אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אנסמבל עיתים / חלום ליל קיץ


עוני עשיראחד האלמנטים הבולטים בתיאטרון השקספירי הוא המינימליזם. הבימה המקורית נבנתה כחלל ריק שהחפצים היחידים שממלאים אותה הינם הדמויות. במקרה התיאטרלי, המינימאליות מאפשרת להפשיט את המילים ולהעניק להן צורה בדמות מתקבלת על הדעת: ככל שתהיה הדמות חסרת הגיון היא תיבחן כמיצג היחידאי האפשרי של המציאות הנתונה ותיווצר מחדש בעיני כל צופה. "אנסבמל עיתים", שמציג מזה חצי שנה את "חלום ליל קיץ" לשקספיר, מצליח לבטא כראוי את הסוריאליסטיות המתבקשת לא מעט בזכות משכנו המרופט משהו ברחוב נחמני מס' 4 (משכן "הקאמרי" עד 1961). "אנסמבל עיתים" הוקם על-ידי הבימאית רינה ירושלמי והצייר ומעצב הבמה, משה שטרנפלד. מדובר בקבוצת תיאטרון ניסויי שנתמכת על-ידי משרד התרבות, עיריית תל-אביב ותיאטרון "הקאמרי" וזוכה להכרה ארצית ובינלאומית ראויה להערכה. כל עבודת האנסמבל התבססה עד כה על טקסטים קנונים כמו המקרא, טרגדיות יווניות, שקספיר, צ'כוב וביכנר. "חלום ליל קיץ" הינו ההפקה השביעית של האנסמבל בן השמונה-עשרה, והוא מועלה על-ידי צוות מצומצם וצעיר של שחקנים שכיוונו כמעט מושלם (ועל ה'כמעט' בהמשך).נראה כי עבודה על טקסטים קלאסיים, מלבד השאיפה למצות בהם את חווית הלשון המתהווה-הנצחית, מתאימה לרעיון הניסויי של ירושלמי, שמושפע במיוחד מעבודתו של הבימאי האנגלי החשוב, פיטר ברוק. לטקסטים קלאסיים יש נטייה להשתמש בשפה מורכבת אך רזה שמותירה בתוך הטקסט חללים שהקורא או הצופה אמון למלאם. למשל, המקרא חלול עד כדי כך שבמשך אלפיים ומשהו שנה אנחנו סומכים עליו הרים של פרשנות (רצוי לקרוא, למשל, את מאמרם החשוב של מנחם פרי ומאיר שטרנברג, "המלך במבט אירוני"). כך, רק באופן שונה כמובן, היא שפתו של שקספיר. הקשבה הדוקה לו מותירה בלב השומע רסיסים של שייכות לגוף אנושי שמפחד לחשוף את עצמו, או שאינו יודע איך לעשות זאת, כלומר שאינו יודע כיצד למלא את החלל שנפער בטקסט ועם זאת חש חובה נעלמת לכך. החלל הטקסטואלי מובא לידי ביטוי בעבודה הניסויית של "עיתים", ובהשפעת ברוק כאמור, שספרו החשוב קרוי "החלל הריק", הבמה המודרנית משחזרת את הבמה האליזבתנית ומאפשרת לצוות השחקנים להשלים את החלל על-ידי הצגתו בתוך חלל ריק תואם. המפגש שבין הטקסט הקנוני, שיש בו פתחים אין ספור לפרשנות, לבין הבמה המינימאלית, שיש בה לא פחות פתחים, סוגר מעגל כעולם חדש שנתמך על מסד מילים מוכרות שמתגשמות באופן שונה אצל כל צופה וצופה.בדיוק מסיבה זו הבניין המוזנח ברחוב נחמני הוא המקום האידיאלי ליצור חלל כזה של מילים וחיזיון. הכניסה לתיאטרון אינה מסבירת פנים כבשאר התיאטראות המוכרים, היא חשוכה ורק מקרוב תמצא הודעה על העלאת מחזה "מאת שקספיר". כלומר, במבט ראשון אין הרבה הבדל בין נחמני ארבע לנחמני שתיים או שש. כך, גם אולם הקבלה אינו מוכר תכף, אך מתבהר לאחר זמן כנכון ומקורי. ובאולם עצמו הקהל מתיישב על כסאות פלסטיק שנתרמו, אני קורא בתוכניה, על-ידי קבוצת "כתר פלסטיק". העוני לא הפאר, העממיות לא האריסטוקרטיה, מקרבים את הצופה למה שיכל בקלות להיות רחוק – נגיד, מחזה מתורגם בן ארבע מאות שנה.האנסמבל מצליח לשמור על מינימאליות זו כמעט בלי הפרעה, וה'כמעט' נותר כולו בידי השחקנים. התפאורה הנעה – מלבד כמה חתיכות מתכת חלודות – מאופסנת בדמויות שאין להם, כבתפאורות מסורתיות, "לאן לברוח". מכאן שהצלחת המחזה תלויה יותר מכרגיל על כתפיהם. כפי שמתגאים אנסמבלים חשובים בעולם ומתגאה גם כן "עיתים", עבודה על כל מחזה אורכת חודשים ארוכים, לעתים שנה, לעתים היא לעולם אינה תמה. מחזרה לחזרה, ממחזה למחזה, בלא מקום להיחבא בו, נטמעים השחקנים יותר ויותר בתוך הדמות. התהליך מפרך ומתיש ומעטים זוכים לו, אם בכלל צולחים אותו. אני מתרשם שהאנסמבל מגובש וחם, ועם זאת מפעם לפעם מבזיק לו שחקן כרקע בתוך הצוות, כצליל שאך לרגע איבד כיוון, ומושך תשומת לב מיותרת. תשומת לב שכזו פוגעת בעוני שהתיאטרון מתיימר להציג ומעוררת אסוציאציות שאינן נחוצות לצופה בזמן המחזה. המינימאליזם התיאטרלי נפגע קלות.במערכה המסכמת במחזה, או אולי בחלום, פונה היפוליטה, שעומדת להינשא לתזאוס מלך אתונה, לארוסה ואומרת לו: "מוּזָר מְאֹד, אִישִי תֵּזֶאוּס/ סִפּוּר הָאוֹהֲבִים." ותזאוס עונה לה בתמורה את אחד המונולוגים החשובים בחיזיון השקספירי של המציאות, "כָּל-כָּךְ מוּזָר/ שֶאַל נָא תְּבַקְּשִי בּוֹ גַּם אֱמֶת// אֲנִי לֹא מַאֲמִין בְּסִפּוּרֵי/ מַעֲשִֹיּוֹת וּמַעֲשֵֹי פֵיוֹת// לָאוֹהֲבִים וְלַמְּשֻגָּעִים/ מֹח יוֹקֵד, וְדִּמְיוֹנָם יַצִּיג/ מַה שֶּקֹּר הַתְּבוּנָה אֵינוֹ מַשִֹּיג// הַמְּשֻגָּע, הָאוֹהֵב וְהַמְּשׁוֹרֵר/ הֲוָיָתָם כֻּלָּהּ דִּמְיוֹן צָרוּף" (מערכה חמישית, תמונה א', תרגום: אברהם עוז). אני יוצא בחזרה לרחוב נחמני ומשם לאלנבי, אל החומר העירוני ממנו עשויים חלומותיי, שהתבהרו לרגע קט בערב חמישי שיגעוני של חודש מאי, לאחר הופעה עשירה בעונייה של "אנסמבל עיתים".

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלעד אנלן

.