אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אבק סוסי הבר / אנדרי פישהוף


התמונה של אדלינה קליין

"כוחה של התחלה הנה חזקה כעוצמת התשוקה לסיום"

חוויות העבר ההווה והעתיד בסוגיית 'מהות האדם', מובאים ביצירות שבקובץ כדואטים הניתנים להבטה מעמיקה ורבת עניין. לעיתים, מיד בפתיחת שיר אתה מוצב בפני עובדות תקניות של הקיום העגום: (62) "צִפּוֹרִים נוֹדְדוֹת מֵתוֹת בַּאֲוִיר". וגם בהמשך היצירה, האמירות נקיות ואינן מנסות לטשטש את התרחיש. ואולם, ממש מנגד, נפגשים בשיר שפתיחתו שונה לחלוטין(63): "הַהִגָּיוֹן הִנּוֹ צִּפּוֹר/הַמַּרְעִידָה אֶת צַמֶּרֶת הָעֵץ". מידית נגררים אל עולם הדימויים אשר מפנה תשומת ליבנו - אל התבוננות בלתי צפויה המְגרה למחשבה: ממתי ההגיון הוא 'צפור'?ואין המשורר מסתפק במשפט בודד, אלה ממשיך ורושם: "הָרֶגֶשׁ הוּא הָעֵץ עַצְמוֹ,/תָּקוּעַ עַד שֶׁיָּמּוּת/מִבָרָק, מִגַּרְזֶן, אוֹ מֵהַמְתָּנוֹת שָּׁוְא".

כיוון החשיבה, בקובץ, מכוון על-ידי א. פישהוף ביודעין אל עולם 'היוצר ויצירתו' ולראייה הוא מסיים השיר במשפט: "הַמְּשׁוֹרֵר הוּא/הָעֶרְגָּה לְכָל אֵלֶּה". 'הערגה', ערגת המשורר, שהדבר 'הבנלי', (לכאורה) כמו 'חיים', יקבל משמעות עַל. ו'בחיים', כלולים כל האלמנטים שיוצרים את השירים.ואכן, ההשוואות והדיוקים במבטו המעמיק של אנדרי פישהוף, מקנים עמדה שונה בכיווני חשיבה ופריצת דרך בדקויות ההבחנה, בצמצום היריעה שבכתיבה, ובהרחבת המגע עם הרעיון המופשט, אשר רבים וטובים מיוצרנו הבחינו באותן הנקודות המוּעלוֹת, אך לא התעכבו משום מה לבדוק הגבישים אשר על אֵם הדרךְ. ייחודיותו הבלתי מעורערת של א. פישהוף, היא במלאכת הליטוש וההכוונה, שאף פרט לא נעלם מעיניו. ומכאן, רישומיו יוצאי הדופן אל מסעות 'פְנִים הנפש', מקבלות תנופה והארה לכל אורך הדרך, מקובץ אחד למשנהו. והמלאכה, עוד ארוכה ומלאת מהמורות. אם אני אכן נכון מפרשת את אופן עבודת 'חיבור פסיפס יצירותיו אל שלימות אחת' - אשר טומנת בחובה מערכת אבסולוטית והכרחית, פרי שאיפה בלתי מתפשר, של יוצר ייחודי זה. חוויות 'ההבעה' תוך כדי דלייתן אל הכתב, זקוקות לרב-שיח תמידי, בין הכותב לבין עצמו: (18) "עֵדֶר הַיָּמִים שֶׁמֵּאֲחוֹרַי/קוֹפֵץ אֶל הַתְּהוֹם/ מִפְּנֵי כְּנוּפְיוֹת הַיָּמִים הַבָּאִים/וְרַק לִקְרַאת הָעֶרֶב/ נִדְמֶה לִי לְרֶגַע/שֶׁנִּצַּחְתִּי"... ההתדיינות נמשכת בכל הערוצים. וההשלכות כוללות מאליו פני סביבתו הקרובה והרחוקה: (22) "אִישׁ אִׁיש וְהַקַּרְחוֹן שֶׁלּוֹ,/ מִשָּׁם מַרְגִּישׁ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ/ וְאֶת עֲמָקָיו הַלּוֹהֲטִים"... כאשר המטרה היא, לחשוף תמונות מְציקות של 'הרגש' העמוס לעייפה. ובד בבד לְנעֵר, וּלחדד דקֻיוֹת שלֹא היו שקוּפוֹת דיין. בכך ליצור קישוּרים לראִייה אחרת.החוויה הגולמית והבסיסית של 'ההיפרדות' (ולא משנה באיזה הקשר מדובר) יוצר כובד ורפיון שאין שני לו. ועוצמת הרגש כמעט זהה לעוצמה פיזית. רבים מהיצירות בעמודי הספר פולשים לפרטים ולערוצים שרק המשורר יכול להן: (39): ..."מַה כְּבֵדָה הַיָּד הַמּוֹחֶקֶת שֵׁם מִפִּנְקַס הַכְּתוֹבוֹת". ועוד (27) "הָיִיתִי אוֹרֵב לַחַיְזָרִים/וּמְפַתֶּה אוֹתָם בִּקְרִיאַת שִׁירִים/וְאָז אוּלַי כָּל מֵתַי הָיוּ קָמִים לִתְחִיָּה סוֹף סוֹף/בְּמֵעֵין מַקְהֵלָה חֵרֶשֶׁת שֶׁל צְלָלִים/וְיִתְרוֹן הַשִּׁכְחָה הָיָה מַגִּיעַ לְמִמּוּשׁוֹ".הזרימה הטבעית של הכתיבה בקובץ זה, מאליו שואפת להאיר את עולמו של 'היוצר ויצירתו' ואין תִמה בדבר. ככל שמכירים יותר את הסוגה בכתיבתו של א. פישהוף, השידור העקיף והישיר, מקבל תדר גבוה יותר, בעת זעקתו את מצוקת ה'פרַט', מוּל 'האוניברסלי'. המשורר בקולמוסו יכול לבטא בשיקוי משכר, 'שתמהילו אינו ניתן לחיקוי' - מסרים בעלי משקל. הנה כך המשפט שקראנו בפתח הדברים, ר' לעיל (ע' 63) הופך לְדבר חוויתי ומרתק. ואם נשוב ונתעמק, נבחין בדקויות עזוֹת מבַע. קרי: נמשל 'האדם', ל'עץ השדה' (ר' ספר דברים, פרק כ', פסוק י"ט).. באמצעות רובדי השפה המשתנה, הישן והחדש מתחברים. והשילוב, מניב חיזוקים נדירים רבי עוצמה ורבי השפעה בעולמו של היוצר. אך יחד עם כל הנאמר בתחום 'ההגות', אין לפסוח חלילה מנושא 'האהבה' שהוא ציר לא פחות חשוב ומרכזי, בראייה כוללת בכתיבתו של פישהוף. הבה נעיין בשורות הנפלאות אשר זורמות מאליהן ואומרות למעשה הכל: (29) בַּחֲלוֹמִי הָיִיתִי בַּחֲלוֹמֵךְ//אוֹתָךְ חָיִיתִי בַּשִּׁיר/כְּמוֹ שֶׁפַּעֲמוֹן חַי בְּרֶטֶט עַצְמוֹ". (35) "מַהוּ הָאָדָם אִם לֹא עֵץ בְּיַעַר הָעֲרָגוֹת//כְּמַגַּע שְׁפָתַיִם בְּעַפְעַפַּיִם יְשֵׁנִים".c כל הזכויות למאמר זה נתונות למבקרת אדלינה קליין, מייסדת ועורכת בימת הספרות:הפומבית "על חוד העט" ת.ד. 9516, ירושלים 91094

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אדלינה קליין