיות של תנועה בלתי סקטוריאלית לכאורה, שככל שהיא שוקעת בתסבוכת הפוליטית כך מתחדד צביונה הסקטוריאלי. המציאות הפוליטית הבדלנית של מנהיגות יהודית "המשתלבת" מובנית בעצם רעיון הקמתה. שכן, המציאות אומרת את דברה באופן חד וברור: אם הציבור האמוני רוצה להשתלב במוקדי הכוח הממלכתיים במסגרת המפלגות המובילות, אדרבא ואדרבא, שיצביע באופן חופשי בעד הליכוד או העבודה ושיתמודד באופן חופשי לתפקידים פוליטיים במסגרתן. כך שהמציאות היא זאת הממחישה כי הטקטיקה הפוליטית המבריקה של מנהיגות יהודית היא רעיון הסותר את עצמו. מוטב למנהיגי התנועה להפנים את לקחי המציאות בעוד מועד, לחסוך מעצמם ייסורי נפש וביטול זמן ולהפנות את תעצומותיהם וכישרונותיהם לאפיקים קונסטרוקטיביים. שכן, כאמור, התנהלותה של מנהיגות יהודית לא רק שאינה סוללת את הדרך להגשמת רעיונותיה המכוננים אלא אף סותרת את פוטנציאל הגשמתם. יהודה צורף

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יהודה צורף