אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מי יתפור מעיל לפיל? / רינה לוינזון


התמונה של אדלינה קליין

"בין הניסים לבין הנפלאות" 

הספר מתחלק לשלושה נושאים עיקריים שהראשון בהן: משימות, וכשרון ההתמודדות עמן. 'הכישרון' הטבעי, נעוץ ב'חשיבה היצירתית', אשר מחלצת את הגיבורים מכל כשלון אפשרי. ראה בשיר: "ידידים ממאדים" (ע' 10-11). ילדה מוצאת פתרון ל'בדידות ולשעמום', וממציאה "חברים גמדים" שבאים לשחק עימה ישר "ממאדים" כשהיא זקוקה להם. אך כשאמא נוזפת על הבלגן שהותירו משחקיה הפזורים בחדר... הגמדים נעלמים מיד. וכשהילדה זקוקה להם שוב, די לה 'לצחקק' והגמדים שוב מופיעים ומשתובבים עמה. בשיר: "בלגן מאֻרגן" (ע' 22-23) אנו מוצאים שוב, את 'יופיו' של אי-הסדר בחדר הילדים, בסממנים של יצירתיות (שדמיונו מרקיע שחקים), בהמצאות של: להטוטים, קסמים, ולוליינות -שמטרתן להשיב הסדר על כנו. הפואנטה, כששב החדר להיות כשהיה, הוא הופך למעשה למשעמם וחסר עניין... מחד כשרון העמידה הנוסף של הילד, הוא 'במכשול' של הבריחה מ"הפחד". ומאידך, בשאיפה ל'הישגיות' ולתנופה - ראה בשיר: "לעוף". שני הגורמים הללו מפתחים את דמיונו של הילד ורינה לוינזון, מסייעת לנו לנתב נכון את המהלכים. בשיר "הפחד" (ע' 16-17), אנו פוגשים באיור, דמות חשוכה ומאיימת. (דמותו המוזרה של 'הפחד'). ולעומתו, ניבט לפנינו ילד 'צוחק' רץ בהיתול סביב למעגל. מי שרואה את הציור וקורא בד בבד את השיר, מבחין בנסיון לבלבל את 'הפחד' אשר נותר על עומדו מאוּבן. האם זאת נועזות? אומץ לב? או גבורה - שחש הילד? לא ברור. אך מה שכן ברור, טוב מראה עיניים וקריאת הטקסט, כדי להפיג את המתח המתעורר נוכח 'הפחד'. ואולי רצוי לדמיין אותו ב'משחק מחבואים' (שגם שם, מסתתר איזה אפקט לא מוגדר ל'פחד', אשר מלווה 'בסיומו הטוב', שובבות ושמחה). מנגד, משגברנו על הבריחה מ'הפחד', מגיעים לשאיפה של 'הישגיות ותנופה' (כמוזכר לעיל) בשיר "לעוף" (ע' 24-25).

כאן מדגישה המשוררת כי: ..."מִי שֶׂרוֹצֶה לָעוּף כְּבָר עָף/ אִם כָּנַף אוֹ בְּלִי כָּנַף"... ושבה ומחזקת דבריה במילים נרדפות לאותו משפט:..."כָּל הָרוֹצֶה לָעוּף – יָעוּף"! בחלק השני של השירים, המשוררת שמה יהבה על 'מה נכון ומה לא'(בתמונות מצב לא שכיחות) תוך ניסיון להצביע על טעויות אשר עושים המבוגרים, במסריהם המבלבלים עולמם של הקטנים. הנה בשיר: "לא ולא" (ע' 14-15). עוד בטרם קראנו את השיר, המבט תופס את האיורים הנפלאים של יוחנן לקיצביץ, בשלטי התמרורים האחוזים בידי ההורים, ובהן 'אזהרות' לילד, על כל צעד ושעל: לא לעשות כך. ולא לעשות אחרת. ואז תוהה הילד האם יש גם תמרור שאומר: כן ומותר?!הנה לפיכך, יתכן שמרוב 'איסורים', הילד מותש לחלוטין ר' השיר "לא רוצה לקום" (ע' 8-9 ). ככל שיעמידו לפני הילד פיתויים, כמו מיני מתיקות או דברי חנופה, שכדאי ללכת לכיתה, כי יפגוש בחבריו... הוא מוותר בקלות. וגם לטפס על עץ אינו חפץ. ובודאי לא להתרחץ. אפילו מאיומים שיביאו 'משטרה' אינו נרתע. כל רצונו לישון. והוא אומר: "אֲנִי נִרְדָם/אֲנִי לֹא עֵר/וְשׁוֹקוֹלָד... תְּנוּ לַשּׁוֹטֵר". באם ילד הגיע למצב בו השינה עדיפה בעיניו, יש לבדוק את 'הסיבה'. כיון שב'תוצאה'... נפגשנו זה עתה. וטוב לעשות זאת שעה אחת קודם, בטרם יהיה מאוחר מדי.השירים החכמים הללו מובילים אותנו לתכונות חריפות עוד יותר הקיימות בנו כבני אנוש.דוגמאות ניתן למצוא בשירים: "הרגזן". ו"לא כדאי לריב".בשיר "הרגזן" (ע' 18-19) פוגשים 'במשל ונמשל' על אדם שתכונתו הבולטת היא 'הרוגז'' על כל דבר. וכולם אשמים מלבדו. הנה כך משנשברת בביתו קערה, מרוב רוגז על כולם – עוזב את ביתו ונכנס בטעות לקרקס... שם הוא פוגש נמר, שכמוהו נרגן. משרואה את החיה והתנהגותה הגסה, קולט מה זהה התנהגותו הוא, לזה של הנמר. או אז, שב לביתו ומתקן הקערה.בכל ספרי האגדות והמשלים לילדים, אנו פוגשים את 'ההשוואה' בין הדומה והשונה - בינינו לבין החיה. 'מדרך הטבע' - התנהגותנו חייבת להיות שונה וחכמה בשל השימוש בשכלנו - המורה לנו מה, איך, וכיצד להתנהג. ובמקביל, לשאת באחריות לתוצאות מעשינו.ומעניין לעניין באותו עניין, רינה לוינזון נותנת אזהרה ברורה וחד משמעית בנושא 'המריבה'. בשיר "לא כדאי לריב" (ע' 12-13): " 'השלום' עדיף - ו"לא כדאי לריב"...//"לֹא עַל זֶה וְלֹא בִּגְלַל/לֹא כְּדַאי לָרִיב בִּכְלָל"... //"כִּי הָרִיב עוֹלֶה בְיֹקֶר"!בחלק השלישי בקובץ, פוגשים יצירות 'אופטימיות' ויצירות 'פסימיות' המוליכות אל 'חשיבה נכונה', ואל הגשמת המשאלות.בשיר: "מחפש את הנס" (ע' 1-2) נמצא את הקסם שבמילים. בו ילד מחפש את 'הנס' ובסופו, הוא מגלה (באמצעות אימו) כי "הנס", אינו אחר מאשר הוא בעצמו. ובשיר: "מי יתפור מעיל לפיל?" (ע' 26-31) פוגשים 'נס' אחר, שבו 'הגיבור' הוא פוֹל הפיל המבקש לרכוש לעצמו מעיל לחורף. וגם כשעומדים לפניו 'ים מכשולים', מסתבר שעיקשותו משתלמת והוא מקבל לבסוף מבוקשו. כלומר הפתגם: "אין דבר העומד בפני הרצון". מתקיים להלכה! ..."וְלֹא חָשׁוּב וְאֵין דָּבָר/אִם הַחֹרֶף כְּבָר עָבַר"... (לפי מילותיה של לוינזון).השיר: "נס" (ע' 20-21) למעשה חובק בעוצמתו את ספר הילדים כולו ונותן לילד ולמבוגר את האיזון המעודן והמתבקש "בעמידה במשימות, וכשרון ההתמודדות עמן", בבחינת "מה נכון ומה לא". וכל זאת למען "הגשמת המשאלות" ומתוך בחירה חופשית בטוב, בצודק, ובחוץ ביותר. והרי ציטוט מהשיר: "אִם נֵס לֹא בָּא/אָז יֵׁש סִיבָּה./גַּם נֵס חַיָּב לָנוּחַ./ אַךְ הוּא יָבוֹא – אוּלַי כְּבָר בָּא?/ הַנֵּס – דָּבָר בָטוּח./כְּדַאי לָלֶכֶת לִקְרָאתוֹ/וְלִפְעָמִים... לִבְרֹא אוֹתוֹ". גם אם המשוררת יודעת אל נכון כי המציאות אינה תמיד עונה על הצרכים, היא אינה חוששת להפנים רצונה זמן מה. כדי להמציא מאוחר יותר מציאות אחרת שתתאים כמו 'כפפה ליד'. ומלוא הקרדיט לספר המובנה והרגיש הזה למשוררת רינה לוינזון אשר היטיבה להגישו לפני הקורא הצעיר, בטיב ובאיכות הראויים לציון.c כל הזכויות למאמר זה נתונות למבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות הפומבית: "על חוד העט" ,ת.ד. 9516,ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אדלינה קליין