אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מאאתיים סיפורים ירושלמיים / יהודה עצבה


התמונה של בן ציון יהושע

עדיין מהדהד באוזניי צלצול הפעמון של מוכר הקרח, שנדד בשכונות עם הסוס הזקן והעגלה מלאה בלוקים ולמרבה הפלא, בלוק הקרח שאותו נשאנו עם מלקחיים מיוחדים - כלל ארבעה שלישים. מוכר הנפט שצמד סוסיו גררו מיכלית צלצל בפעמון וכולנו רצנו כל עוד נפשנו בנו עם פחים כדי לקנות כמה גלונים. יודעי דבר אמרו כי הוסיף למיכל עשרים וחמישה אחוזים שתן כי בשתן יש אצטון ואמוניאק. זכור עדיין צלצול פעמונו של חכם מרדכי החלבן שהגיע רכוב על חמורו ומשני צדי החמור כדי חלב. ממה התפרנס חלבן באותם ימים ממעט או הרבה מים שהוסיף לכד. צלצול הפעמון שתמיד הקפיץ אותנו היה תמיד של השמש מורי יחיא התימני (כל השמשים היו תימנים ולכולם קראו מורי יחיא). השמש ניתק אותנו ממשחקי הגולות (ג'ולים), עג'ואים (גוגואים) וכמובן מהסטנגה – כדורגל ירושלמי עשוי סמרטוטים.

ירושלים הייתה תמיד עיר של 'חלוקה' ובימינו היא לא רק מחולקת בין יהודים לערבים אלא מחולקת לאשכנזים, לספרדים, לדתיים וחילוניים ולא תאמינו בכל אירוע שמח או עצוב היא גם מחולקת בין גברים לנשים. כל שבט חי לעצמו ונקבר בחלקה משלו. רק בספרו של יהודה עצבה, השחקן, שדר הרדיו, החוקר ומספר הסיפורים, ממקימי הפרלמנט הירושלמי ומועדון מספרי הסיפורים - רק בספרו הם חיים בשלום זה לצד זה. מאתיים סיפורים שנרשמו על-ידי ארבעים מספרים מכל המגזרים המאפיינים את ירושלים על שכונותיה. הסיפורים עומדים בסימן של הומור שוצף ונוסטלגיה והתרפקות על מחוזות הילדות בירושלים של פעם. אומר יהודה עצבה: 'כל יום שתינו שמן קיק. לעתים קרובות עשו לנו חוקן נגד עצירות. היינו כמו אגזוזים מהלכים'. מקום של כבוד מוקדש בספר למשוגעים שלה שהילכו חופשי חופשי בחוצות ירושלים. המשוגע הזועק 'לופקה לופקה' הוחשד שהוא מרגל רוסי אבל המסכן היה בן של חזן ממאה שערים. פייבלה ורוזלה היו צמד של קלושרים, שאהבו זה את זה עד כלות. הם היו ידועים כזוג המאושר ביותר שחי בירושלים. זיהו אותם מרחוק, כי ראו הר ענקי של קופסאות וקרטונים נע באיטיות ומתחתיו שני זוגות רגליים קטנות מהלכות. דמות מיתולוגית הייתה 'קשר לאחד', אחותו של פרופסור למתמטיקה ידוע שמרוב לימוד התרופפו כמה ברגים והיא שרה שירים בתחום האסטרונומיה וביקשה להשכין שלום ביקום: 'קשר לאחד - מגנט! ואולי דוד בן-גוריון, שולמית ושלמה. ביום העצמאות נכניס אחדות בהסתדרות'. 'מוזיק' היה המוסיקאי בין המשוגעים של ירושלים. הוא הפליא ניגונים במסרק ופיסת ניר ועבר מבית קפה לבית קפה ומי שביקש רגע של שקט זרק לו לקופסא מטבע.מקום מיוחד ומבדר מוקדש בספר למרפאים הביתיים ולרופאים היקים של פעם. ד"ר כהן בא לביקור בית, הניח את התיק התפוח שלו בצד, ביקש צ'ולנט וישב לאכול בניחותא שעה שעתיים ובינתיים החולה הבריא.

וסיפור על סליחות: אישה יוצאת בזמן הסליחות כשבידה האחת ספר סליחות ובידה השנייה תרנגול כפרות. היא מחליקה והתרנגול וספר הסליחות עפו לכל רוח. היא צועקת: 'עכשיו אין לי לא סליחה ולא כפרה'. הלגלוג העצמי של הירושלמים מוסיף לספר נופך מיוחד: 'ירושלמי בא לתל-אביב. אמר: שמי מזרחי. סליחה על הביטוי. כל אחד יודע שאני פרנק ואני רוצה שם אירופאי. היה שם דוקטור אופנהיימר. אמר: יש לי בשבילך שם אירופאי. שאל: איזה שם? אמר לו: פרנקל'. ואיך אפשר בלי המשחקים הירושלמיים של פעם? – אלמבוליק, קורקינט עם קוגל-לגרים, ילדי עניים שיחקו 'ריכוז' קנו ומכרו בתי מלון, אדמות וערים, שיחקו 'למך' וריצ'רץ' והמהדרין שבמהדרין כיסחו בגולות עם ראסיה, בנדורה ופושטית. והבנות קפצו בחבל ושיחקו 'קלאס' ושרו באותו זמן 'קתרינה הקדושה, קתרינה הקדושה...למי את מתפללת? – לאלוהי ישראל' וכמובן 'יש לי גלידה הכי טובה, הכי טובה ומשובחה, קנו ממני ילדים, קוקו אה אה, גלידה טובה' ו'בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת'. ואיך אפשר בלי עגנון – שחיבר שיר ללאה שנפלה ונחבלה ברגל: השם ייטיב גההלגלילית לאהוייטיב הרגללכבוד הדגל.אין ספק שעגנון היה חזק יותר בפרוזה.התושייה של הירושלמים לא יודעת גבולות: בבית ירושלמי דלק האור בליל שבת ושעון השבת לא פעל. מה עושים? ראש המשפחה לקח עצם דקה ממרק העוף של שבת וקשר אותה לחוט המחובר למתג ההדלקה. אחר כך הכניס לחדר את החתול. ללא היסוס החתול התנפל על העצם ומשך אותה ו...האורות כבו'.לא חדלתי לצחוק גם כשקראתי את הספר ואת סיפוריו המשעשעים יותר מפעם אחת. הדוגמיות שהבאנו הן קצה של קצה המזלג. מי שאוהב עולם מטורף כמו של פליני ולראות עד כמה ירושלים מאוחדת כשמדובר בסיפורים מלאי הומור, ירוץ וירכוש את הספר. ואולי עוד אחת קטנה באמת באמת: 'יהודי התארח במלון. שאלו אותו: פשפשים היו שם? ענה: רק אחד. שאלו: מה עשית? ענה: הרגתי אותו, אבל איזו לוויה עשו לו!'

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בן ציון יהושע