אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גק / א. מ. הומס


התמונה של דן לחמן

 

מי הוא הקורא המיועד לספר העוסק בנער בן חמש עשרה שהוריו התגרשו. האם זה סוג של ספר שהורים כאלה אמורים לתת לבנם, שיתכונן וילמד? ואולי זה דווקא ספר לאבות מסוג מסוים.

ג'ק הא נער בן חמש עשרה שאביו עזב את הבית ללא הסבר לפני כארבע שנים. הם שומרים על סוג של קשר. והסיפור כולו מובא דרך עיניו של ג'ק ולא של קול מבוגר. לכן גם רמת השפה מתאימה את עצמה לשפתו של נער מתבגר, וכך עולה גם עולם הדימויים הפשוט, המבוכות הקטנות בחייו והקול בקולו שלו. היחסים של ג'ק עם אביו, בנפרד, ואמו הולכים ומשתפרים ככל שהאם נרגעת מהגירושים ומתחילה לצאת עם גברים אחרים עד שהיא מוצאת אחד, מייקל, גבר שקט, מתנהג כזן בודהיסט, היפי לשעבר ואיש ניו אייג' של ימינו. היא מכניסה אותו לביתם. גם ג'ק מתחיל להשלים עם הגבר החדש, בעזרת אביו דווקא. ארבע שנים אחרי כשג'ק כבר כמעט בן שש עשרה אביו לוקח אותו לשיט על האגם. לכאורה פתיחה פסטורלית, אך בתוך הבדידות המוחלטת, במקום שג'ק אינו מסוגל לברוח ממנו"ברגע שהגענו לאמצע שום מקום, לבשו פניו ארשת שיש לאבות כשהם עומדים לומר משהו שהם יודעים שיגרום לך להקיא. זוהי ארשת קלאסית. הגבות מצטופפות, והם רוכנים קדימה ואומרים משהו כמו, בן, אנחנו צריכים לדבר.... לבסוף הם אומרים משהו כמו, סבתא שלך מאוד חולה, ובדרך כלל פרוש הדבר שהיא כבר מתה, אבל שומרים את הבשורה למחר"ואכן, לאב יש בשורה לבשר לג'ק והיא אינה נוגעת כלל לסבתא. מה שיש לאב להגיד הוא סוג של וידי אישי על נטיותיו ההומוסקסואליות. מספר לו שידידו הטוב שאתו הוא חולק דירה הוא בעצם המאהב שלו. מכאן מתחיל המשבר של ג'ק. הרי הומואים כידוע, אין להם ילדים. והנה לו יש כזה והאם זה אביו אם כך. הוא מתחיל להיות רגיש למלה " מתרומם שילדים בגילו מרבים להשתמש בה. הוא מביט על כאלה הנחשדים ככאלה ושונא אותם. ליתר בטחון הוא מתחיל לצאת עם ילדה שלא באמת מוצאת חן בעיניו, רק כדי שכולם יראו שהוא יוצא עם נערה.

הומס מצליחה במשפטים ספורים, כתובים בצמצום מזוכך להוציא את המצבים והתחושות לאור. היא לא נכנסת יותר מדי לפענוח עמוק אלא משאירה אל הכל ברמת השפה של הנער, וזה ממש מספיק להבהיר לקורא הכל, החששות, המועקות והפחדים.ג'ק קולט סיפור על מישהו שנתפס לובש שמלה, כי הרי זו הסטיגמה של ילדים על הומואים. מקס ידידו הטוב שואל אותו לנה הוא כזה מוזר והאם זה בגלל שנדבק באיידס. ג'ק מתחלחל עד שמקס מסביר לו שזו בדיחה, כי הרי ג'ק בתול ובתולים לא יכולים להדבק באיידס.בצורה לא ברורה מגיעה איזו שמועה לבית הספר לכיתה, וג'ק מתחיל לסבול מאכזריותם של התלמידים האחרים שמוצאים דרכים להציק לו ולצחוק ממנו.לאורך כל הספר אנו לומדים הרבה על חיי היום יום של ג'ק. אך אולי לא ממש מספיק על המבוכות שלו הנוגעות לאביו.לא שהספר צריך להיות דידקטי ודביק, אך משלב מסוים יש תחושה שהספר פשטני למדי. ולא שג'ק איננו נער נחמד או שחיי היום יום שלו לא מספיק מעניינים. שיעור נהיגה ראשון, התאהבות בחברה ראשונה. אבל מן ההתחלה עומדת איזו הבטחה מסוג אחר. אך כמובן שנער בריא בנפשו שהתבגרותו מעסיקה אותו לא חושב כל הזמן רק על אביו ההומו. הוא לומד להכיר את העולם החדש ההולך ונגלה לעיניו מתוך סימני העולם הישן והמוכר. הדרך לבדוק את ההתייחסות שלו למצבו עוברת דרך השוואה למה שקורה במשפחת ידידו הטוב, שם הוא מגלה בעל מכה את אשתו, כך שבמשפחות שאולי אין בהן הומוסקסואלי ישנן בעיות קשות לא פחות.אפשר לנסות ולחפש בספר משמעויות עמוקות יותר ולנתח כל מני סמלים, כמו איזה כתם על השטיח שאמו של ג'ק מנסה להוריד, וכשהיא מצליחה לנקוות את הכתב, דווקא ביום הולדתו השש עשרה, הכתם הופך להיות אנטי כתם. כתם חדש של ניקיון בשטיח הישן.אך כשמגלים שאת הספר כתבה נערה צעירה בבת תשע עשרה מבינים שהקרבה שלה לגיל של ג'ק נותן לה אפשרות של קרבה אמיתית לגיבור, ויכול גם להסביר את ההשפעה שיש לתפסן בשדה שיפון על כתיבתה.ג'ק מתחבט בכל מה שנערים צעירים מתחבטים בהם בגילו, בתחושת ההתבגרות, בהבנה שלעולם כבר לא יהיה שוב בן חמש עשרה. בתהייה על כל הכתמים האחרים בחייו.אם כך, על מה הספר, האם הוא על הומוסקסואליות? ממש לא. יש בו קצת מחשבה על דעות קדומות אך לא בצורה עמוקה מדי. יש לנו כבר די הרבה ספרים העוסקים בהומוסקסואליות. בעיקר כאלה שבמרכזם ההתלבטות האישית מסביב לגילוי העצמי. חלקם סיפורי אהבה. ישנם הרבה הומוסקסואלים גרושים ואבות לילדים, ודומני שזו פעם ראשונה שאני קורא ספר על העולם הזה של האבות הללו מבעד לעיניו של הילד. זה איננו ספר הדרכה לאבא הומוסקסואלי, זה בוודאי לא ספר לבן לאב כזה. זה ספר חביב מאוד על חבלי התבגרותו של נער ההופך לגבר צעיר, על חיבוטי הנפש שלו, כשמלחמתו על גבריותו המתפתחת מתנגשת עם הסטריאוטיפים על הגבריות ההומוסקסואלית. ישנה השפעה גדולה של ד.ג סאלינג'ר על צורת הכתיבה של הולמס הצעירה. ג'ק מזכיר בצורת ההתבטאויות שלו את הולדן בתפסן בשדה שיפון. אך אולי זו הדרך הכל אמריקאית הנובעת מהשפה ומהחוויה השונה במקצת מאלו שלנו. אי אפשר שלא לאהוב את ג'ק, לחוש אליו חיבה גדולה והזדהות. זו איננה ספרות גדולה, אך אין ספר שספר שממש נעים וטוב ולקרוא אותו.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן