אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לב מלבלב / דוד שלמה


התמונה של אדלינה קליין

"לב מלבלב"/מאת דוד שלמה (שירים) (הוצאת מיכאל לחמן בע"מ, תשס"ז)"בית ליבי"בעוד עיני בולשות אחר שורות צפופות ארוכות ומסודרות למהדרין, מוכנות ערוכות ומגוהצות למשעי, להופיע לכבוד שבת המלכה, נמשך מבטי שוב ושוב אל שורות השיר: (בע' 40) ..."כָּל דָּבָר בְּעִתוֹ, גַּם יְצִרַת רוּחִי/לֹא כָּל הָעִתּוֹת שָׁווֹת בִּפְנֵי בּוֹרְאִי/בְּקוֹרְאִי, "עֵת הַזָּמִיר הִגִּיע"/ אפִילּוּ זֶה סְתָיו,/ עֵת אָבִיב וּתְכֵלֶת בָּרָקִיעַ/יֵשׁ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְיֵשׁ לְעִיתִּים רְחוֹקוֹת"... הנה כאן, נשביתי בקסמי עולמו של המשורר דוד שלמה, אשר 'מציאות' העבר, חובֶר אל ההווה והעתיד אם אך מתבוננים מאבכי הנפש. כך מצאתי כי הציטטה שלעיל, מצביעה על פילוסופיית חיים החובקת עולם ומלואו למין היסוד, ועד לטפחות. בשורותיו העשירות במטאפורות, דר דייר קבוע אשר שלם עם עצמו ועם עולמו. בעיקר, שלם האיש עם בוראו. בשל כך, נוטל היוצר דוד שלמה זכות לרשום את המשפט (המוזכר לעיל): "לֹא כָּל הָעִיתוֹת שָׁווֹת בִּפְנֵי בּוֹרְאִי". מדוע היוצר כה פסקני באמרתו?! מסתבר שאדם הדבק באמונתו - הוא אדם החי את שורשיו. ומתוך שורשיו, מתקיים גם עַבָרוֹ.ומוסיפים יודעי דבר וקובעים - כי ללא עבר, אין הווה ואין עתיד. מובן, כי לא ניתן לדלג ולעבור לסדר יום, בלא להביא ציטוט מתבקש מהשיר המובא: (בע' 42) 1) ..."גְּוִיוֹת שֶׁל כְלָבִים וִיהוּדִים בְּעִרְבּוּבְיָה 'פִּרְאֵי הָאָדָם' בִּצְעוּ אֶת זְמָמָם בַּאדָמָה חרֵבָה/וַאנִי יַנּוּקָא בֵּן עֶשֶׂר, מְפֻחָד, נִשְׁעַן עַל הַקִּיר/שׁוֹמֵעַ זַעקוֹת עוֹלוֹת לַשָֹּׁמַיִם וּמַחְוִיר/ קוֹרֵא בְּלַחַשׁ לְרִבוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם"... והנה אותו ילד (כמתואר בסצנה הנוראית שחווה), "קורא בלחש לרִבוֹנוֹ של עוֹלם". קריאתו זו, נענית והוא ניצול מגיא ההריגה. את המקום אינו שוכח. את האירוע המפלצתי, מפנים בתוככי ליבו. ועם הזמן, הוא קם זוקף קומתו ונהפך לְעַם. משאת נפשו להגיע לְצִיוֹן - התממשה. מכאן ואילך, הוא משנן את דבר אמונתו ותורת ה' -'לבני האדם' (השווים אליו) ורושם הגיגיו וחזונו ביצירותיו. בשלב מאוחר יותר, מבהיר דוד שלמה את נושא עַברוֹ, מנקֻדת תצפית חדשה: (ע' 47) ..."וּכְאִילּוּ חָדָשׁ וּמְלַבְלֵב מֵתְהַוֶּה בְּתוֹכִי/ וּמוּדָע כִּי יִהְיֶה גַּם קַו תֶּפֶר לֵהוִוי/וּבַעתִיד אַתְחִיל בִּתְחִלַּת הַקֵּץ/וְלֹא אוּכַל לִמְנוֹעַ לְעַצְמִי כָּל חֵץ/וּמוֹדֶה לַעָבָר שֶׁלִי/עַל כָּל מַה שֶּׁנִתַּן/וְהַדְּיוֹ יִבַּשׁ בַּקֶּסֶת/וְהַצִּיוֹן חִיּוּבִי עַל כָּל הַזְמָן"... מסתבר, כי הנחת יסודות, דורשות התמדה והתמסרות למען המטרה (שאינה מניחה לרגע). לפיכך, היוצר נמצא כל העת בהליך של התהוות. השפה התנכ"ית, בנוסף לליריות העדינה בכתיבתו, מהווים ראי לשירתו העשירה והדומיננטית - והופכת למעין המתגבר. ולהדגמה: (עמ' 48) ..."מְשׁוֹרֵר הַתְּהִלִּים יָצַר שׂפַת פְּנִינִים/וּבְחָכְמָתוֹ הָרַבָּה הִקְדִּים קֹדֶשׁ קָדָֹשִים שֶׁל מִלִּים/וְאֹמֵר הַמְּשׁוֹרֵר/עבוּרְךָ/ עבוּרוֹ, לְמַעַנִי/ "לֵב טָהֹור בְּרָא לִי/רוּח נָכוֹן חדֵשׁ בְּקִרְבִּי" תְּרַנֵּן וּתְרַעְנֵן אֶת לְשׁוֹנִי/זֶה הַגָּנוּז בְּלִבִּי מִידֵי יוֹם בְיוֹמִי/לְבַקֵּשׁ כִּי לִבִּי יִשָּׁאֵר טָהוֹר בִּפְנֵי רֵעַי וּבוֹרְאִי"....מסתבר כי אותו גורל אשר האיר פניו והצילו מהתופת, טפח על פניו לימים, ונכדו נפל במלחמת יום הכיפורים. קובץ שירים זה מוקדש לזכרו. וכך רשם (ע' 22):..."וְהַבָּחוּר הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בֵּן חמִישִּׁים וּשְׁלֹשָׁה אבִיבִים/עקֵדְתוֹ הִשְׁאִירָה פֶצַע וְחלָל בָּרַבִּים/הוּא מְחִיר הַדָּמִים שֶׁל מִשְׁפַּחְתִּי לְנֶצַח נְצָחִים/וְהוּא בְּלִבֵּנוּ לָעַד בֵין הָארָזִים"... אבל גם דבר איום זה, אינו מפרק את דוד שלמה מרוחו האיתנה. והוא נענה ואףמשיב לפונים, (על-פי דרכו ואמונתו העמוקה) ראה: (ע' 53) ..."וּמֵי הַנַּחַל זוֹרְמִים לַמְרוֹת סַלְעֵי הָאבָנִים / ולַמְרוֹת עַנְפֵי הָעֵץ אשֶׁר נִתְקְעוּ בַּנְּחָלִים"...//..."יֵשׁ וּמַצִּיעִים לִי גַּלְגַּל הצַלָּה/פֶּן אֶת הַדֶּרֶךְ אֶשְׁכַּח בִּשְׂחִיָּתִי לַמַּטָּרָה"... כאיש מאמין, 'האמונה' היא זו אשר נותנת לאדם את הכֹח להמשיך הלאה. ואֵלו דבריו: (ע' 26) ..."זּאת חנֻכַּת בֵּית לִבִּי' מִידֵי יוֹם/ וּבָאתִי לְמִשְׁכָּנִי כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁום/וְאוֹדֶה לְיוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים כִּי תְּבוּנָתִי אִתִּי/וְאֶתְפַּלֵּל כִּי אֶתֵּן עוֹד וְעוֹד מֵעַצְמִי"... בהמשך, נראה כי לא בסתם העניק משורר זה את השם: "לב מלבלב" לספרו, די באם נעיף מבט בשורת השיר (ע' 36) ..."הַפֶּרַח הַלָּבָן וּפֶרַח הַשׁוּשׁן מְעַטְּרִים אֶת עוֹלָמִי/וּפִרְחֵי תּוֹרָה וּפִרְחֵי הַדּוֹר מַבְטִיחִים הֶמְשֵֹׁךְ לְעַמִּי"... והרי אנו נשבים ביפי מראה נפשו של משורר ענו ומעמיק זה, ויודעים כי מתנת המילים שבאמתחתו, כמשב רוח מרענן. וכל מילה בסלע. שוב אינו מותיר לנו דוד שלמה אלא פתח: לאתגרים, לתקוות, ולאהבות.ואותה 'חלקת אלוהים הקטנה' שבנפשו ב'בית ליבי' הביאה אל אויר העולם את המשפט : (ע' 56) ..."צִפּוֹרִים דָרֵי מַעלָה, צִפּוֹרִים דָרֵי מַטָּה/יְרוּשָׁלַיִם כֻּלָּהּ מִתְרוֹמֶמֶת עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה".לעונג היה לי להתעמק ביצירות המושלמות הנפלאות והחובקות שלפנינו, ולחוות ראייה כמעט מטאפיזית הדוברת אל הנפש, ומרוממת את הרוח.__________________1(היצירה נכתבה לזכר שואת יהודי דוֹרוֹהוֹי עיירת הוּלדתוֹ).

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר