אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

סור מרע ועשה טוב


אי אפשר לדעת מי יפתיע לטובה ומי יתגלה כאכזבה מרה. גם בעמיר פרץ נתלו תקוות (גם שלי, למיצער). על בוחרי העבודה לזכור שאלו שמשרדי פרסום הם שכותבים להם את המצע – מהם לא תבוא לנו ישועה. הימים הללו הם ימי חושך ומכת בכורות: חושך שלטוני, ערכי ואידיאולוגי, שילדינו שלנו - הם שמוסרים עליו את נפשם. בתוך החשיכה הזו מהבהבת קרן אור קטנה בבחירות לראשות מפלגת העבודה, קולו של האנדר-דוג המפלגתי התורן, שנשמע כאילו בא מרחוק; ככה זה במפלגת העבודה – הטובים נדחקים לתחתית הרשימה; מדובר – מי אם לא הוא - באופיר פינס. פינס בחר, ולא במקרה, בסיסמא: "סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו" (תהילים ל"ד). פינס שונה ממתחריו המתמודדים לצידו על תפקיד יו"ר המפלגה: הוא גדל בה, הוא לא היה גנרל, לא נחרז שמו עם "ברח" בשום הקשר (צאלים, לבנון), לא נכשל בתפקיד פוליטי בכיר, לא גרם לרצח אזרחים חפים מפשע (כהודאתו של איילון), לא תקע ל-קולט אביטל, המועמדת הנבחרת של מפלגתו לנשיאות המדינה, סכין בגב בעבור נזיד קולותיהם של תומכי פרס (איש קדימה...), כפי שעשה איילון. כמו מזכ"ל מפלגת העבודה איתן כבל, גם פינס הוא מאילו שלקחו על עצמם את הפוליטיקה כשליחות ומקצוע. הוא גם היחידי מבין שלושת המועמדים שטרח ובנה תכנית מפורטת ליום שאחרי הבחירות, אג'נדה עם חזון, אסטרטגיה ודרכי יישום. הוא השר היחידי שעמד באופן מאוד אישי בהבטחת מפלגתו שלא לשבת בממשלה אחת עם איווט ליברמן. יתכן ובפעילות היומיומית הוא אדם קצת סוער – אבל מבטיח ומקיים, תכונה מנהיגותית נדירה במקומותינו.

בימים אלו, כשממשלת ישראל מתבררת כדומה יותר לאחרונת כנופיות הרחוב מאשר לקבינט, עם מוסר של מאפיה המגן על חברי ה"משפחה", במחיר חיים אותו משלמים הציבור הישראלי, החיילים, הילדים, הנשים, העם כולו – קולות כמו זה של פינס אינם עניין של מה בכך. לו היו שאר חברי סיעת העבודה נוהגים כמותו ופורשים עם כניסת איווט ליברמן לממשלה, היו מרוויחים מכך אלקטוראלית (כפי שהרוויח הליכוד מאי כניסתו לממשלה, להבדיל). אבל לא חברי מפלגת העבודה הם שיבינו זאת: הם ידועים, הרי, בטיפשות-ההמונים שלהם. הם אינם שונים בכך מכל קהל הדיוטות אחר במקומותינו. מן הסתם יבחרו בברק לראשות המפלגה ויתנו את המקום השני לעמי איילון. לטענתם "קול לפינס הוא קול מבוזבז, כי צריך להצביע למי שיש לו סיכוי להצליח". עם הגיון תבוסתני כזה, לא פלא שהעבודה סגרה בקושי 19 מנדטים. כי מי יכולים לשנות את איוש המקום הראשון אם לא הבוחרים, אה?? נכון, אי אפשר לדעת מי יפתיע לטובה ומי יתגלה כאכזבה מרה. גם בעמיר פרץ נתלו תקוות (גם שלי, למיצער). על בוחרי העבודה לזכור שאלו שכבר הוכיחו נכלוליות פוליטית מרשימה, לעיתים עוד לפני שסגרו ולו שנה-שנתיים של ותק וניסיון כפוליטיקאים, אלו שקופות שרצים על גבם, שעברם הצבאי והבטחוני רודף אותם (לטוב – ולרע), אלו שמשרדי פרסום הם שכותבים להם את המצע – מהם לא תבוא לנו ישועה. מדינת ישראל זקוקה למנהיגות ישרה, שקופה, בעלת אג'נדה ישראלית, ערכית, חברתית ומדינית. היא זקוקה לאיש עבודה, תרתי משמע - ולא לעוד גנרל בדימוס מאילו שכבר למדנו שאינם מייצגים אותנו בכבוד. והמצאי דל. אל לאותם בוחרים לשכוח, ש- 158 הרוגי מלחמת לבנון השנייה נושפים בעורפינו ודורשים שינוי. נותר רק לקוות שברגע האמת, יבחרו חברי העבודה באפשרות – קלושה ככל שהיא נראית כרגע, כשאנחנו עמוק בחשיכה - של תקווה לעתיד טוב יותר שמציע פינס, ולא באפשרות לחיות מחדש את כישלונות העבר. קצת תקווה לאלטרנטיבה שלטונית אחרת – טובה לנו יותר מעתיד שחור.המצע של אופיר פינסעמי איילון: מועמדותה של קולט אביטל (עבודה) מסכנת את סיכויי בחירתו של פרס (קדימה) מבחן הנשים של עמי איילון / אסתר הרצוגחנה בית הלחמיhbh@zahav.net.il , hbh.co.il

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חנה בית הלחמי